בצעד נדיר: ביהמ”ש אישר המתת חסד לחולה ALS סופני

בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר פעולה של המתת חסד לחולה ALS סופני שלא עמד בתנאי חוק 'הנוטה למות' • האישור ניתן בהתאם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שכתב: "מדובר בנושא קשה עד מאוד יורד לשיתין של ערכי אדם ומוסר, ועולה לפסגת הגות של דורות עברו ודורנו אנו. עניינו – אושיות המרקם התרבותי והרוחני של חברתנו"
י"ז כסלו התשע"ה / 09.12.2014 15:45

היום הותר לפרסום, כי בית המשפט המחוזי בתל אביב, התיר לפני כשבועיים, המתת חסד בחולה סופני, שלא עמד בתנאי חוק ‘הנוטה למות’, כך חושף ‘הארץ’.

מדובר בחולה במחלת ניוון השרירים ALS, שמזה מספר שנים היה משותק לחלוטין, ויכל להזיז רק את עיניו, והונשם באופן מלאכותי.

שופט בית המשפט המחוזי רחמים כהן, אישר בהתאם לחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, להפחית את קצב ההנשמה וריכוז החמצן, בעוד שהחולה מחובר למכונת ההנשמה, עד לרמה של ריכוז החמצן הרגיל באוויר, ובכך למעשה לגרום לחולה למות.

בחוות הדעת המפורטת של היועמ”ש נכתב: “מדובר בנושא קשה עד מאוד יורד לשיתין של ערכי אדם ומוסר, ועולה לפסגת הגות של דורות עברו ודורנו אנו. עניינו – אושיות המרקם התרבותי והרוחני של חברתנו”. 

היועץ המשפטי לממשלה הצביע על הקושי בגיבוש עמדה במקרים כגון אלו המערבים שאלות מורכבות של משפט, מוסר ודת. בענייננו, המבקש אינו עונה להגדרת “החולה הנוטה למות”, כפי שזו קבועה בחוק, שכן תוחלת חייו עולה על ששה חודשים, כל עוד הוא מחובר למכונת ההנשמה. היועץ המשפטי לממשלה קבע כי גם בהנחה שלא חל חוק זכויות החולה, יש לפעול בהשראתו של חוק החולה הנוטה למות.

בעמדתו, ציין היועמ”ש, כי חוק החולה הנוטה למות מבקש ליצור איזון זהיר, בין ערך קדושת החיים לבין הערך של אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים. כפועל יוצא, יוצר החוק הבחנה בין פעולה אקטיבית, המביאה למותו של אדם, לבין פעולה פסיבית, מחדל (או הימנעות מטיפול רפואי), מחדל שיש בו כדי להביא לכך שהמחלה תגבר על האדם ותכריע אותו. החוק קובע, כי פעולה אקטיבית היא אסורה, בעוד שמחדל ממתן טיפול רפואי יכול שלא יהיה אסור.

בהתאם לכך, קבע וינשטיין כי אין מניעה משפטית בנסיבות המקרה המיוחדות, לכך שהמבקש ימשיך להיות מחובר כל העת למכונת הנשמה, אך בה בעת, תבוצע הפחתה הדרגתית של קצב ההנשמה ושל ריכוז החמצן עד ל-21% (שהוא הריכוז של החמצן באוויר הרגיל). כך לא יתבצע ניתוק ממכונת הנשמה, ובה בעת לא ייכפה על המבקש טיפול רפואי, שהוא אינו מעוניין בו.

את עמדתו בחר היועץ המשפטי לממשלה לסיים בדברים הבאים: “קשה היא כקריעת ים סוף מלאכתו של בית המשפט במקרים מעין אלו. מי חכם וידע כיצד יש לנהוג ומהי הדרך הנכונה בה יש לילך. ביקשנו למצוא איזון ראוי, במסלול אותו היתווה המחוקק, בשאלה הקשה מכל:

“מי יחיה ומי ימות… מי ישלו ומי יתיסר” (מתוך תפילת “ונתנה תוקף”). ולוואי ולא היינו צריכים להידרש להכרעות קשות מעין אלו”, סיים וינשטיין.

בבקשתו לבית המשפט כתב החולה: “גמרתי אומר לסיים את חיי. קשה לתאר במילים את מצוקתי, סבלי ואת חוסר האונים בו אני מצוי, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. אני רוצה להתנתק ממכונת ההנשמה ובכך לקבוע את עתידי ולסיים את חיי בכבוד. החלטתי התקבלה בצלילות מלאה ותוך מודעות מלאה למשמעויותיה ולהשלכותיה”.

כאמור, בית המשפט אישר את הפעולה, והחולה אכן מת.

 

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
    זה פשוט רצח!
    09/12/2014 17:18
    ddd
  1. רצח
    בשם החוק!