1.
לא יכלה להיות מודעה מתאימה יותר לסיכום השבוע ב’יום ליום’ מאשר המודעה, שנחתמה על ידי “תנועת התשובה לישראל”.
וכך לשונה:
“עם כל הכבוד, כל אחד והאני שלו, מסתכלים על האני של עם ישראל ולא על האני פרטי, מספיק לחלל שם שמים ולהפר את צוואתו של מרן מו”ר עט”ר זצ”ל שציווה לנו את ההנהגה הרוחנית והציבורית.
אסור לתת לשונאינו כח בהתנהגות שפוגעת ביהדות ספרד ומפוררת את מה שבנה מרן זצ”ל כל חייו.
כנס חירום ענק בקרוב, לא פוליטי, של כל רבני ספרד, מי לה’ אלי, למען התורה הקדושה”.
לכאורה, אם הייתי צריכה לנחש מי כתב וניסח את המודעה, הייתי מצביעה על היו”ר אריה דרעי. אלא שהיא הוכנסה לעיתון בידי יהודי שחפץ בהנעת תנועת התשובה.
את השמועות על כך שהנוסח סולף בידי העורכים, מזימים ב’יום ליום’ נחרצות. לא משנים, לא מתערבים בנוסח המודעות.
וזהו רק קדימון לסערה שעומדת לפרוץ בחודשים הקרובים, בין פלג דרעי לפלג ישי.
הפילוג הפנים-ליטאי יהיה בונבון לעומת מה שנראה בש”ס.
2.
אז למה, בעצם, נפלה הממשלה? – שאלה מתאימה לסיכומו של שבוע, במהלכו פיזרה הכנסת את עצמה.
ומה התשובה? אז זהו. תלוי באיזה עמוד בחלק החדשות של משפחה אתם מעלעלים.
בעמ’ 25 מופיעה התיאורייה לפיה מה שהביא לכך הוא גדעון סער, שהחל “לרכז סביבו מחנה פוליטי”. כשראה נתניהו שהמהלך של סער נתקל בקשיים ראשוניים, מיהר להכריז על פריימריז קרובים לראשות הליכוד. “המטרה הייתה להכריע את הקרב מול חרב גדעון, ולסלק כל מתמודד אפשרי מחלום היורו”ת, אבל זה גם היה הרגע המדויק שבו החלו צרותיו לתזז בצרורות.
“משום מה”, סבור כתב ‘משפחה’, “נוטים לחשוב שחוק ישראל היום היה הטריגר להפלת הממשלה. אבל חוק ישראל היום כבר עלה על מסלול התנגשות ידוע מראש: השותפים הריחו בחירות ונאלצו לצאת נגדו”.
האמנם? האם על כך הולכים לבחירות?
אז זהו, דפדפו קדימה, לעמ’ 27, ותמצאו: “לא מעט גורמים במערכת הביטחון ובסביבת ראש הממשלה סבורים כי קריסת הקואליציה החלה כבר במהלך הימים הארוכים של מבצע צוק איתן”.
למה? כי “במהלך 27 ישיבות קבינט שהתקיימו בימי המערכה זרם לא מעט דם רע בין השרים”.
מי צודק? קשה לדעת. המערכת, מן הסתם, טרם הכריעה.
3.
גם ב’בקהילה’ דהשבוע קצת קשה למצוא תיאום עמדות.
הנה, לדוגמה, בתחילת העיתון: “שום דבר לא יגרור לקלפי ציבור שהושפל בשנתיים האחרונות.. מתפללים לא קיבלו עליות, חזנים נזרקו, מלמדים פוטרו.. מקשיים לא צריך לפחד, אבל בתנאי שהמפתחות נמצאים אצלך. כשהם נמצאים בשערי חסד, אין מה לעשות חוץ מלהמתין ולראות”.
האמנם ‘שערי חסד’ כה נרדפים? כה אומללים?
דפדפו לסופו של העיתון, בטור המופיע בעמוד האחרון. יש שם סיפור על כנס שנערך במוצ”ש הקודם לבחורי ישיבת ‘אהבת תורה’. למשתתפים הוצע כסף, הביאו איש צבא שדיבר על מטבחי צה”ל והציע לבחורים להתגייס.
