צפו • הרב שטיינמן ב’לב לאחים’: “לאכול ולשתות זה התכלית?”

אלפים השתתפו הערב (שני) בכינוס של ארגון הקירוב ‘לב לאחים’ ב’ארמונות חן’,  המתקיים מידי שנה בבני-ברק, לקראת ‘זמן קיץ’, בהשתתפות גדולי ישראל.

המעמד נפתח בפאנל של שאלות ותשובות אקטואליות בנושאי קירוב רחוקים. לאחר מכן נשא דברים הגאון רבי חזקיהו מישקובסקי.  ‫

אל בימת הכבוד בכינוס נכנסו הגראי”ל שטיינמן והגר”ח קנייבסקי לקול שירת “ימים”.

בין גדולי ישראל שהשתתפו  בכינוס היו  הגראי”ל שטיינמן, הגר”ח קנייבסקי, הגר”ש כהן, הגר”ג אדלשטיין, הגרב”ד פוברסקי – ראשי ישיבת פוניבז’, המשגיח הגר”ד יפה, הגרב”מ אזרחי ראש ישיבת עטרת ישראל, הגרמ”צ ברגמן, הגר”י אדלשטיין, הגר”ד כהן , ראשי ישיבת מיר ועוד.

ראש ישיבת פוניבז’, הגאון רבי גרשון אדלשטיין, נשא דברים על מעלת קירוב רחוקים.

אחריו הוזמן – בתואר “מרן ראש ישיבת פורת יוסף” –  הגר”ש כהן לשאת דברי חיזוק.  נשיא מועצת החכמים החדש התקבל בכינוס בכבוד  רב, מצד הרבנים והפעילים שהשתתפו באירוע.

הגראי״ל שטיינמן נשא את הנאום המרכזי בכינוס. ואלה דבריו:

מורי ורבותי, חלק גדול מחומש בראשית מדבר מיעקב ויוסף. כתוב שם גם כן זה, שאחרי שכבר לקח יוסף את אסנת בת פוטי פרע, נולדו לו שני בנים, לראשון קרא מנשה, כי נשני אלוקים את כל עמלי, והשני אפרים, כי הפרני אלוקים בארץ עניי.

ובתוספות יש עוד טעמים למה קרא לו אפרים, ואומר שני דברים א. כי אברהם אבינו אמר ואנכי עפר ואפר, ב. על שם שיצחק אפרו כאילו צבור על המזבח, כי בזמן העקדה היה כאילו נשרף ואפרו צבור על המזבח, למרות שבמציאות זה לא היה, אבל הקב”ה מחשיב כאילו אפרו צבור על המזבח.

בתוספות כתוב סברא כזאת, בן אדם צריך לחשוב, מי האבות שלו – אברהם יצחק ויעקב, ואברהם אבינו אמר אנכי עפר ואפר, יצחק כאילו אפרו צבור על המזבח. הייסט דאס – זאת אומרת בן אדם צריך לחשוב תמיד עם מסקנא כזאת, הוא צריך להיות עפר ואפר, וגם הוא מוכן להיות מסירות נפש! אֶפרו צבור על גבי המזבח.

שתי דברים כתוב כאן, ואמנם יש עוד דברים אצל יהודי, אבל זה הדברים העיקריים שבן אדם צריך לחיות בעולם, הוא לא יכול לחיות סתם… אלא צריך לחשוב שהוא מוכן להיות אפרו צבור על המזבח, וגם שהוא עפר ואפר.

בן אדם הוא חי עם שני המסקנות האלה, ככה צריך לחשוב, ככה צריך לחיות, הוא מוכן להתקדש לשם שמים להיות אפרו צבור על המזבח, וגם שהוא בעצם “עפר ואפר” זה מה שאנחנו צריכים.

וזה עשה יוסף הצדיק, בזמן שהוא היה כבר במצב טוב, הוא כבר היה מלך, וקודם היה כל כך מצבים קשים שעברו עליו, ממש רצו להרגו, כל אחד הרי יודע מה שכתוב בפרשה, ועכשיו שכבר הגיע למלוכה, הוא צריך לדעת מה החיים שלו, ככה צריך יהודי לחיות, הוא צריך לחשוב שהוא עפר ואפר ושהוא מוכן לקידוש השם.

וזה מה שנלמד מיוסף הצדיק, למרות שעכשיו כבר היה המצב שלו טוב, אבל ככה צריך להיות, יוסף רצה לא לשכוח, לכן הוא שם את זה בבן שלו “אפרים” הוא רוצה לעשות דבר שלא ישכח, את הבן שלו הרי הוא לא ישכח, הוא יחשוב תמיד, מה הוא? עפר ואפר, והוא צריך להיות מוכן להיות אפרו צבור על גבי המזבח.

הקב”ה יעזור שכל אחד ואחד יעשה בדרך זה, לחשוב את החיים שלו, שלא סתם הוא לא נולד סתם, הוא בא מכסא הכבוד, כל נשמה של יהודי היא מכסא הכבוד, אז למה הוא בא, לאכול ולשתות ולישון? זה התכלית? על זה שלחו אותו מכסא הכבוד, מה התכלית שלו – להיות מוכן לקדש שם שמים, ושהוא בעצם עפר ואפר.

וזה צריך אדם לחשוב עד כדי כך שנולד לו בן קרא לו שם שיזכיר לו כל הזמן את החיים שלו, עיקר החיים שלו הוא לקדש שם שמים, ולא לחשוב שהוא משהו אלא עפר ואפר.

הקב”ה יעזור שככה נלמוד לחשוב, בן אדם בעולם הזה נולד לא לסתם דברים, לא כמו להבדיל גויים שהם לא ככה, אך כלל ישראל התכלית שלהם לחשוב לקדש שם שמים, ושהוא בעצם עפר ואפר. וזה אנחנו צריכים לחזור ולחזור, עד כדי כך שקרא את הילד שלו שנולד, שבודאי לא ישכח אותו, כדי לחשוב תמיד את התכלית הזה.

הקב”ה יעזור שכולנו נעלה במדרגה כזאת שזה היה החיים של היהודי, עפר ואפר ולקדש שם שמים. הקב”ה יעזור שככה נזכה כל כלל ישראל.