הגר”מ אליהו זצ”ל והגר”ש עמאר שייכים למגזר החרדי?

1.

עיתוני סוף השבוע של התקשורת החרדית כמו התחרו ביניהם מי יגדיל לרקוד ולעלוז על מפלתו של יאיר לפיד, יו”ר יש עתיד, שבמהלך השנה וחצי בה כיהנה ממשלת נתניהו האחרונה לא הפסיק להרע לציבור החרדי.

“כיבה את הלפיד בשער”, הייתה כותרתו הדרמטית של ‘יום ליום’. “הלפידים באו מהשומכלום וגם יחזרו לשם בקרוב”, הגדיל העורך לעשות בכותרת של אחד מטורי העיתון.

קולות מחיאות הכפיים כמעט נשמעו ברקע העלעול בין דפי העיתון. שימו לב לזה: “נתניהו זרק את לפיד מהחלון”.

גם ביומון יתד נאמן ‘ביכו’ את לכתו של לפיד תחת הכותרת (עיצוב, מודעת אבל): “מותה בטרם עת”.

ואיך פירטו שם? “רק מעטים הזילו השבוע דמעה לנוכח התרסקותה הלא-מפתיעה של קואליציית נתניהו-לפיד-בנט”.

2.

לא בכל יום מעז שבועון לא גדול מדי לכפור בדעות המפורסמות והידועות של יתד נאמן. אבל השבוע תפס אחד מכותבי הטורים אומץ, וכפר בכל מה שמנסים לפמפם ב’יתד’ מזה תקופה ארוכה.

שימו לב לטיעון:

“הוא היה ענק גם בדור ומחוזות של טיפחו ענקים… בנעוריו למד בישיבת ‘פורת יוסף’ ויצק מים על ידי מרן הגר”ע עטיה… כשהתבגר מעט היה מרבה להיכנס להיכלו של מרנא ה’חזון איש’ לשאת ולתת אתו בהלכה…”

אז איך הפך הרב מרדכי אליהו זצ”ל להיות מושא ביקורתו של הציבור החרדי?

אז ככה:

“ואז פתאום, התחולל נתק… מעין אי נוחות חרדית מהאיש הענק הזה… הנתק התרחב כשהגר”מ אליהו פרש מ’היכל שלמה’… אט-אט הוגדר בטעות מוחלטת בעיני הציבור כמנהיג הכיפות הסרוגות”.

אם זרמתם עם התיאוריה שלו עד כאן, המשיכו ושמעו איך היא מתפתלת הלאה, היישר לעברו של רבה של ירושלים הגר”ש עמאר.

“הוא נולד בתש”ח בקזבלנקה. שם למד תורה בבית ספר החרדי ‘אוצר התורה’ ומאוחר יותר בישיבת ‘תומכי תמימים’ החב”דית… בגיל בר מצווה עלה ארצה עם משפחתו, למד בישיבת הדגל הליטאית ‘תפארת ציון’ ובהמשך בישיבתו של הגר”נ טולידאנו… במהלך השנים למד דיינות… נבחר לרב הראשי לישראל כנציג מובהק של הציבור החרדי ש”סי.

“ההיסטוריה חוזרת על עצמה. בלי לדעת איך ולמה… הגדרת השייכות של הגר”ש עמאר נעשית חמקמקה ומעורפלת מאז הכתרתו לרבנות ירושלים. זה מזכיר באופן מציק את התהליך שעברנו עם הגר”מ אליהו…

“…ככלות הכל הרב נבחר באצבעות ש”סיות. וככלות הכל הרב עמאר היה ונותר תלמיד של ‘תפארת ציון’ בלבו ובתורתו והוא בהחלט רוצה לחסות בצל לגיטימציה חרדית, ומשם להנהיג את הציבור הספרדי-חרדי, השרוי ביתמות מתמשכת. באופק החרדי לא נראית דמות מתאימה יותר. מה שמפריד בין הרב עמאר לעתיד הזה – היא רק הטינה”.

עד כאן כתב ‘בקהילה’. אם ננסה לפרש את הדברים:

1. לא צודק שהפכו את הרב אליהו זצ”ל לרב חרד”לי. הוא חרדי.
2. לא צודק שעושים זאת גם לגר”ש עמאר.
3. אין לש”ס דמות מתאימה יותר להנהגה מהרב עמאר (חכם שלום מתאים פחות).

רק ציטטתי.

בשבוע הבא צפו לתגובה חריפה ביתד נאמן.

