איך מצא בקהילה את ח”כ יוני שטבון על הבמה ממנה נעלם

1.

זה לא שהיומונים האשכנזים לא יהפכו ערב הבחירות לעיתוני קמפיין. הם יהפכו – וטוב שכך. כך יעשו המבשר, המודיע וגם יתד נאמן. לא לפני שיחלקו ביניהם את לטרת הבשר התקציבית, כמובן, איש כפי יכולתו וגודל מפלגתו.

אלא שביום ליום, כבר 90 יום קודם החג דורשים בהלכות החג, ושלושה חודשים ערב הבחירות כבר הפכו את העיתון כולו ל’עיתון בחירות’.

תחילת התופעה בשבוע הקודם.

השינוי: בשבוע הקודם לא ידעו במערכת על הפילוג שיביא אלי ישי על ראשה של ש”ס, ועדיין התנוסס שמו שחור על גבי עיתון.

השבוע, פרס למוצא את שמו ו/או את תמונתו.

דרעי, דרעי, ושוב דרעי. כמקובל. בחירות או לא בחירות?

2.

כבר בעמוד הראשון של קונטרס החדשות התנוסס הקמפיין: ‘עם אחד – סל אחד’. גם שער המוסף האקטואלי שיקף בדמעות את דו”ח העוני.

כאילו לא הקים מרן הגר”ע יוסף זצ”ל את ש”ס, אלא כדי לטפל בעוני. לא כדי להילחם באפליה, לא כדי להצית את אש התורה בשדות ובשטח, לא כדי להחזיר עטרה ליושנה.

לאלי ישי, אגב, לא מתייחסים.

איך אמרו השבוע בסביבת דרעי? “לא מגיבים לו”.

לא מגיבים? בטח מגיבים. בערוץ 2.

3.

גם חיזוק לנשיא ‘המועצת’ יש בגיליון הפרסומי של יום ליום.

מסופר שם על אחד משיעוריו האחרונים של מרן זצ”ל, בערוב ימיו. לאחר שסיים את דבריו חכם שלום כהן, אמר לנוכחים כך: “שמעתם דברי אלוקים חיים מפי מורנו ורבנו ראש ישיבת פורת יוסף… מרביץ תורה בעם ישראל, זה כל עיסוקו מבוקר עד ערב. יש לו פה קדוש! להיזהר לא לעבור על דבריו, יש לו פה קדוש שכל הזמן עוסק רק בתורה”.

לא מתייחסים לאלי ישי. אבל איך אפשר להעלות על הדעת הקמת מפלגה, כנגד רצונו של נשיא המועצת?

הש”סניקים מתוחכמים. הם יבינו.

4.

אז זהו, שעל זה בדיוק מנגן גם אלי ישי.

שוב ושוב הוא מזכיר את ההמלצות החמות שנחתו על ראשו מפי מרן, שאת תמונתו נשא ממוסגרת עד לאולם במלון ‘רמדה’.

“הוא נאמן עלי…כל מה שהוא אומר לכם, כאילו אני אמרתי לכם”, היה הרב זצ”ל נוהג לומר עליו.

נו, ומה זה אומר?

“שמרן איתנו…”

מבלבל?

הש”סניקים מתוחכמים. הם יבינו.

5.

אז נכון שהעיתון אינו מתעלם מעדינה בר שלום (“בתו הבכורה של מרן זיע”א”, ומה לא עושים בשביל להשתמש בתואר), אבל אף מילה של אריה דרעי על מועצת הנשים. גם לא של כתב העיתון.

זה מה שמופיע:

“במסיבת עיתונאים משותפת שקיימו יו”ר תנועת ש”ס הרב אריה דרעי והרבנית עדינה בר שלום, בתו הבכורה של מרן רבינו הגדול זיע”א, הכריזה כי היא העדיפה לוותר על משרת ח”כ במפלגות שונות כדי להישאר בתנועת ש”ס – התנועה אותה הקים אביה הגדול.

הרב אריה דרעי סיפר כי בשבועות האחרונים הוא קיים עם הרבנית מספר שיחות בהם דן עמה על כל הבעיות העומדות על הפרק, כאשר תמונתו של האבא זיע”א עומדת כל העת לנגד עיניהם. הדברים הגיעו להסכמה על שיתוף פעולה ותמיכה בלתי מוסיגת בתנועת ש”ס”.