“על פי השמועות, ההולכות ומתבססות מתברר שנציגים מסוימים של פלג מסוים עומדים מאחורי הכנס ההזוי הזה” (אי ציון שמו של הפלג נובע מחשש לתביעת דיבה? ש.ר.).
“מתברר שוב שכדי להשאיר את גזירת הגיוס בתודעה שלא תתבטל חלילה, עושים כל טצדקי, גם צעדים מופרכים שעלולים להביא לתוצאה מסוכנת – וזו בעצם המטרה.
“האינטרס ברור: להעיר את הציבור מתרדמתו בייחוד לקראת השינוי הכמעט ודאי של חוק הגיוס בממשלה הבאה.
“וכבר אמר חכם אחד שלאנשי הפלג-הפלס יש אמונה משלהם: אני מאמין בגזירת הגיוס, ואף על פי שתתמהמה עם כל זה אחכה לה.
“במחילת כבוד תורתו, לא הגזמתם קצת? כל הדרכים כשרות ובלבד להמשיך להצדיק את קיומכם?”
הם רודפים, הם ממש לא נרדפים, סבור העיתונאי.
מי צודק? קשה לדעת. המערכת, מן הסתם, טרם הכריעה.
4.
עיתוני סוף השבוע היו די חד גוניים בקטע של בחירות, ח”כ ועריכת ‘ראיון סיכום’ בסיומה של קדנציה – ואצל כולם: ‘ראיון נטול כפפות’.
‘משפחה’ היה עם ח”כ מאיר פרוש, שבישר: “יהיו פריימריז”, אבל, יהיו תנאי סף. קצת חשוד, אבל תגידו תודה שיש.
‘בקהילה’, לעומתו, בחר בגפני. הכותרת מבריקה: “יש עתיד, אבל לנו”. גם השאלות אמיצות.
קחו, למשל, את השאלה על ייצוג נשים חרדיות. האם יציג את השאלה בפני הגראי”ל שטיינמן? – שואל הכתב.
“הראיון מיועד לגיליון הקרוב, או לעיתון פורים?” – משיב לו גפני.
על המקום השמיני, אומר גפני: “מרן הגראי”ל שטיינמן יכריע… נביא לפניו את כל האפשרויות, נעלה את שאלת הייצוג: צעירים ומבוגרים, חרדים עובדים ואחרים, מהמרכז או מהפריפריה ושאר התלבטויות. הכול יידון על שולחנו והוא יקבע”.
ומה תשיב כשהגראי”ל ישאל את דעתך? – שואל הכתב.
“הלאה”, משיב לו גפני.
5.
קצת פחות היו מעודכנים בבקהילה באשר למצבו של גדעון סער. באחד הטורים אף הופיעה תמונתו, עם הכיתוב “תופס גובה”.
נכון להיום, הוא תופס גובה על הגלים בים. במקרה הטוב.
גם בטור הפוליטי היו המון שבחים לאיש, כולל אזכור העובדה לפיה סקר מראה כי גם הוא בראש הליכוד מביא אותו מנדטים כמו נתניהו.
ועוד אזהרות, למה לא ללכת עם ביבי: “נותר רק לקוות שמדובר בטעות חד פעמית ולא במדיניות של המשך ההשתעבדות הנפשית והפוליטית לנתניהו וספינתו הטובעת. בשני סיבובי השותפות הקודמים איתו – תשנ”ו ותשס”ט – רבות שבענו בוז… לאחר שנזרקנו בתשע”ג, אין שום סיבה עולם לחזור לזרועותיו”.
זה אולי נכון, אבל רק נשכח פרט אחד קטן. גם גדעון לא ממש היה אוהבם של החרדים מאז ומתמיד.
לטובת הקוראים, נעדכן: גדעון לא רץ. נכון להיום, הוא ממשיך לרוץ בשבילי הפארק עם בנו דוד, הלומד לללכת, וממתין, אולי, לנפילת הממשלה שתורכב לאחר הבחירות. המתנתו, תהיה שלא על הגלגל ותוכניתו לרוץ ראש בראש מול משה כחלון, תיתקל בקושי. כחלון יהיה אז על הגלגל.
