אמנות חרדית, יש חיה כזו? במקלט של איקא ישראלי
איקא ישראלי, היה ראשון החוזרים בתשובה מהבוהמה הישראלית של שנות השבעים. לישראלי, אמן בנשמתו, היה חשוב להקים מקום ליצירה ואמנות לאמנים דתיים. בתום מאבקים רבים עם העירייה הצליח להשכיר מן העירייה מקלט בשכונת מקור ברוך, בלב גן שעשועים הומה.
היה זה לפני כחמש עשרה שנה, ומאז המקום שנקרא “המקלט לאמנות” (כשמו כן הוא) אירח את טובי האמנים ששימשו כמורים לכל מי שחשקה נפשו להשתלם באמנות באווירה ראויה.
בין המורים אפשר להזכיר את ליאוניד בלקלב אשר זכה בפרס היוקרתי שיף לצייר הריאליסטי הדתי, ואת פנינה ופרנק ונחמיה בזבוב. איקא ישראלי נפטר בשנת תשס”ט וחמש שנים לאחר מכן, ביום חמישי ו’ חשוון תשע”ה זכה שהגלריה תיקרא רשמית על שמו.
את הארוע כיבדו הרב אורי זוהר, והרב מרדכי ארנון, ומוטה ברים – צייר חרדי. הרב אורי זוהר דיבר על הסימנים השונים לזיהוי הגאולה ועל כוחם של ‘החוזרים בתשובה’ בקידומה, ותיאר את איקא ישראלי במילים הללו: “איקא ישראלי עשה לנו את קריעת ים סוף שלנו. איקא היה הראשון- אני זוכר את החלל שהוא הותיר מאחוריו. חשבנו שהוא השתגע, אבל הוא פתח בפנינו עולם חדש, הפך את העולם שלו ושל רבים אחרים וכולם הלכו אחריו”.
הסוגיה המרכזית שליוותה את הכנס היתה כמובן – אמנות במגזר החרדי, האם יש חיה כזו?
מוטה ברים, תיאר את הדרך אותה עבר, מימיו כמלמד תינוקות בחדר ועד הדרישה להעניק לילדים הקטנים גם חינוך מסוג אחר הכולל אמנות, יצירה ומפגש ישיר עם הטבע. מוטה שהוא חסיד רוז’ין גאה, לא התבייש לחשוף את הגישות השונות של רבנים לבקשותיו להכיר בכישרון הציור שלו לא פחות מאשר אדם המלחין ניגונים או מצלם אדמו”רים.
דווקא איקא ישראלי תיאר את התהליך שלו בציור בצורה פשטנית: “עד שחזרתי בתשובה ראיתי בציור אידיאל, לאחר שהפכתי בן תורה הבנתי שציור זה פרנסה וציירתי הרבה יותר טוב”.
ועם זאת איקא ישראלי לא פסק מלצייר גם כשחזר בתשובה וראה בה כלי ביטוי רלוונטי לכולם. הוא כפר במושגים ‘אמנות יהודית’ וטען כי אמנות לכשעצמה צריכה להיות ‘אמנות טובה ותו לא’.
צילום: יורם בוזגלו
העיתונאית סיוון רהב מאיר קראה לעולם האמנות להמשיך ולהוות גשר שכן ה’יום יום’ של החברה הישראלית מחמיץ את הפנים האמיתיות של החברה החרדית ונחשף אליהם רק באמצעות פילטר של סטריאוטיפים וסטיגמות. דווקא האמנות עשויה ליצור את החיבור הבלתי אמצעי הזה בין הקהלים השונים.
פנינה פרנק מסבירה כי האג’נדה של הגלריה היא כפולה. מחד היא מבקשת לאפשר לאמנים מכל קצווי הקשת להציג במקום אמנות טובה ואיכותית, אמנות שתתאים לציבור המקומי ללא סייג ומאידך לאפשר עוד מקומות תצוגה, וחללים לציבור הדתי שמתקשה לעשות זאת באופן שוטף ובשפה שלו.
בחורשה עם רבי נחמן
בימים אלו למשל, מוצגת תערוכתו של הצלם – האמן (חוזר בתשובה גם כן) יורם בוזגלו בסדרת צילומים שהם על גבול הציור. ויוצרים ז’אנר חדש ומאתגר על כוחה של המצלמה בשימוש מזערי של פוטושופ.
בוזגלו מצליח להביא מבט רענן על נופי הארץ שנעלמים אט אט בפיתוח המואץ. בוזגלו מצליח לתפוס רגעים קטנים ומיוחדים כרגעי הוד מבלי לגלוש אל הפאתוס ואל הדרמטיות, כמו בסרט אותו צילם מחלון מכוניתו- סצינה מוכרת לכל ילד בוהה חלון ומצד שני מרתקת את העין.
יצירה מונומנטלית אחת המוצגת בתערוכה צולמה ברגע קסום של התבודדות בחורשת מירון. היא מתכתבת עם הזמן המיוחד של סוף החורף, במפגש של החושך הגדול עם מעט האור שמתחיל להתארך בתקופה זו של השנה בסיום חג החנוכה. היצירה היא חלק מסדרת ‘התבודדות’ במחווה לר’ נחמן מברסלב.
בוזגלו הוא גם צלם קולנוע ועשה סרט תיעודי מרתק על האמן הצייר טוביה כ”ץ שמצייר בארץ כבר חמישים שנה וגידל דור שלם של אמנים במגזר הדתי. הסרט הוצג בסינמטק בפסטיבל הקולנוע היהודי בשנה שעברה ויוקרן ביום ראשון הקרוב ו’ טבת ב20:00 במקלט לאמנות. הכניסה חופשית.
צילום: יורם בוזגלו
נעה לאה כהן
מרצה לאמנות ואוצרת ב’מקלט לאמנות’ , יהודה המכבי 7 , מקור ברוך, ירושלים.
שעות פתיחה: א-ה 19:30-22:00. (למעט ימי ג).
-
תודה לך נעה על המאמר המעניין הזה.
נראה לי שכדאי להוסיף כמה מילים מלבד הכתובת של הקישור, כדי שמי שפותח, ידע על מה מדובר.