פעמיים הייתי בכנסת בשבוע שעבר. עניין חריג שאפשר לי זמן רב לשיחות מסדרון.
חבר כנס בכיר מן הליכוד אמר לי השבוע את מה שמסתמן כעניין עקרוני בכל המערכה המסחרחרת אשר לפנינו: ״שכחלון יגיד בצורה ברורה – הוא עם או נגד ביבי. אם הוא נכנס לפוליטיקה בשביל להפיל את נתניהו, שיקום ויגיד שלא ישב איתו בממשלה. כל עוד הוא לא אומר זאת מפורשות, אנשים מבינים שנתניהו יהיה גם ראש הממשלה של כחלון, וכחלון ישב לצידו בממשלה הבאה״
אכן, אלה הם דברים של חבר כנסת מתוך הליכוד, אשר מבין שהמצב של מפלגתו בכי רע ורוצה לדחוק את כחלון לפינה.
סקרים רבים המתפרסמים בימים האחרונים מראים סנטימנט חזק מאוד בציבור הישראלי שרוצה לראות את נתניהו מחוץ ללשכת ראש הממשלה. זה משמח במידה מסוימת, כי זה אומר שהדמוקרטיה הישראלית מתפקדת.
אם יש משהו שמטריד בשש שנות השלטון האחרונות היא קונספציית העדר החלופה. זה לא נכון בשום מצב, ממשלות, עיריות, משרדי ממשלה – שפקידות בכירה ובמיוחד נבחרי ציבור ננעצים לכסא. חילופי שלטון הם דבר בריא. אבן יסוד בשיטה.
זו היתה טעות לבטל את סעיף הגבלת כהונת ראש ממשלה בחוק יסוד הממשלה ויש לקוות שאם יעשה תיקון חוקתי אחד ויחיד, הוא לא יהיה חוק יסוד הלאום או חוק החלפות שיטה למיניהם, אלא רק התיקון הקטן הזה. שתי קדנציות או שמונה שנים גג, הממושך מבין השניים – זה לגמרי מספיק.
בחזרה לדרישה לעיל מאותו חבר הכנסת – שכחלון יגיד. שיגיד כבר:
ראשית, זה יפה שבליכוד כוססים ציפורניים בנוגע להצהרות פומביות של האקס-שר שלהם. האיש שעל בסיס תפקודו הם מתפארים עד לעצם ומנכסים את זה לליכוד (בממשלה הקודמת עשינו הרבה יותר דברים, אמר נתניהו שוב השבוע).
שנית, לזכותו של כחלון יש לומר, שהוא מחכה ובצדק ליום ב׳ הקרוב כדי לוודא שהכנסת אכן מתפזרת לפני שהוא מצהיר.
אם וכאשר אחרי שהכנסת תתפזר – בפני כחלון וגם בפני לפיד עומדת הבחירה הבאה:
לבוא ולהגיד בצורה ברורה לציבור הישראלי: א – ׳אני רואה את עצמי מועמד לראשות הממשלה׳ (אם כך הם חושבים). ב- (וֹזה במקרה הכחלוני) ׳הסיבה שעשיתי את הסיבוב הארוך הזה בשנתיים האחרונות של לנטוש עמדה בכירה, להקים מפלגה חדשה ולהתחיל הכל מלמטה היא, כי איני רוצה שנתניהו יהיה ראש הממשלה׳.
כאמור, שלטון צריך לרענן ולהחליף.
אם כחלון מתכוון להחזיק את המקל בשני הצדדים – אז פיהוק אחד גדול. כחלון, כפי שתומר אביטל ואני הראנו בפלוג, מעדיף להשתמש במטפורות ולהתחבא, אולי, מאחורי כל מיני מסרים עמומים. להגיד שיש בליכוד שחיתויות, אבל לא להסתבך עם החבר׳ה ולהתחמק מחשיפת השיטה במלואה. מעניין אם כך הוא ינהג גם בנוגע למה שהוא חושב על ראש הממשלה המכהן.
מי ערך את הסקר לעיתון גלובס?
ביום חמישי התפרסם סקר בגלובס על פיו הציבור שהשיב לסקר רואה באופן חיובי את החיבור בין ציפי לבני ליצחק הרצוג. עד כדי כך שצירוף המפלגות עובר את הליכוד בבחירות.
הסוקר, רפי סמית, כך מסתבר, הוא גם סוקר של מפלגת העבודה.
הפנתי שאלה לסמית, האם זה נכון. והוא אישר בפני (בסמסים) שאכן הוא סוקר בשנה האחרונה עבור מפלגת העבודה וגם עבור מפלגות אחרות. ״אני עושה סקרים למספר גופים פוליטיים מזה 30 שנה, וגם עושה לעתים לגופי תקשורת, ובשנים האחרונות יותר לגלובס״.
• לאיזה מפלגות נוספות אתה מבצע סקרים?
״מכל גווני הקשת הפוליטית כמו הרבה סוקרים אחרים״.
המידע הזה, שסמית הוא הסוקר הראשי של עיתון גלובס ובמקביל גם הסוקר של מפלגת העבודה וגם של מפלגות פוליטיות אחרות – חייב להיות גלוי ושקוף מעל דפי גלובס.
אני טענתי זאת בעבר כלפי אבי דגני, אשר בזמן שהוא הסוקר הרשמי של הליכוד, המשיך להופיע בכלי התקשורת הרבים ולדבר על כל הסקרים שהוא מבצע. כך גם בנוגע לרפי סמית.
בכלל, אני מציעה לכל כלי תקשורת שמביא סוקר/ת לאולפן ולרדיו לפתוח בשאלה מקדמית – מי הם הגופים הפוליטיים עבורם אתה עורך סקרים, בתשלום או שלא בתשלום?
ולכן, כל הגולשים וצרכני המידע הפוליטי מתבקשים לקרוא את הסקר הזה בפרספקטיבה המתבקשת. זהו סקר שהתבצע עבור עיתון גלובס על ידי סוקר המבצע במקביל גם סקרים עבור מפלגת העבודה.
• פורסם בפלוג של טל שניידר: http://www.talschneider.com/