מופע הדוגמניות • רב בית הכנסת מודה: “הייתי תמים – וטעיתי”

הרב אריאל קונסטנטין, רב בית הכנסת ‘בית אל’ בתל אביב, שעמד בליבה של פרשת ‘בית הכנסת והדוגמניות’ מודה: “הייתי תמים וטעיתי”.

את הדברים כתב הרב בדף הפייסבוק שלו, כתגובה לטור שפרסם הרב יובל שרלו בנושא – ומוסיף: “אכן הייתי תמים וטעיתי. כואב ומצטער על הסיטואציה שנקלעתי אליה. תודה לרב שרלו ולכל מי שתומך ברגעים הקשים האלו”.

פרשת בית הכנסת בית אל, הידוע גם כבית הכנסת הבינלאומי הפועל בחסות ארגון רבני ‘צהר’,  נחשפה לראשונה באתר חרדים10, ועוררה זעזוע בקרב קהלים רחבים בציבוריות הישראלית, כמו גם תגובות נזעמות מרבנים ופוליטיקאים. ל’חרדים 10′ אמר הרב קונסטנטין כי מעולם לא הסכים לתצוגה אופנה, ובבודאי לא בתוך בית הכנסת עצמו. “שיקרו לי ורימו אותי עד הרגע האחרון”.

הרב שרלו, שהתייחס לפרשייה, כתב בין שאר דבריו:

“כמה מילים על פרשת הרב קונסטנסטין הי”ו שרשמתי כחשבון נפש לעצמי.

א. הרב קונסטנטין הוא יהודי יקר, שלקח על עצמו משימה עצומה – לפעול על קו התפר שבין ‘מסע המחנות”‘בקשת הרחבה של ההגדרות (חרדי, דתי, מסורתי וכדו’), וליצור מקום בו בית הכנסת הוא אכן מקום התכנסות של כולם, לכולם יש מקום שם, והוא מתנהל על פי ההלכה.

ב. מי שעושה בכלל, וקל וחומר מי שפועל על קו תפר – עושה טעויות. אפילו טעויות שאסור לעשות. אני צריך להחליט האם בשל כך לא אעשה, או לא אפעל על קו תפר, או אפעל על קו התפר ביודעי כי תהיינה טעויות, וכאלה שאסור לעשות, ואף אשלם מחיר יקר על כך. בכל מקרה, אכבד את מי שיחליט אחת, והרב קונסטנטין החליט בדרך מסוימת.

ג. ההסכמה לתצוגת אופנה בבית כנסת היא טעות חמורה. זו חצייה של קו התפר, ולא ראוי לעשותה – בכל מצב, בכל תנאי, ובכל הקשר הנראה לעין. יש לכך סיבות רבות – למן חילול הקודש, דרך אימוץ תרבות מסוימת, ועד למשמעויות החברתיות והמוסריות של תצוגות כאלה. היה כאן איפה שילוב של תמימות וטעות, שנוצלו על ידי מארגני התצוגה.

לא אחת אני עצמי הייתי במצבים בהם התנהל משהו המנוגד לחלוטין למה שצריך להיות, ואף מהווה עבירה חמורה – והתלבטתי האם להתפרץ ולסגור את הכל, או להבליג. הדילמה קשה מאוד, והשיקולים קשים מאוד לצדדים השונים.

צריך גם אומץ, גם תבונה, גם סייעתא דשמיא, וגם קריאה נכונה של המציאות. כמה פעמים התחרטתי על כך שכן התפרצתי; יותר פעמים התחרטתי על כך שלא התפרצתי.

צריך להתפלל ולהתחזק, לקבל אומץ ולנתח בדיעבד כל מקרה ולבחון האם היה נכון לעשות כך או כך. ללמוד מאחרים.

נראה לי שהרב קונסטנטין עמד בדיוק במצב הזה והחליט שהדבר הנכון לעשות הוא לא להתפרץ. אין לי מושג, ולאף אחד אין מושג, מה היה קורה אם הוא כן היה מתפרץ”.