ריד מיי ליפס: אלי ישי יעלם

הכחדה. אלי ישי לא מפסיק לחייך. הוא מאושר. יש לו גיבוי תורני, הוא הצליח לפרוש מש”ס ולהישאר בחיים, והסקרים מנבאים לו כמות מצביעים זהה לזו של ש”ס.

הדיווחים שנחשפו בחרדים10 סיפרו על ‘לחץ גדול’ במפלגת האם, בקיום ישיבות חירום, ואפילו בנסיונות גישוש לעבר מחנה ישי.

אלא שמישהו מוכרח ללחוש באוזניו של ראש מפלגת ‘העם אתנו’ – אלי ישי, כי הוא שייך כבר להיסטוריה. למעשה הוא הפך ללא רלוונטי, עם סיום נאומו.

פתיחת המפלגה שלו לא זעזעה את אמות הסיפים בחברה הישראלית, ואפילו המהלך החשוב של דרעי והרבנית בר שלום יום קודם לכן, יצר נדמה, יותר רעש תקשורתי.

הרחוב החרדי, צריך ישי להבין, שייך למה שמכונה בסוציולוגית ‘חברה קולקטיביסטית’. החברים בקבוצה מציבים את האינטרס הכללי לפני הפרטי, והאינטרס הכללי בסיטואציה הנוכחית, הוא תמיכה במפלגת ש”ס אותה ייסד הגר”ע יוסף, ובראשה העמיד, כפי שראו כולם, את אריה דרעי, גם אם האיש עצמו והתנהגותו לא מוצאים חן בעיני רבים.

גם ליצמן ופורוש לא זוכים מידי שנה בפרס ‘אהוב הקהל’, ומכל מקום, מפלגתם זוכה ל-95 אחוזים מקולות החרדים. החוק החרדי הבלתי כתוב – ‘ציות לדעת תורה’ אותו נשא בגאון ישי במשך 13 שנים, לא התאדה, והפרט החרדי הבלתי מחוכם מתקשה בכנות לתפוס מדוע לא מקבל האיש את הוראותו האחרונה של הרב זצ”ל.

יש לו ‘קופסאות שחורות’ על דרעי? למי אין? לאנשי הפלס, לאנשי הקבוצה הבני ברקית בתקופת מנהיגותו של הרב אלישיב, לניצים בפוניבז’, ואפילו לאריה דרעי עצמו בימיו היפים של אלי ישי כיו”ר, לכולם יש. כולם סיפרו ויספרו על ‘סודות שהיו מזעזעים את החברה’. בסופו של יום אנו חיים במרחב החרדי, והחוקים שלו הם כאמור, ציות לדעת תורה ללא עוררין.

אני מעז לנבא כי המגמה בסקרים תתיישר במהירות. בתוך ימים ספורים יתברר כי מפלגתו של ישי זוכה למנדט או שנים, ולא תחצה את רף ‘אחוז החסימה’.

בנפול אויבך. בימים האחרונים שוחחתי לא מעט עם הרב חיים אמסלם, יושב ראש תנועת עם שלם שסולק בבושת פנים מתנועת ש”ס בדרבונו של היו”ר הקודם, אלי ישי.

אין באמסלם שמחה לאיד, מהסיבה הפשוטה: הוא כבר לא שם.

מי שמבטיח לשנות סדרי עולם, לייצר סוציאליזציה חדשה בחברה החרדית, ולייצג לא מעט חרדים שעדיין לא מצאו להם בית, לא שייך, מנטלית, לעיסוק החרדי בזהות הפרסונאלית של ה’שליחים’.

שמחתי לגלות כי הוא מתרכז במסריו החדשניים העשויים להיות גם מכוננים בן ההיבט החרדי-חברתי.

ובכל זאת קשה להתעלם מהסימבוליות שבארועים, מבלי לחוות דעה לכאן או לכאן: 4 שנים אחרי שישי ארגן את הדחתו של הרב אמסלם, באותם ימים בדיוק, מוצא את עצמו ישי מחוץ לש”ס, כאשר המשמעות המעשית לכך כפי הנראה היא כי הרב אמסלם יכהן כפי הנראה כחבר בכנסת הבאה ואולי אפילו כשר, ואילו היו”ר הכל יכול של ש”ס לשעבר, גם לא יכהן כחבר כנסת מן המניין.

רק היום. השעה 13:15 באחד מרחובותיה של שכונת נאות הפיסגה שבמודיעין עילית, ורכב חבוט חולף ברחובות ומכריז על ‘מכירה מיוחדת, ומבצעים נדירים’ בסמנטיקה הזולה המאפיינת את ‘רכבי הרמקולים’.

באותן שעות שוהה בארץ בביתו שבשכונה, אבי, חזן בית הכנסת הגדול בפריז, וכאירופאי קלאסי יורד בכעס כדי לגעור במכונית שלא מפסיקה להרעיש מתחת חלונות ביתו.

אלא שהנהג כצפוי, לא נבהל. הוא חייך בזחיחות והסביר לאבא כי כך ‘מקובל פה’.

כל מי שחשקה נפשו למכור חלוקים, בגדי נשים מאיטליה, סנדלים לתשעה באב, ותחתונים לילדים, רשאי לצאת לרחובה של עיר ולזעוק במשך שעות בסיוע הרמקול, כי הוא מזמין את כולם לביתו שברחוב יהודה הנשיא 5 דירה 1 בין השעות 10-12 וגם על פי תיאום מראש.

האיום של הצרפתי המבוגר כי הוא יזמין משטרה העלה בת צחוק שמחה על שפתיו של המוכר, שידע כי מדובר בהתראת סרק.

המשטרה לא תרדוף אחרי ‘מכוניות הרמקולים’ שממלאות את הרחובות החרדיים. גם העוברים והשבים התערבו והעירו לאבא כי הוא ‘מקפח את פרנסתו של יהודי’.

“וחוץ מזה”, התערבה אשה ממושקפת בידענות, ואמרה בקול בוטח, “אין כל איסור לעשות רעש עד השעה 11 בלילה, זה החוק פה בישראל, אולי אצלכם” – הטיחה – “זה אחרת”.

הארוע העצוב מעט הזה, העלה אצלי תובנה חברתית מעניינת. מלבד העובדה כי החוק הישראלי משנת 1992 אוסר בפירוש שימוש ברמקול בשכונה מאוכלסת [“לא יפעיל אדם ולא ירשה לאחר להפעיל רמקול, מגביר קול, מערכת כריזה או מכשיר כיוצא באלה, באזור מגורים”], תפסתי כי האיש צדק.

אילו היה חולפת ‘מכונית וורבלית’ מן הסוג הזה ברחובות העיר מודיעין למשל, הפרסום היה חסר תועלת. נטול תוחלת. לא מחמת החוק שנרמס ברחובה של עיר, ואפילו לא בגלל שהמשטרה הייתה מגיעה בתוך דקות ומסלקת את המטרד.

הסיבה פרוזאית יותר: איש מן התושבים לא היה רוכש בחנות שעל מרכולתה הוא למד מרמקול צרוד ולא מאד איכותי, שהטריד את שלוותו.

אז למה במודיעין עלית זה כן עובד?

כי האנשים נענים לקריאתו הצורמנית של הכרוז, גודשים בהמוניהם את המכירה ה’חד פעמית’ שלו באולם המטונף שהושכר במאות שקלים לאותו ערב, ובתגובתם מעניקים חיזוק חיובי להתנהגותו חסרת ההיגיון של הנהג הבא שיספר על פינת החי הבלתי חוקית שהקים בחניון הציבורי של ביתו.