לבני היא פוליטיקאית מנותקת ויהירה שמשאירה גרעונות

אלו שניסו להגן על ציפי לבני השבוע, אחרי הופעתה המביכה בתכנית ‘מצב האומה’ בטלוויזיה, הסבירו שזה בסך הכול הומור, אולי רע, אבל “זה היה בצחוק”.

אנחנו דווקא חושבים שהרגעים הנדירים האלה, שבהם אנשים לכאורה מתבדחים או מנסים להצחיק, חושפים את האמת עליהם, את האמת שהם מתאמצים להסתיר בהתנהגות לכאורה “מאוזנת”, “שקולה” ו”אחראית”, התנהגות שמשווקת על ידי להקת יועצי התדמית שעוטפת אותם.

הניסיונות של לבני להצחיק חשפו בדיוק את מה שהיא: פוליטיקאית יהירה, זחוחה ומתנשאת.

עכשיו כולם גם יודעים שיש לה הומור סר טעם וגס רוח.

אפשר להוציא מכך תובנה אחת בולטת: האנשים שלכאורה משווקים את עצמם כ”נחמדים”, כ”בוגרים”, כ”אחראים” – הם בדרך כלל אנשים בוטים מאחורי הקלעים ומאחורי המסכות, שלא סופרים איש מלבדם, שחושבים שהכול “מגיע להם” ועושים הכול כדי לגמד את האנשים שמסביבם.

פוליטיקה אינה אזור הנוחות שלנו, אבל פתחנו בה כי הזחיחות והיהירות של לבני זולגת גם לתחום הפיננסי, שבו אנו מתיימרים להבין קצת יותר.

ראשית, זה לא מקרי שהנסיכה לבית לבני, ממשפחות האצ”ל, ממעטת לדבר על נושאים כלכליים. אלה באמת זוטות, דברים פעוטים, ממש קטנטנים, מיוקר הדיור ועד השכר הנמוך, לעומת משימת השלום שהיא קיבלה על עצמה.

שנית, לבני אוהבת מאוד קוקטיילים של הא ודא על פוליטיקה, כמובן בחו”ל, ורצוי כמה שיותר יוקרתיים.

בשבוע שעבר סיפרנו עד כמה היא מקפידה להתייצב מדי שנה בפורום סבן. חיים סבן יודע לפנק חלק מאורחיו, אלו שלא ממומנים על ידי ממשלתם. הם מקבלים טיסה פלוס שני לילות בסוף שבוע, במלון היוקרתי ויליארד אינטרקונטיננטל וושינגטון, בדרך כלל גם מימון לעוזר אחד, וכמובן – סבן שולח הזמנות גם לשורה של עיתונאים בכירים.

זה סופשבוע של מינגלינג, צילומים משותפים, בניית התדמית של סבן ושל יכולותיו העסקיות, והכול בכסות של דיונים “רמי דרג”.

האם זה ראוי שאנשי ציבור יתארחו בכנס לכאורה פוליטי, אפילו במימון ציבורי, בהנהגתו של איש עסקים שגם יש לו אינטרסים עסקיים בישראל (סבן הוא בעל השליטה בחברת הסלולר פרטנר)? הן השרים והן יו”ר האופוזיציה (השנה זה היה הרצוג) אמנם מממנים את השהייה בפורום סבן מכספי משלמי המסים ולא מכספו של סבן, אבל יש כאלו שמגיעים לשם במימונו (פרופ’ טרכטנברג, למשל).

חבל שנסיעות השרים לחו”ל אינן שקופות בפני הציבור, כי אז היינו רואים עד כמה לבני דילגה בין בירות העולם בקדנציה שלה כשרת המשפטים.

לשמחתנו יש רק רשימה של בקשות שמגישים חברי כנסת מן השורה לוועדת האתיקה, כדי לאשר את נסיעותיהם לחו”ל במימון של גופים כאלה או אחרים, בין היתר עסקיים.

