.ילדכם מתלונן על כאבי רגליים, ברכיים או גב במשך תקופה? התייחסו אליו בכובד ראש. הוא לא מתלונן סתם
לדברי יהודה קורנפלד מ’בסד אורטופדיה’, נער בגיל צעיר לא אמור לסבול מסוג כאב זה, המופיע בדרך כלל אצל מבוגרים.
קחו אותו לבדיקה מקצועית לגבי חוסר איזון ואי סימטריה בגפיים התחתונות. יתכן שהבעיה ממנה הוא סובל היא מצב מולד, יתכן שהיא נובעת מחוסר איזון תפקודי, כגון צניחת קשת אורכית ברגל אחת שעלולה לגרום לחוסר איזון ולפגיעה בברכיים, אגן וגב תחתון, או הטיה של הברך פנימה ברגל אחרת.
הפיתרון:- להחזיר לו האיזון במהירות, כדי למנוע נזק מצטבר של שחיקת סחוס מוגברת וסבל מיותר – וחבל על כל רגע.
אי סימטריה ברגליים- זהירות
רגליים שאינן שוות באורכן הן בעיה נפוצה שלרוב אינה מאובחנת בזמן. הבדל העולה על ס”מ ולפעמים אף פחות מזה, טומן בחובו את היכולת להזיק.
המשמעות האסתטית לחוסר הסימטריה ברורה, אך מה שצריך להדאיג אותנו – זו דווקא המשמעות המכנית. חוסר סימטריה שלא מתגלה מוקדם, עלול לגרום עקמת שמתפתחת בעמוד השדרה בגין אגן לא מאוזן, לשינוי בצורת ההליכה ולבלאי מוקדם של השרירים והמפרקים.
בגלל הצורך להחזיק קו עיניים מאוזן, הרי שכל מה שמצוי מתחת לקו העיניים חייב לפצות על הרגל הקצרה, התוצאה היא אגן מוטה למטה בצד של הרגל הקצרה, עמוד שדרה המוטה (עקמת) גם הוא לכיוון הרגל הקצרה וחגורת כתפיים המתאימה עצמה למצב החדש על ידי הטייה משלה.
חוסר איזון זה גורם לעבודת פיצוי מאומצת חד צדדית של השרירים והתוצאה היא מאמץ שרירים, הזוקפים השדרתיים, שרירי הכתפיים, שרירי האגן ועוד – לא סימטרי מה שמוביל לדלקות שריריות (נקודות הדק) וכן לשחיקה ובלאי מהיר יותר של המפרקים.
במצב של חוסר איזון כזה, כל פעילות גופנית, ריצה או הליכה הנושאת את משקל הגוף, עלולה להזיק. לכן מומלץ להרבות בשחיה, חתירה, אופני כושר וכו’.
בדיקה של אורך רגליים צריכה להתבצע באופן שיגרתי על ידי כל גורמי הבריאות העוקבים אחר התפתחות התינוק והילד.
הבדיקה חייבת להיעשות כאשר הילד או הבוגר מתלוננים על כאבי גב ו/או כאבים במפרקי הירך, אחרת, המפרקים שנושאים אותנו והשרירים התומכים בהם עלולים לשלם על חוסר גילוי מוקדם זה.
ישנן 2 סיבות לאי התפתחות הרגליים באופן שווה:
1. חוסר שוויון מולד באורך רגליים. תופעה זו נדירה מאד ונגרמת על ידי התפתחות לא תקינה של עצמות הרגליים, כפות הרגליים והאגן.
2. חוסר שוויון נרכש – חוסר שוויון רגליים שעלול להיגרם מסיבות רבות: שברים וחבלות, דלקות זיהומיות, ניתוחים באגן, גידולים, שיתוק (כגון פוליו) ועוד.
כידוע, 65% מהגדילה של עצמות הרגליים מקורה באזור הברכיים. כך שפגיעה קשה בברך עלולה להוביל לשיבוש בגדילה ובהתפתחות של הרגל ועל כן לאי שיווין באורך הרגליים.
בגיל בוגר יותר הרגלי יציבה לקויה יכולים גם הם להוביל לאי שיווין באורך רגליים תפקודי.
כיצד מתבצעת הבדיקה:
• ראשית עלינו לבדוק עם מדובר ברגל קצרה אנטומית או שהינה קצרה רק תפקודית.
הבדיקה נעשית על ידי סרט מדידה או צילום רנטגן.
• בחוסר שוויון אנטומי שנמדד באמצעות סרט מדידה תהיה רגל אחת קצרה יותר מהשניה, כתוצאה מבעיה מולדת, שבר, דלקת זיהומית ועוד.
• בחוסר שוויון תפקודי של אורך הרגליים – אורך הרגליים שנמדד באמצעות סרט מדידה יהיה אמנם שווה, אלא שתפקודית (בעמידה או הליכה) אנו נמצא רגל אחת קצרה מהאחרת.
קוצר זה יכול להיות תוצר של חוסר סימטריה בחוזקם ו/או באורכם של קבוצות שרירים מסוימות (כתוצאה מהרגלים לקויים: יציבה לקויה, שיכול רגליים, כף רגל שטוחה, כאבים בגב התחתון ו’או פרק הירך.
• אמצעי אחר המשמש למדידה הוא צילום הרנטגן. ברוב המקרים המדידה יכולה להיעשות בדיוק מספק בלעדיו. עם זאת יש לזכור שנדרשת מיומנות לשם השגת מדידות מדויקות.
דבר זה נכון בעיקר כאשר מדובר בתינוקות שבגין המבנה האופייני (קפלי שומן, שכבות שומן בכפות הרגליים וגמישות מרובה) והנטייה לזוז הופכים משימה זו למורכבת.
הבדיקה במקרה של ילדים המוסיפים להתפתח צריכה להיעשות כל חצי שנה עד שנה. יש לעקוב אחר התפתחותו המוטורית של הילד לבחון את הליכתו ולבצע מדידות של אורך הרגליים כל חצי שנה.
“כל אחד יכול לעשות לעצמו בדיקה עצמית”, אומר יהודה קורנפלד. “הבט במראה בעודך רפוי. כעת בחן את גובה הכתפיים. האם כתף אחת גבוהה יותר? הנח את האגודלים על פרקי הירך והבט במראה האם אגודל אחד גבוה יותר?”
הטיפול בחוסר שוויון רגליים:
עד לפני שנים ספורות חוסר שוויון באורך רגליים של פחות מס”מ לא טופל.
חוסר שוויון רגליים של ס”מ ועד שני ס”מ הוגדר כאזור האפור ואילו חוסר שוויון רגליים של מעל שני ס”מ טופל.
נכון להיום, חלוקה זו מיטשטשת ויש לנקוט בפעולה מתקנת גם כאשר ההבדלים זעירים יותר.
יש חשיבות באיתור הגורם לקוצר זה, על מנת לחזות מהם סיכוייו להוסיף ולהחמיר. בעיה שרירית נאורולוגית ברגל אחת מן ההכרח שתוביל עם הזמן להחמרה נוספת ועל כן נדרשת התערבות מידית.
הטיפול השמרני כולל תוספת של מדרס מיוחד לרגל הקצרה ותרגילי מתיחות וחיזוק להחזרת האיזון של השרירים, הניתנים ע”י כירופרקטורים. במקרים חמורים יותר, הטיפולים עלולים לכלול גם פרוצדורות ניתוחיות.
האופציות הכירורגיות- רבות. פעולות מקובלות הנן עצירת ההתפתחות של העצם הארוכה של הילד לפרק זמן קצוב ו/או הארכה של העצם הקצרה .