3.

את הרב מאיר שוורץ (משמח הלבבות, הוא מכונה בימים שכל בדרן הוא סטנדאפיסט) שמעתי נואם עשרות פעמים. בכל פעם נהניתי יותר.

ובכן, יש לו מדור בשבועון ‘בקהילה’. אבל בעוד אני חובבת מושבעת של נאומיו, הטורים, אפעס, ‘זה לא זה’. צריך לשמוע אותו כדי להבין, כדי לצחוק, כדי להפנים.

השבוע היה לי מעניין במיוחד. בסופשבוע של ‘גשר המיתרים’ שנערך במלון כינר (זה המקום להודות שאין על אחיקם רמות המנכ”ל, ועל רמת האירוח שלו), קצת אחרי סיום סעודת השבת, עלה הרב שוורץ על במה מאולתרת ופתח בדברים. מניסיון, זה בדיוק הרגע בו אתה שוכח לגמרי שהיית עייף, שתכננת ללכת לישון מוקדם.

אתה פשוט נשאב אל הסיפורים שלו, מתגלגל מצחוק… לוקח לך זמן כדי לקלוט שבעצם הקשבת פה לשיחה תורנית לגמרי. פרשת שבוע מתובלת עם מוסר לחיים.

מאוחר בלילה, כשהעיניים כבר כמעט נעצמו, מצאתי שכפול של מה שאמר בטורו שבבקהילה. גם שם תיאר את מה שתיאר ב-חי קודם לכן. איך זוג חילוני מתלונן ש”אנחנו לא בראש אחד”, “לא חושבים באותו תדר”, “לא משדרים על אותה סקאלה”. למה כשהתחתן התחיל להניח חוץ מתפילין של רש”י גם את של רבינו תם…

אז זהו. שאחרי ששומעים אותו ‘חי’ פעם אחת, לא מסוגלים לגעת בטור כתוב. נסו, ותיווכחו.

4.

איך הספיד ‘יום ליום’ את כהונתו הקצרה של שר החינוך הד”ר הרב שי פירון (מקווה שלא שכחתי איזה תואר)?

“הוא נחשב לאחד משרי החינוך הגרועים ביותר, ואני לא מדבר מזווית חרדית…”

אני ממש לא בטוחה שזה נכון. מסכימה עם זה שהוא היה שר חינוך גרוע עבור ההציבור החרדי. כלכלית, רעיונית, אידיאולוגית (רק בנושא האפליה התחיל לעשות משהו. רק התחיל, ממש לא חולל מהפכה). אבל מכאן ועד לאמירה לפיה היה אחד משרי החינוך הגרועים ביותר? נו, קצת מוגזם.

מה גם שהוא בקושי סיים שנה וחצי על ממלכתו.

אבל מבינה מאיפה זה בא. הכעס כל כך גדול, שהוא עושה חשק להגזים.

5.

ונסיים בפנינים הכי פיקנטיות באותו עיתון:

“להקת הסקרים והמספידים לא נחה. שלא לדבר על כאלה בשר מבשרנו שדואגים לפזר ענני פסימיות והחלשה, כדי ליצור סוג של דמורליזציה במחנה”.

אתם הבנתם את זה?

כתב יום ליום אומר, בעצם, שמי שפרסמו סקרים (“בשר מבשרנו”, קרי תקשורת חרדית) עשו זאת כדי “לפזר ענני פסימיות והחלשה” וכדי “ליצור סוג של דמורליזציה במחנה”.

אז מאחר וגם אני ‘חטאתי’ פה ושם ופרסמתי סקרים, נבהלתי לקרוא ב’יום ליום’ שבעצם עשיתי זאת סתם כי קמתי בבוקר מתוך החלטה להחליש את ש”ס. ליצור בתוכה “דמורליזציה”.

“מזה הם חיים, מזה הם נהנים, ואתרי הנייעס רוקדים על הדם”.

נו, לא קצת הגזמתם, אתם שם ב’יום ליום’? נראה לכם באמת שאני נהנית לרקוד לש”ס של מרן על הדם?

תרגיעו.

6.

אבל אי אפשר בלי מילה טובה ל’יום ליום’. גם זה מגיע להם שם, לחבר’ה.

דווקא משום שלא מצאתי כתבות שטח ‘משהו ביתר העיתונים, נהניתי לקרוא את זו שסיפרה על “צוות יום ליום שהצטרף ליום עבודה בחמ”ל התצפית העירוני בירושלים, המעניק תמונת-מצב למרחק של 3 קילומטר בפירוקס גבוה על שכונות מזרח העיר, וצפה בשידור חי איך לוכדים מחבלים”.