ובכן, בקדנציה הקודמת שלה בכנסת ה-18 כחברת כנסת מהאופוזיציה (הכנסת כיהנה 4 שנים מפברואר 2009 עד פברואר 2013, אבל לבני התפטרה ממנה בתחילת מאי 2012, לאחר שהפסידה בבחירות הפנימיות לראשות קדימה לשאול מופז), ביקשה לבני אישורים ל-18 ביקורים בחו”ל, משהו כמו טיול לחו”ל פעם בחודשיים.

עכשיו ברור יותר למה לבני לא ממש מתעניינת בקשיי היומיום של הציבור בישראל.

ולדבר המהותי יותר: נברנו השבוע בדוח המבקר האחרון על ההתנהלות הפיננסית של המפלגות בבחירות האחרונות וגילינו שהזחיחות של לבני משתקפת היטב גם בהתנהלות הפיננסית של מפלגת קדימה ומפלגת התנועה שאליה היא דילגה, אחרי התפטרותה מהכנסת.

הטבלאות מונחות לפניכם.

את הבחירות האחרונות סיימה התנועה בגירעון של כ-7 מיליון שקל, אמנם לא הגבוה ביותר, אבל בהחלט הגבוה ביותר ביחס להכנסות של המפלגה במערכת הבחירות, שעמדו על כ-9.3 מיליון שקל.

המבקר כותב במפורש שלבני ומפלגתה חרגו מתקרת ההוצאות שעל פי החוק, אבל טענתה הייתה: “אין להיצמד ללשון החוק אשר קובע את התקרה ביחס למספר חברי הכנסת של הסיעה ביום הקובע, שכן הסיעה עוד לא הייתה קיימת במועד זה”.

המבקר פקפק בטענה הזאת וקבע שלבני מפלגתה חרגו בפועל מהוראות החוק והוציאו יותר מכפי שהיו אמורים להוציא.

בקדימה המצב הרבה יותר חמור: בסוף 2011 נוצר גירעון של כ-31 מיליון שקל ורק במערכת הבחירות האחרונה (שבה מופז התמודד במסגרת המפלגה) נוצר עודף שצמצם את הגירעון לכ-16.3 מיליון שקל.

בקיצור, לבני השאירה אדמה פיננסית חרוכה בקדימה ובתנועה, ועכשיו הגירעון של התנועה הופך גם לצרה של מפלגת העבודה, שאיתה היא התאחדה.

העבודה, כפי שעיניכם רואות, נמצאת בראש המפלגות הגירעוניות, עם גירעון של כ-30 מיליון שקל, אף שמערכת הבחירות האחרונות (בראשות שלי יחימוביץ’) הייתה מאוזנת.

איך חיים עם גירעונות כאלה כבדים יחסית? הבנקים מממנים, כמובן.

מדוח המבקר עולה כי לפי הדוחות הכספיים של הסיעות סך ההלוואות שהן קיבלו מתאגידים בנקאיים נכון לינואר 2013 עומדים על כ-68 מיליון שקל, ומתוכם כ-63 מיליון שקל ניטלו על ידי ארבע סיעות (מדובר כנראה בליכוד, העבודה, קדימה וכנראה גם ש”ס).

זה מה שהמבקר העיר בנוגע לכך: “כיוון שחובות הסיעות גדולים, לכאורה עתידן נתון בידי הבנק, ובמציאות של בחירות תכופות הוצאות הסיעות גדולת ואיתן הגירעונות וההתחייבויות הסיעות כלפי בנקים. כתוצאה מכך איתנותן הפיננסית ולעיתים אף קיומן הכלכלי של הסיעות נתונים בספק, ובכך גלומה סכנה לקיומו של המשטר הדמוקרטי המתאפיין בריבוי מפלגות”.

לא נראה שציפי לבני התרשמה יתר על המידה מדוח המבקר. אולי גם ממנו אפשר לעשות צחוק ולארגן איזו בדיחה לא מוצלחת.

טוב, לפחות, שהאמת יצאה לאור: לבני היא מאותם פוליטיקאים שהתנתקה לחלוטין מהציבור, ממצוקותיו ומבעיותיו.