גם אתם יכולים להיות נאצים • ניסוי פסיכולוגי מצמרר העלה תוצאות מפתיעות

איך הייתם מגדירם את עצמכם? אתם אנשים טובים באופייכם? אתם אנשים רעים? או –  האם יש בכלל אנשים טובים או אנשים רעים?

האם זה עניין לתחום הביולוגי, כלומר האם יש אנשים שנולדו להיות טובים, אלטרואיסטים קיצוניים, או לחילופין רעים רדיקאליים?

בפרספקטיבה של ההיסטוריה נראה כי מיעוטם של האנשים הרעים ‘הגדולים’, סטאלין היטלר, נבוכאנצר והמן, מוכיח כי אכן יש אנשים מסוימים שנולדו עם רוע אכזרי שקשה לתפוס אותו, רוע שלא יכול להירכש על ידי בן אנוש אלא אם הוא נלווה אליו מרגע לידתו.

אם נחפש את הרוע ה’גדול’ –  נמצא אותו ללא ספק בקטגורית הנאציזם, אך גם שם יש לברר האם מדובר היה בתופעה גרמנית רחבה, או אולי קומץ קצינים שסבבו את המנהיגות הכריזמטית?

ואכן חיילים רבים בצבא גרמניה של מלחמת העולם השניה טענו כי הם רק מילאו פקודות [ראו משפט אייכמאן-דימאניוק], ואילו הם עצמם לא האמינו ולא היו מסכימים לעולם למעשים האכזריים שנעשו ביהודים ובעמים נוספים.

האם ההנחה הזאת נכונה?

 עובדות ומחקרי שדה, כמו גם מחקרי מעבדה, הוכיחו כי אין הדבר כך.

נפתח בניסוי המצמרר של זימברדו והסטודנטים שלו.

 הניסוי של זימברדו

 הפרופ’ זימברדו ותלמידיו פרסמו מודעה בעיתון כי נדרשים גברים צעירים בריאים, בגילאים 17-30, לצורך מחקר חברתי על החיים בבית הסוהר, תמורת סכום של 15 דולר ליום.

לצורך הניסוי הקימו החוקרים בית כלא מאולתר עם תאי אסירים סורגים ותאי בידוד (צינוק).

21 הנבדקים שהיו גברים בריאים בנפשם ובגופם התחלקו על ידי הטלת מטבע לאסירים וסוהרים, כאשר איש מהם אינו יודע מתי יתחיל המחקר  וכיצד הוא נדרש למלא את תפקידו.

הנבדקים כולם הסכימו לתנאים.

ביום הראשון לניסוי  “נעצרו” כל  “האסירים” והובלו בניידות משטרה ל”בית הסוהר”, נערך חיפוש בגופם והם הולבשו בבגדי אסיר שלא היו תואמים, לרגליהם הונעלו נעלי גומי והוצמדה שרשרת ברזל.

הסוהרים לעומת זאת הולבשו במדי חאקי וחומשו באלות במשרוקיות ובמשקפי שמש.

התנאים שנקבעו היו, כי אחת לזמן מה יספרו האסירים בשורה, הם יורשו ללכת שלש פעמים ביום לשירותים, והם יכונו לפי מספרים שהוצמדו למדיהם ולא לפי שמותיהם.

האסירים נדרשו להישאר כשבועיים תמימים בכלא (זמן הניסוי) והסוהרים היו צפויים לעבוד במשמרות של שמונה שעות, כשביניהם הם יוכלו ללכת לבתיהם ולהמשיך בחייהם.

לאחר שההכנות לאירוע הסתיימו, החלו החוקרים לעקוב אחרי ה”שחקנים” – האם הם ימלאו את “תפקידיהם”? וכיצד?

התוצאות שניצפו היו מזעזעות עד שהחוקרים נאלצו להפסיק את הניסוי כעבור ששה ימים בלבד.

