ולאירוע ‘אופנה צנועה’ כן הסכמת?

פיקח, אומר הפתגם, יודע לצאת מהצרות שהחכם לא היה נכנס אליהן. “רבני צוהר” והרב אריאל קונסטנטין בתוכם, לא זכאים אפילו להגדרה הראשונה, שלא לדבר על ההגדרה השניה.

 מבחינתם, היציאה מהצרות שלהם בסוגיית תצוגת האופנה השערורייתית בבית הכנסת ‘בית אל’ בתל אביב, היא הטענה ש”על פי ההסכם מתברר מעל לכל ספק שהרב נהג בתמימות וכפי שאמרנו לא ידע שבמקום תתקיים תצוגת אופנה פרובוקטיבית”.

הם טוענים זאת, כאשר בו זמנית ההסכם המוצג דווקא אומר שבבית הכנסת “שמחים לקדם תצוגת אופנה צנועה בשילוב תכנים דתיים תוך שמירת קדושת המקום”.

 על הדברים חזר קונסטנטין בדף הפייסבוק שלו כשכתב: “מעולם לא הסכמתי לתצוגת אופנה שאינה צנועה בבית הכנסת”. דהיינו – ההסכם, הרב, וטענת רבני צוהר היא שאכן, תצוגת האופנה היתה גם הייתה צריכה להתקיים בבית הכנסת, אלא שהיא היתה צריכה להיות “צנועה”.

אם זו היציאה מהצרות שלהם, אזי הם עמוק בשאול תחתיה.

עם סנגוריה כזו – מי צריך קטגורים?

 רב בישראל, או מי שרוצה לשאת בתואר הזה, אמור להכיר הלכות בסיסיות בשולחן ערוך. לרבנים מתקשים, הנה ציטוט של המשפט הראשון ב”דיני קדושת בית הכנסת” בשולחן ערוך (קנא, א): “בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטילה ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים”.

 קלות ראש, שחוק, התול, שיחה בטילה, התקשטות, טיול. כולם נקבצו ובאו לתוך הגדרה אחת: “תצוגת אופנה” – וזה, באם היא היתה צנועה.

אם בכלל יכולה להיות “תצוגת אופנה צנועה”, כאשר באירוע כזה באופן קבוע צופים גם גברים, והרי לכם שיא הכיעור והיפך הצניעות.

 אבל אפילו נניח שמישהו היה רוצה לקיים אירוע כזה לנשים בלבד, ואפילו נניח שזו היתה תצוגת אופנה של חיג’אבים ובורקות, כאלה שמכסים אפילו מה שלא צריך לכסות על פי ההלכה, זה עדיין ביזיון אדיר לבית הכנסת, ומדהים לגלות שב”רבני צוהר” היה מי שחשב שיש בכך משום טצדקי כלשהם, שהם הסכימו רק ל”תצוגת אופנה צנועה”.

 מרוב רצון ל”הדברות”, ול”חיפוש אחר מרכיבי זהות משותפים”, שתי הגדרות מתוך אתר האינטרנט של “רבני צוהר”, שכחו שם את המושג הראשון לפיו הם טוענים להגדרה עצמית: “כהלכה”.

 וכך, בלהיטותו ל”אוירה חמה של קבלה” (מתוך אתר האינטרנט של בית הכנסת ‘בית אל’), שכח גם קונסטנטין, שחתם על ההסכם שאפשר “תצוגת אופנה צנועה” בבית הכנסת, ש”כבוד הדדי” – עוד הגדרה מהאתר שלו, צריך להתחיל קודם כל בכבוד המקום שהוא מופקד עליו, כבוד בית הכנסת.

ההלכה היא שקובעת לנו מהו כבוד בית הכנסת, לא סברת כרס כזו או אחרת. ההסכמה לשימוש המבזה הזה בבית כנסת, הוא תחילת האיוולת ההלכתית, שקשה להאמין שהגיעה ממי שמחזיק בתעודת רב.

 קל היה מאד לחזות מראש שעצם המושג ‘תצוגת אופנה’ עלול לצאת מכלל שליטה, להיות חכמים. אבל בסופו של דבר, אחרי ההתנצלות/התגוננות, מתברר שהם לא חכמים, אפילו לא פקחים, ולמרות התעודות שהם מחזיקים בידיהם, לא ברור למה הם מוגדרים כ”רבנים”.

קשה שלא להזכר שהרב עובדיה יוסף זצ”ל אמר שבחירתו של העומד בראש הגוף הזה למשרת הרב הראשי לישראל תהיה “להעמיד צלם בהיכל”. והנה, תחת הנהגתו וארגונו של אותו יו”ר, חזינו בהעמדת צלם בהיכל. מצמרר.