מה עם מועצת הנשים שלה? על זה היא מספרת:

“הרבנית עדינה בר שלום פתחה ואמרה…” היא מספרת על ההחלטה להקים מועצת נשים שתייעץ להנהגת התנועה, “שהרבנית יפה דרעי ואני נעמוד בראשה. המועצה תעסוק בקידום נשים ובהעצמתן ובשילובן בעמדות ניהול בחברה הישראלית”.

ומה אמר אריה על כך? שום כלום אליבא ד’יום ליום’.

6.

כשהגר”ש עמאר אומר בראיון לעיתון משפחה ש”אנשי מדון חסמו את דרכי לביתו” (-של הגר”ע יוסף זצ”ל), הוא לא נשמע כמו אנשיו של אלי ישי הטוענים: הרב מינה את אריה תחת לחץ?!

זה, אגב, גם מזכיר את טענותיו של הרב חיים אמסלם: לא נתנו לי להיכנס אל הרב ולהסביר את עצמי בפניו.

מספר הגר”ש עמאר: “מרן ידע כי כוונתי לטובה. דלתות הבית נסגרו בפניי, לא אפשרו לי להיכנס אל מרן… חזרתי ואמרתי, חזרתי וביקשתי, התחננתי אך הדלת הייתה סגורה בפני”.

7.

האם הוא תומך במפלגתו של ישי?

“איני מתערב בפוליטיקה”, אומר רבה של ירושלים בראיון.

והעובדה שנאמן ביתו, ניסים אלקססי, נצפה במסיבת העיתונאים של אלי ממש אינה משקפת כלום…

8.

ועוד במשפחה:

תחילה כתב העיתון נוטל את חשיפת חרדים10 מיום שלישי על התכנית בדגל התורה להדיח את יעקב גוטרמן מתפקידו כראש העיר מודיעין עלית, מבלי להעניק קרדיט. נו, מילא.

אלא שהוא גם אינו כותב במפורש על הכוונה להדיחו מראשות העיר, אלא מסתפק באמירה: “סילוקו מהרשימה הוא רק המקדמה, בקרוב מאד הוא יקבל את שאר התשלום”.

אם כבר לקחת חשיפה, למה לא לפרסם אותה במלואה?

9.

הצחקתם, בקהילה.

האם לא טרחתם לשלוח כתב כדי לסקר את מסיבת העיתונאים של אלי ישי?

כי זה מה שקראתי בעיתונכם:

“כתחליף, אולי זמני לאריאל, סגר ישי עם פורש הבית היהודי יוני שטבון, והשניים הופיעו ביחד בנאום ההכתרה העצמי של יו”ר התנועה החדשה”.

כמי שהייתה שם, קבלו עדכון: שטבון נעלם איפהשהו בין שטח החניה בה העמיד את רכבו, לבין דלתות הכניסה למלון.

המפגינים אשמים.

10.

כתבת פרופיל מרתקת על אלי ישי מצאתי בבקהילה: מעבודתו במוסך ועד להקמת התנועה האלטרנטיבית השבוע.

העוני בו חיה משפחתו בילדותו, העובדה שנאלץ לעזור לאביו בפרנסת הבית, איך אביו חי מעבודות מזדמנות וכפועל בחברת הבנייה סולל בונה, כשאלי עבד בעבודות מזדמנות ותיקונים ושלח את השכר להורים.

איך התחיל ללמוד אצל הרב ניסים זאב, ואחר-כך הפך לעוזרו בעיריית ירושלים.

כך החלה תהילתו.

11.

אלא שבעיתון גם מצליפים באלי ישי שני טורים.

בטור אחד שואל הכותב: “כמה קולות יישרפו הפעם?”

בטור מרתק מגולל צבי יעקבזון את ההיסטוריה של ש”ס, כפי שבעל הטור עצמו בהיותו מזכיר סיעת ש”ס, זוכר אותה.

“ה’בעיה’ עם אלי ישי שהוא עצם מעצמנו, ולא צרוע או צבוע כמו כמה מהקודמים לו”.

למי הוא מתכוון, צרוע?

הוא עוד זוכר איך ידידו, רבי שמעון בן-שלמה, “שהתרוצץ ורץ ברשימה עצמאית (יש”י – יחד שבטי ישראל). הוא,  לפני הבחירות לכנסת ה-12, הוכיח שדי לו בתימנים כדי לעבור את אחוז החסימה ו’שרף’ כ-3000 קולות”.

אחר כך היה זה הג”ר יצחק פרץ עם ‘מוריה’, שחבר לאגודת ישראל בבחירות לכנסת ה-13 ופרש מיד אחר הבחירות, לאחר שחבריו החדשים טענו שלא סיפק את הסחורה.