מסתבר ש”הסוהרים” שהיו אפופי תחושת כח התעללו “באסירים” יותר ויותר. הם הציקו להם ערכו חיפושים בגופם בודדו אותם, העבידו אותם קשה ונהגו להעיר אותם תכופות באמצע הלילה לבדיקה וספירה.

ההתעללות היתה קשה במיוחד כאשר “סוהר” היה משוכנע כי הוא נמצא ביחידות עם האסיר ואין איש צופה בו. האסירם ניסו בתחילה להתמרד אך פעולות התגמול של הסוהרים הפכו אותם לצייתנים פסיביים וחסרי חוט שדרה.

יממה וחצי לאחר תחילת הניסוי נאלצו החוקרים לשחרר אסיר ראשון שסבל מדיכאון חמור, ובתוך ימים מספר שוחררו עוד ועוד אסירם עד שביום השישי היו האסירים הנותרים שרויים בזעזוע ובהלם קשה שהחוקרים נאלצו להפסיק את הניסוי לאכזבתם הרבה של ה”סוהרים”.

 זימברדו עצמו כתב כך:

 כעבור ששה ימים בלבד נאלצנו לסגור את הכלא המדומה שלנו מפני שמה שראינו היה מפחיד.שוב לא יכולנו, אנחנו או הנבדקים שלנו, להבחין היכן מסתיים האדם ומתחיל התפקיד שהוא ממלא. רוב הנבדקים נעשו “אסירים” או “סוהרים”, ולא יכלו להבחין בבהירות בין עצמם לבין התפקיד שמילאו. כמעט בכל מרכיב של התנהגותם, מחשבותיהם, ורגשותיהם חלו שינוים דרמטיים…נחרדנו משום שראינו נערים [“סוהרים”] מתנהגים כלפי נערים אחרים כאילו היו בעלי חיים בזויים ונהנים מהתאכזרות אליהם. נערים אחרים [“אסירים”] נעשו כנועים, מתרפסים, רובוטיים לא אנושיים, שחשבו רק על בריחה, על הישרדותם האישית, ועל שנאתם כלפי “הסוהרים”.

 יודגש שוב כי הנבדקים היו מתנדבים הם הסכימו לתנאים, והחלוקה ביניהם היתה באמצעות הטלת מטבע. זימרדו הגיע למסקנא בעקבות מחקרו [ה-לא אתי, אגב] כי כל אחד עלול להגיע למצבים קיצוניים ולבצע מעשים שלא היה מאמין כי הוא מסוגל לעשות.

 צבאו של היטלר

 הזכרנו את הנאצים ואת אימי השואה. מאז תום מלחמת העולם השניה, התחולל ויכוח גדול בין ההיסטוריונים האם חיילי גרמניה שנלחמו בחזית-  צבא הוורמאכט, נלחמו כ”צבאו של היטלר” והאמינו באידאולוגיה שלו, או כפי הטיעון הנפוץ ורב העוצמה, כי מעורבות צבא הרייך השלישי בפשעי המלחמה היה משני, ועיקר המאבק היה בקומניזם ובפשעיו. במלים אחרות: האם החייל הפשוט היה “נאצי” או “חייל לגיטימי”?

הפרופסור ברטוב מאוניברסיטת ראג’רס בספרו המונומנטלי [תורגם מאנגלית],  ‘צבאו של היטלר’ מוכיח משורה של עדויות המשתרעת מניתוח החינוך בשנים שקדמו למלחמה, עד למכתבים שנשלחו על ידי חיילים מהחזית, הביתה, ובייחוד מהנתון האחרון בו משתקפת עמדתו הברורה של החייל משדה הקרב, כי החיילים העדיפו לשנות את המציאות שהכירו מקרוב ולהתאימה לכלים האידאולוגים של המשטר.