בפוליטיקה, זה משמעותי.
6.
נחשו את מי בחר ‘יתד נאמן’ לראיין בסיום קדנציה?
כמה מפתיע: את הח”כים של ‘דגל התורה’.
אז אולי לא מפתיע, אבל בהחלט ראיון מעניין.
חוץ מאמירה אחת שהפריעה לי מאד, בקשר לחוק הגיוס “החוק המרכזי היה חוק הגיוס שעליו לא יסולח, ואת זה בס”ד נשנה”.
למה לפטפט, כשאפשר לשתוק? למה להעניק חומרי בעירה לרודפים אותנו? מדוע להבעיר את הציבור החילוני, ועוד בערב בחירות?
7.
מהמוסף של ‘יתד’ אהבתי יותר מכל את המכתב למערכת שפורסם בעמוד ראשון.
הכותב מספר על טומי לפיד האבא, על ספרו ‘הפפריקה’ ועל המורשת שהנחיל לילדיו. “כל מה שאני זוכר מילדותי קשור באכילה.. הונגרי, אם הוא בן אדם, חי כדי לאכול.. אבא היה שמן מאד.. כל הונגרי המכבד את עצמו משוכנע כי שום דבר לא חשוב יותר ממה ששמים לו בצלחת.
“היינו נוסעים לחוות ידידים כדי לאכול צהריים שלוש שעות הלוך, שלוש שעות חזור, ושלוש שעות ארוחה. במחוז ילדותי למדתי שהאוכל הוא לא רק מזון, אלא גם תרבות”.
התפוח, כמה מעניין, לא נפל רחוק מעץ האוכל.
8.
כל הכבוד למי שמצליח למצוא את הסיפורים המרתקים על שומרי השמיטה. ב’יתד’ מצאו השבוע ושלפו את עודד קוראקין, שומר שמיטה (כתבה פרסומית לקרן השביעית, כמובן, אבל למי אכפת).
“לאחר שהתעלף במרומי צריח הכנסייה החליט הסבא-רבא שלו -גר הצדק אברהם קוראקין להצטרף לעם היהודי.. הוא גרר אחריו מאות רוסים אל היהדות.. נמלט מרדיפות הצאר, עלה לארץ הקודש והתיישב בסג’רה – אילנייה”.
נכדו, עודד, מספר איך הוא ואחיו חזרו בתשובה וקיימו את הצוואה.
קבוצה נכבדה מתוך צוות ‘יתד’ כיבדה אותו בנוכחותה ונסעה עד אליו, היישר אל קיבוץ יקום.
9.
אפרופו יח”צ.
כותרת מרעישה של מדור חדש ב’משפחה’: ממונות.
חשבתם לקבל מדריך כלכלי? אז זהו, שלא. בפנים – הכול יח”צ.
צמחי מרפא, קופ”ח כללית, קרן השביעית (סתם יח”צ, אפילו בלי סיפור של כומר או חוזר בתשובה), מכללות לימוד ואפילו… קציצות עוף.
10.
‘יום ליום’ מזמר כל עמוד וכל דף בחירות. תמונת הרב עובדיה בעמוד ראשון – זה קו האסטרטגיה של מערכת הבחירות?
“זו לא סיסמת בחירות”, הם מכריזים בכותרת בולטת, שתחתיה מופיע הרעיון של ביטול המע”מ של דרעי. פלוס תמונתו, כמובן.
ושוב, כמו בשבוע הקודם, קורא מאמר המערכת לפעול למען הבחירות, בשל “גודל האחריות”. אז “רוצו לעבוד”.
11.
מרדכי חלאווה נולד וגדל בכווית כמוסלמי, אבל גילה את הזהות היהודית של סבתו לבית מזרחי הירושלמי באקראי.
כעת, אחרי עשרות כתבות במקומות שונים, גילה אותו גם מגזין ‘בקהילה’.
אבל תמיד טוב לקרוא על ילדותו ועל הדרך שעשה אל גילוי יהדותו. היום מרדכי חלאווה. אז מומתאז.