הגר”ע הקים את ש”ס כדי להוריד מע”מ?

לפני כשנה נתקלתי במקרה באיזה ארכיון בסרטון בחירות של ש”ס משנת 88′.

הבמאי המוכשר שמואל קלדרון, שליווה את המפלגה בהמשך בכמה מערכות בחירות, הציג אז בשתי דקות של תעמולה את כל הסיפור: ספרי תורה מעוטרים, שופרות, הכותל המערבי וילדים מתוקים לומדים תורה.

ואז רואים בתשדיר נרות שבת דולקים ואת הרב עובדיה יוסף מדבר באכפתיות, כמעט בדמעות, על מורשת, על מסורת, על כך שהתורה שייכת לכל עם ישראל ורק מחכה לנו בקרן זווית.

אחר-כך מצלמים את הנוער הישראלי הולך ברחוב (ובני הנוער של 88′ נראים כה תמימים וצדיקים לעומת נוער 2014) ומציגים כמה כותרות מהעיתונים על אלימות והידרדרות חינוכית בישראל. ואז הרב יצחק פרץ זועק בכאב, מול אולם גדול מלא בקהל מסורתי: “איך? איך אעלה אל אבי, והנער איננו איתי?”.

קאט.

המצלמה חותכת פתאום לקבר רחל, שעדיין מבכה על בניה ומקווה שישובו לשורשים שלהם, וברקע, כל הזמן, מתנגן השיר “אשורר שירה לכבוד התורה”.

את האמת? לא תצחקו עליי? דמעתי.

בימי הבראשית התמימים שלה היה כל כך ברור מה ש”ס רוצה לעשות, וזה היה כל כך אמיתי ונכון. קוראים לזה להחזיר עטרה ליושנה.

נזכרתי בתשדיר הזה כשראיתי השבוע את הקמפיין של ש”ס תחת הכותרת “עם אחד, סל אחד”. המודעה של ש”ס נראית כמו מודעה של רמי לוי, וכשהתעמקתי ראיתי שקוראים לנו פה לסמן את מוצרי המזון שאנחנו רוצים שהמע”מ עליהם יירד לאפס.

גם האולטימטום של ש”ס להצטרפות לממשלה הבאה קשור בהעלאת שכר המינימום.

אני לא טוען שמסרים חברתיים וכלכליים לא צריכים להיות חלק מהקמפיין, אבל נכון לעכשיו זה המסר הבלעדי בבחירות האלה.

האם הרב עובדיה יוסף הקים את ש”ס כדי להוריד את המע”מ ממוצרי המזון שבפיקוח? לכן עמל ויגע וכיתת רגליו בארץ ובעולם ב-93 שנותיו?

תבינו, זאת לא התרפקות נוסטלגית על התשדיר ההוא. להיפך. היום הוא אפילו יותר רלבנטי: מספיק שש”ס תערוך סרטון תעמולה עם מקבץ של תכניות הריאליטי והפרסומות שמשודרות ערב ערב בישראל, מספיק לצאת למשאל רחוב קצר על מושגים בסיסיים ביהדות – כדי לשכנע אותנו שהמשימה לא הושלמה. שצריך עוד בית כנסת, ועוד שיעור תורה, ועוד מקווה כדי להחזיר את עם ישראל למה שהוא היה ולמה שהוא עוד עתיד להיות.

הרב עובדיה יוסף אינו כאן, אבל האמירה המפורסמת שלו, לצערנו, עדיין בתוקף: יש מיליון ילדים שלא יודעים להגיד “שמע ישראל”.

אבל בינתיים ש”ס בחרה בכיוון אחר. אשורר שירה לכבוד שכר המינימום.

• מתוך הטור שיופרסם מחר בעיתון ‘בשבע’