“לעולם אזכור את ידידי הגה”צ רבי יוסף עזרן זצ”ל שפרש מש”ס ורץ לכנסת ה-13 עם ‘תלם אמונה ‘ ושרף’ 12000 קולות.

לקראת הבחירות לכנסת ה-13 התכוננו להדיח אותו כי גילה עצמאית יתר, שמרן הגר”ע זי”ע מיאן להשלים עמה. מועצת החכמים ישבה לדיון מיוחד בבית ש”ס, אז בבתי וולפסון, ו’רבי יוסף’ נקרא למעין ‘שימוע’.

עד שייקרא לקוד שפנימה ישב בחדרי ותכנן מה יאמר. אמרתי לו רבי יוסף, אתה רוצה להישאר ברשימה? אל תתווכח ואל תנסה להוכיח שמגיע לך. תעשה דבר אחד: תוריד דמעות. דמעות זה דבר שהרב עובדיה ללא עומד בפניהן.

הוא נשאר בכנסת ופרש במהלך הקדנציה, ורץ לכנסת ה14 עם תלם אמונה.

אני זוכר את השיחות איתו. לעולם לא תעבור את אחוז החסימה – אמרתי לו. הוא היה מסוחרר. היו לו חישובים ‘מוחלטים’ שברגע המבחן התנפצו אל סלע הקלפי.

זו תסמונת עיוורון שמקורה בגאות, שמקורה כנראה בכתות חנפנים ושקרנים.

הצטערתי וכאבתי אז נוכח צערו של ‘רבי יוסף’ לא פחות משאני מצטער וכואב היום עם אלי ישי. הצער גואה ככל שהפורש אהוב!

“אתמול (שלישי) זה כמובן היה נושא השיחה בכנסת, גם בקרב עשרות העובדים חובשי הכיפה שנפגשים פעמיים ביום בבית-הכנסת, וגם בקרב חברי הכנסת המעטים שאינם מסוגלים לנטוש את הבניין גם בפגרה.

ישראל אייכלר, בשיחה עם יואב בן צור וצוריאל קריספל, תהה בקול: למה שאלי ישי לא יחבור כעת, כראש רשימה נפרדת, וירוץ עם ש”ס יחד.

בן צור וקריספל התקשו להבין את הרעיון ואייכלר המשיך: בדיוק כמו דגל ואגודה”.

איזו תמימות.

12.

ועוד הצלפה בטור האחרון של בקהילה.

“‘העם איתנו’, הכריזו הפלקטים מאחורי גבו של היו”ר לשעבר הפורש, אלי ישי.

“בכל ביתי נאמן הוא”, הכריזה כרזה מעל הסטנד שלצדו עמד האיש שהתחייב שלא לפנות לקהל הש”סי ורק העמיד את התמונה של מורו ורבו מרן הגר”ע יוסף מאחוריו, לגיבוי.

אם מרן היה חי הוא היה קורא לתמוך במפלגה שלי, כך ישי למחרת.

עם אם ועם לו אי אפשר להתווכח. לו דרעי לא היה נכנס לכלא – ישי לא היה הופך ליו”ר.

אם ניסים זאב לא היה בוחר בישי כעוזר – הוא עדיין היה ממשיך למלא תססן בחיילי שחמט.

‘העם איתנו’ היא אמירה קצת יומרנית לפני הצגת מצע, שם למפלגה, רשימה ושאיפות.

אבל איך אמר יצחק בן אהרון, מאבות השמאל בישראל: ‘אם זה רצון העם, אז צריך להחליף את העם’.

אם העם כבר איתכם, אין כל צורך לגייס את מרן”.

13.

ולסיום, מילה אחת טובה, ובלי להזכיר בה את השורש “ש”ס”.

לכבוד חנוכה מתעד כתב בקהילה מסע ביוון, “למפגש נועז ומסעיר עם מה שנותר מממוקדי התרבות ההלניסטית שחיללה את מקדשנו לפני אלפיים שנה”.

הוא נפגש שם עם יעקב סרגוסי מנכבדי הקהילה.

“חג החנוכה השתמר בפולקלור היווני. רבים קונים עץ בכל חודש דצמבר, שחל בחנוכה, תולים עליו תאורה בת שמונה נורות חשמל או יותר, מתעקשים להציב אותו ליד החלון ויוצרים בלגן של אסוציאציות דתיות”.

כתבה יפה, ואפילו שאינה עוסקת בסערת ימים אלו.