לפני כשנה עצרו שלטונות המס האמריקנים אניית משא שייעדה היה ישראל. באונייה היו חלקי צינורות, חומרי איטום וצבעים מיוחדים.
בהצהרת המס נכתב כי הסחורה מיועדת עבור קצא”א או בעברית מדוברת: ‘קו צינור אילת-אשקלון’. בדיקה מהירה במחשב – והאונייה הושבה על עקבותיה. הסיבה: ארצות הברית אוסרת על ייצוא לאיראן.
כן, קראתם נכון, קו הנפט שהתפרק קצת השבוע, רשום על שם האיראנים.
בסוף שנות ה-60 החליטו שלטונות ישראל כי ברצונם לשדרג את קו הובלת הנפט שבבעלותם מהצינורות הישנים בקוטר של 16-18 אינצ’ים, לקו מודרני בקוטר של 42 אינצ’, בכדי שיוכלו להעביר נפט מארצות ערב לאירופה בהיקף גדול יותר. שרת החוץ דאז – גולדה מאיר, ניהלה משא ומתן עם השאח האיראני- ו כך הוקם קצא”א.
עם נפילת משטר השאח, הוגשה תביעת ענק נגד החברות הישראליות המשתמשות בקו, תביעה שעודה מתבררת בבתי משפט שונים בעולם.
קו הצינור המדובר, בקוטר של כמטר, מסוגל להעביר מצד לצד כ-60 מיליון טון נפט בשנה. בשנים האחרונות שודרגה יכולתו והוא מסוגל להעביר מאשקלון לאילת או מאילת לאשקלון על פי רצון הלקוח.
ככלל חברת קצא”א פועלת כחברה ממשלתית ישראלית לכל דבר, והיא מספקת שירותי שינוע ואחסנת דלק גולמי. כך יכול לקוח (מדינה או חברה) לרכוש מן השחור-השחור הזה בשווקי מדינות ערב, ולהעבירו לים התיכון במחיר הזול ביותר האפשרי.
בלילה שבין רביעי לחמישי אירע הדבר: עקב ההכנות להקמת שדה התעופה הבינלאומי בדרום, כ-17 קילומטרים מאילת, סמוך לשמורת הטבע עברונה, נאלצו בקצא”א להזיז את קו הצינור במספר מטרים ולהנמיכו. לצורך כך הושבת כמובן הקו, וצנרת חדשה הונחה במקום המיועד. הקו החדש – כ-600 מטרים אורכו – חובר אל הקו הקיים באמצעות זוויות צינור.
חיבור שתי צינורות, ובפרט בקוטר עצום שכזה, הינם משימה לא פשוטה; הצינורות אמורים להיות מרותכים זה לזה, דבר הגורם לבעיה עצומה כאשר מדובר בצינור בשימוש. זאת היות והגזים הנמצאים בצינור עלולים להביא לפיצוץ כאשר הוא מתחמם. עקב כך משתמשים ב’שרוול’ המכונה ‘פליטקו’, אותו מבריגים בחוזקה על שני הצינורות והוא נאטם באמצעות גומיה המובנית בשרוול.
לאחר מכן מתחילים להזרים בצינור, בצורה מבוקרת, את הדלק שמקרר את המקום, וכך יכולים לרתך את הצינור ולכסות אותו לאחר מכן.
זוהי פעולה המבוצעת מספר פעמים בשנה על ידי צוותים חיצוניים – לרוב הקבלן המבצע את העבודות הדורשות את ההזזה, ובפיקוח חברת פיקוח חיצונית הנשכרת על ידי קצא”א,
במקרה הזה טעה – לכאורה – המתכנן, ושכח לציין כי הצינור דורש תמיכה חיצונית. כך, כאשר החלה ההזרמה, העיף זרם הדלק את זווית הצינור מרחק של כמטר, ואך בנס הספיקו הפועלים לברוח בזמן מן הבור – אחרת היו מוצאים בו את מותם.
אל תטעו בגודל – הקוטר הוא כמטר:
למזלה של קצא”א ולמזלו של הטבע, האדמה באזור הצחיח הינה אדמת לס שאינה סופגת, כך שהדלק נספג לעומק של סנטימטרים ספורים. כך ניצל כ-90% מן הדלק, שנשאב על ידי כ-30 משאיות שעבדו במקום יומם וליל, והובל למתקני האחסון של החברה באילת, וכ-300,000 ליטרים נוספים נספגו באדמה באיזור, והם הגורמים לנזק הסביבתי.
כיוון שכך, ככל הנראה מוגבל הנזק הסביבתי לבעלי החיים והצמחים הניזוקים בעת הזאת – נזק שאין לזלזל בו, אך ודאי שלא ייקחו 50 שנה לתקנו – כפי שטענו בכלי התקשורת.
בכל מקרה, גורמים לא רשמיים מעריכים את עלויות הטיפול בנזק בכ-70 מיליון ש”ח – האם האיראנים ישתתפו בעלויות?
בינתיים מנהלת המשטרה הירוקה חקירה. המשרד להגנת הסביבה מיהר להכריז על האירוע “מהחמורים בתולדות המדינה”, ואנחנו קיבלנו סיקור מוגזם.
את תוצאות חקירת מבקר המדינה נקבל ככל הנראה יחד עם תוצאות החקירה של האירוע הקודם, שאירוע לפני כשנה, או מעט אחרי ביאת המשיח – המוקדם מביניהם.