לא שאני חושבת שהכתבה נטולת יח”צ לעירייה ולעומד בראשה. אבל כשהכתבה מרתקת, למי אכפת.

7.

אגב, יו”ר תנועת ש”ס, ח”כ אריה דרעי, אתה ממש לא צריך להכין ‘קופה’ בשביל לשלם לפעילים. הנה עורך ‘יום ליום’ מוכן לעבוד בהתנדבות. אני מניחה שכך יעשו גם שאר עובדי העיתון.

אז אתה מסודר למערכת הבחירות הבאה, חינם אין כסף.

מניין אני יודעת? הנה מה שנכתב בטור העורך:

“”עכשיו אנחנו במלחמה והיא לא קלה.. היא גם קיומית עבורנו.. בזמן כזה אין לנו זמן למשחקים לא לכבוד ולא לכיבודים. היום אנו מסירים את החליפות והעניבות, מחליפים מדים ויוצאים לשטח, כובשים כל חלקה”.

הם יסירו את העניבות, יחליפו מדים וייצאו לשטח. לא כי תשלם להם, רק כי “אנחנו במלחמה קיומית”.

8.

אהבתי לקרוא ב’בקהילה’ שהיה ח”כ חרדי שידע מראש שנתניהו הולך להציב ללפיד את דרישת ביטול מע”מ אפס בפגישתם ביום שני בלילה.

מעריצה ח”כים (ח”כ חרדי בכיר,  נו מה?) שזוכרים תמיד לומר: “המממ.. אני ידעתי מזה 48 שעות קודם.. ביבי סיפר לי אישית…”

אז תאמינו או לא, עם כל הכבוד לח”כים החרדים שלנו, ויש המון כבוד, הם עדיין לא אנשי סודו של נתניהו. הוא לא סיפר להם דבר וחצי דבר.

אלא שלצד ההערה חייבים לציין שהשבוע עשו בשבועון מאמץ מיוחד בחלק של החדשות, זה שבדרך כלל מצליח לשעמם (חוץ מהעמודים הפוליטיים המשובחים): שיחות עם מוטי מורל וליאור חורב, מסגרות של ידיעות מעניינות על הבחירות, והיזם הלל יעקובסון מנכ”ל יסודות צור ונוף צורים עם מתקפה על אורי אריאל.

תפסתם שם אומץ, השבוע, בבקהילה. אחרי שגם שבוע קודם הייתה מתקפה במשפחה, מתברר שהיחצ”נים של אורי אריאל לא ממש שולטים על התקשורת החרדית.

על זה, אגב, ביתד נאמן ממש לא יתקפו אתכם.

9.

כמה מפתיע היה לגלות ב’יתד’ שחוק הגיוס, עליו בכינו כולנו, מיטיב רוחנית עם ילדינו.

שימו לב להסבר: “ציבור היראים רק צובר עוצמה מול גל הגזירות… שאלו נא את תומכי ‘השוויון בנטל’, לא כסיסמת בחירות, אלא את אלו שאכן ברוב סכלותם מאמינים בשוויון שכזה, מה דעתם על גזירת הגיוס של ממשלת הרשע זיכרונה לדיראון?

הם יודו בפה מלא, כי מדובר בגזירה הרסנית. חוק שמוטט את כל מה שהם עמלו עליו שנים רבות. בהתמדה, בסבלנות אין קץ, במתינות שאין כמותה, הם טוו את חוטי הפיתוי כדי למשוך אליהם עוד ועוד לומדי תורה לשעבר.

מסגרות צבאיות, אקדמאיות, דמוי-תורניות, שקיבלו לגיטימציה מפרסומים חרדיים כביכול, כחלק מהשתלבות החרדים במוסדות המדינה.. הם ראו ברכה בפרי עמלם, בגידול המתמשך של המתפתים.. זה לא היה במאסות, במספרים גדולים, אבל בהתמדה, כל שנה עלה המספר..

עד שהגיעו חוקי הכפייה הלו, ובלמו את הגידול. הציבור החרדי נכנס למגננה. גם חלושי האופי, אלו שבימים כתיקונם היו נפלטים החוצה, הבינו כי בעת שכזו הם צריכים להישאר בבית החרדי”.

רגע, יתד’ניקים, לשלוח ליאיר לפיד זר פרחים, כאות תודה?