אני ממש לא מבין כלום בבחירות

כמה כיף. ‏החלטתי שאני אוהב את הבחירות. החלטתי שאני אפילו רוצה לעודד אותן.

לא. לא קיבלתי תפקיד בכיר ומתגמל. 258 מליון ש”ח שהוצו לוועדת הבחירות המרכזית יצטרכו למצוא כיס אחר להתחמם בהם.

לא. לא התהפכה עלי דעתי כאילו הצבעה שלי תצליח לשנות משהו. הרי בכל מקרה במפלגות החרדיות יהיו מפולגים כאילו אנחנו רוב בכנסת.

לא. לא מצאתי חבר כנסת שהצליח לשכנע אותי ש‏הוא ייצג אותי וידאג לאינטרסים שלי.

לא. לא מזדהה עם אחת המפלגות החדשות (שתוך כמה חודשים יהיו ישנות ותוך קדנציה מקוצרת אחת הן יהיו היסטוריה).

אז מה כן?!

התפילה חברים. התפילה שלי הפכה רגועה להפליא.

לאורך כל ימות השנה, בימים אפורים ומשמימים, בכל פעם שאני מגיע לשטיבל החסידי שבו אני מתפלל שחרית, עטים עלי בחורי חמד שחתימת זקן קטנטנה עוטרת את סנטרם, ומנסים לחלץ ממני מה הייתה הסירנה בשעה 23:02 (בדיוק!) אתמול בלילה (באמת שהחבר’ה ממש מתעדים את שעת היציאה).

החבר’ה שבאמת מונחים ‏בנייעס יודעים אפילו לציין בידענות, שהרכב שלי נצפה ביללות ברחוב X ולפי הצלבת עדויות טיפלתי במשפחת Y.

אין לי כמעט שום אפשרות להתחיל את התפילה בלי לנסות לנער אותם ממני, תוך הקפדה על חיסיון רפואי, צנעת הפרט והלכות לשון הרע.

מה לעשות? בחורי החמד שקועים כל-כולם בשקלא וטריא, בסוגיות העומדות ברומו של עולם ושקועים עד מעל פיאותיהם בגמרא והלכה. ברוך ה’.

חוסר ידע- הוא כח

אך מאז והוכרזו הבחירות, נטתה עלי חוט של חסד ושגרת יומי נהפכה קלילה הרבה יותר.

ומשום מה, תשאלו? הנה התשובה:

משום סלידתי ממערכת הבחירות וחוסר הידע שאני מקפיד ‏להקצין בכל שיחה שעוברת לענייני סקרים, מפלגות, אחוזי חסימה וכדומה, מעבירות את כל הידענים לחפש לעצמם בר דעה אחר לקיים אתו את המשא ומתן הקואליציוני.

אני באמת לא מבין את הוויכוח העתיק בין חברות הסקרים: האם סקר טלפוני עדיף או סקר אינטרנטי.

כל חברה תטיל את כל כובד משקלה להוכיח באותות ומופתים למה הסקר שלה הוא הוא האמין ביותר (למעט אחוז סטיה משוער של 5% וסיכוי של אחד לאחד של טעות של מאה אחוז).

 למה הם לא פותחים עמדת שאלון בכניסה לכל שטיבל מרכזי בשכונה חרדית, ויהיה להם את המידע כולו, על שלל השיקולים, הטיעונים, הדעות, הדילים וההסכמים החסויים.

זה ייצא להם הרבה יותר זול, וניתן יהיה לרכז את כל התוצאות הרבה לפני חדשות הבוקר המרכזיות בשעה 8:00.

 אלי ישי מחכה לשטיבל

בכל מקרה, בגלל שיש בחירות, ואני מקפיד לא להבין בנבכי המערכות הפוליטיות, שלל בחורי החמד הפסיקו ללוות את כניסתי לשטיבל בניסיון נואש לחלץ ממני קצת נייעס על מעללי איחוד הצלה בשעות שקדמו לתפילת השחרית.

יש להם עיסוק אחר וחשוב. הרי ישי יעבור את אחוז החסימה רק אם הם יאשרו. לא?!

מקווה שניקח כולנו את מערכת הבחירות בפרופורציה הנכונה (אפס מאופס). הנשים לא ייבחרו ולא ייבחרו, חברי הכנסת לא ידאגו לבריאות של הנשים (כי הם לא דואגים גם לבריאות של הגברים… אז תפסיקו לכעוס עליהם כל-כך הרבה), החרדים העובדים לא יקבלו ייצוג (כמו גם חסידות שולית ‏מהזרם הכלל-חסידי), והפעיל הבולט מהמערכת העירונית שסומן כח”כ הבא (בוודאות) יושלך מהחלון ככלי אין חפץ בו כי מנכ”ל של “המוסדות” יגויס למקום הלא ראלי מספר 8.

גם בחורים חמומי מח שחושבים שהשחתת שלטים של המפלגה ‘היריבה’ יכולים להשפיע על התוצאות של ההצבעה שלי או של מישהו אחר, יצאו לפעילותם הברוכה; חברי גרינפיס יבצעו התאבדות קולקטיבית לאור כריתת מליוני עצים לצורך ייצור טונות פשקווילים שעוזרים רק לבעלי בתי הדפוס (והמפזרים על הרצפה), וחברי הכנסת שוב יסבירו למה הם לא קיימו את ההבטחות המפורשות שלהם מהפעם שעברה, ולמה רק אם נצביע להם שוב – הפעם הם כן יקיימו אותן.

טוב. נראה לי שהבנתם.

למה? למה בכל מערכת בחירות אנחנו חוזרים על הקטע הזה שכאילו משהו השתנה או משהו יכול להשתנות…

תאמינו לי, כל מה שקם מסביב וכל מה שנבנה, הגיע בזכות עמל ועבודה. לא בזכות אף חבר כנסת או מפלגה.

אם נשקיע את כל האמוציות, הכסף, המאמץ והאנרגיה בלעזור אחד לשני, נגיע רחוק הרבה יותר מאשר אם אלי ישי יקבל X, או מועמד 8 ייכנס.

ולוואי ותפילתי תתקבל.

שלכם,

מיכה שולם.