אלי, לב רבים איתך, אבל זה ייעלם

אלי ישי שלום,

מכתב זה נכתב אליך ממקום נקי נטול פניות – אינני מכיר לא אותך ולא את אריה דרעי – והוא מבקש אך להביע תמיהה-שאלה אחת: מה אתה רוצה למען השם?

אתה חש בוודאי פגוע על כי מקומך בראש ההיררכיה של תנועת ש”ס ניטל ממך כמו על פי תסריט ידוע מראש. לא רק שאיבדת את ראשות התנועה, גם סיכוייך להשפיע על דמותה, אישיה, ומהלכיה, צומצמו. או כפי שאתה בוודאי תאמר, נכחדו כאילו לא היו מעולם.

מסתבר, שאתה צודק. המקום השני וההבטחה ל’שר בכיר’ הם תופינים פוליטיים נאים, אך הם חסרי ממשות והשפעה על דרכה של התנועה.

כולם מבינים זאת.

אלא שאתה ישי אינך הנפגע הפוליטי הראשון, בטח גם לא האחרון. דווקא מחליפך בתפקיד ‘מנכ”ל המדינה’ לשעבר, והאסיר המשוחרר כעת – דרעי למד זאת היטב על בשרו בין השנים 2002-2013. בשנים הללו הוא לא כיהן בכל תפקיד רשמי, לא הניע מהלכים, ובטח לא השפיע על סדר יומה של התנועה.

אל הרשימה הבלתי סימפטית בה שהה דרעי, ובה אתה ממוקם כעת, דילגו בלי חדווה גם עמרי שרון, דוד לוי, זבולון אורלב, עמי איילון, דני איילון, שלי יחימוביץ, יוסי ביילין, עמרם מצנע וכו’.

זו היא האבולוציה של הפוליטיקה האכזרית, ואתה, אלי ישי, למרבה הכאב, ממוקם כעת בעמדת החוליה החלשה. אתה מוכרח לתפוס זאת. בטח כאיש בעל ניסיון פוליטי עשיר.

צקצוקי הלשון וההשתתפות בצער אותם אתה שומע מכל עבר, חסרי כל שחר. איש לא ריחם על אנשים מסוגך מעולם, ואיש לא זוכר אותם כיום.

השעות הללו עשויות להיות מפתות עבורך. כולם משיאים לך עצות, מציבים אותך בעמדת האנדרדוג, ולא מפסיקים ללחוש באזנך כי כוחך גדול.

הם צודקים.

בשלב הזה, אתה אכן מאוכן בפוזיציה של ה’מסכן’, הנרדף, והאיש שאיבד את עולמו לאחר 13 שנות נאמנות.

לבם של רבים אתך. גם שלי.

אלא שכל זה ייעלם ביום בו תכריז על מלחמה בש”ס ובמועצת חכמי התורה. אז איש לא יזכור אותך, וגורלך יהיה כמו של מורדי ש”ס לדורותיהם.

נקודת הפתיחה תהיה מן הסתם חגיגית ומלאת כוונות, אתה תוזמן לראיונות, והפרשנים הפוליטיים יפגינו כלפיך הרבה חום ואמפתיה. אך אתה, כאדם ישר והגון, עשוי להבין כי מדובר במקסם שווא, בחבורת אופרטוניסטים שבסך הכל זיהו [גם] בך את הכלי להתנגח במפלגה החרדית.

אתה לא באמת יכול לחבור לאורי אריאל, חובש הכיפה הסרוגה, ותומך חוק הגיוס, ולקוות כי ספרדים חרדיים יתמכו בך.

אתה לא באמת יכול להתייעץ עם הרב שטיינמן וגדולי תורה נוספים, ואז לזעוק עם אריאל וסטרוק מ’ארץ ישראל השלמה’ כי ‘אף שעל לא יוחזר’ בעוד גדולי התורה החרדים כמו הרב שך והרב עובדיה יוסף נקטו בגישה הפוכה.

ואתה לא באמת סבור, או כך יש לקוות, כי מישהו יאמין לתיזה כי הרב עובדיה יוסף ממקום שבתו בשמים, תומך משום מה במפלגתך כעת, ולא בזו שהעומד בראשה מונה על ידו רק חדשים ספורים קודם פטירתו.