רוב החיילים ששירתו ביחידות הקרביות של הוורמאכט, היו ילדים או בני גיל עשרה כשעלה היטלר לשלטון ב 1933 מכאן שרובו המכריע של הצבא היו ילדים שגדלו על ברכי ההיטלריזציה, ובגרותם עוצבה על ידי הרעיון הנאצי, מכאן מובן מדוע היה היטלר בשבילם דמות נערצת ובעלת חזון, עד כדי ביטוי עסיסי של אחד המש”קים מאוקטובר 1941,  “בשבילנו דברי הפיהרר הם דברי אלוהים חיים”  [עמוד174]  או ממכתב שכתב טוראי פון קאול לאחיו: הפיהרר גדל לממדי הדמות הגדולה של המאה, בידיו נתון גורל העולם והאנושות שוחרת התרבות, מי ייתן וחרבו הטהורה תכניע את המפלצת השטנית… מלחמה זו היא למען חיים חדשים  אידיאולדיה חדשה…אני שמח שאני יכול להשתתף אפילו כבורג קטן, במלחמה זו של האור בחושך.[שם].

מכאן עד לשנאת היהודי והזר הדרך היתה קצרה, החיילים עשו דה הומניזציה לקרבנותיהם והפכו אותם לתת אדם או לחיות כפי שמתבטא הדבר במספר מכתבים שיובאו להלן.

באמצע יולי 1941 כתב מש”ק בוורמאכט הביתה, מחזית המזרח:

 “העם הגרמני חב חוב גדול לפיהרר, שכן לו היו חיות הטרף האלו, אויבנו כאן, באות לגרמניה היו מתרחשים בה מעשי רצח כאלה שהעולם טרם ראה כמותם…כשאתה קורא את ה”שטירמר” ורואה את התמונות, זו רק המחשה קלושה של מה שאנחנו רואים כאן ושל הפשעים שעשו היהודים”. [עמוד 113]

 ההיפוך המהמם הזה בלתי נתפס, הוא כנראה מה שהביא את החייל הממוצע לידי התיאור הבא:

 “בשם אלוהים הייתם צריכים להיות בווירצבורג בזמן העסק היהודי הזה [ליל הבדולח]. אני לא יודע אם הדברים היו מרגשים כמו בנירנברג, אבל עשינו כאן ניקיון יסודי. אני יכול להבטיח לכם שהשלטונות לא החמיצו אפילו חזיר יהודי אחד”. [עמוד 122]

 את המכתב הזה כתב קארל פוקס, בנובמבר 1938, לא מפקד ולא קצין אס אס, סטודנט ואחר כך חייל גרמני פשוט.

גם הסובייטים לא נוקו מדינו של החייל הגרמני, רב טוראי אלואים נאקאס כתב לאשתו:

 “כמעט שלא רואים ביניהם פרצוף של אדם הנראה הגיוני ואינטלגנטי, כלם נראים מנוונים, והמראה הפראי המשוגע-למחצה בעיניהם גורם שיראו כמו מפגרים” הוא מסכם כמובן כי “בלתי נתפס להבנה איך נבלים אלה, המונהגים בידי פושעים יהודים ביקשו להטביע את חותמם על אירופה”. [עמוד 167]

 יודגש שוב: את המכתבים הללו לא כתב איכמאן, ולא גבלס, כי אם חיילים ‘רגילים’, או מפקדים מהקצונה נמוכה. כמותם יש עוד עשרות ומאות, [צבאו של היטלר, פרק 4 עיקום המציאות, ובמקורות שם].

מתברר איפא, כי האדם הפשוט יכול לבצע מעשים שהיו נראים סוריאליסטים בעיניו עד לביצועם. וכבר כתב הרמב”ם

 אל יעבור במחשבתך דבר זה שאמרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם…או רחמן או אכזרי… [רמב”ם הלכות תשובה פ”ה ה”ב].

 חיים לא תורה ומצוות, ללא מצפן רוחני חיצוני, המבוסס על קודקס שנכתב על ידי מי שיצר את העולם, עלולים להביא אותנו אל המקום הגרוע ביותר.

גם אל הנאציזם.