בראיון ברדיו גלי ישראל עם מיכאל טוכפלד ושרי רוט, נשאל ח”כ ניסים זאב לדעתו על טקסי ההכתרה שנערכו בפסח – האחד בארמונות חן, הכתרת חכם שלום כהן לנשיא מועצת חכמי התורה, והשני – האירוע החגיגי של ‘הקבלת פני רבו’ שנערך בגבעת המבתר, בבית הכנסת שבראשות הראשל”צ, הגר”ש עמאר.
• ממתי פוליטיקאים ממנים את חברי מועצת חכמי התורה? שאל טוכפלד.
“אם מישהו חושב שהיה פה איזה שהוא מינוי, הוא לא מבין מה כל הטקס הזה. לא היה פה טקס, היתה פה אמירה שחכם שלום מסכים לעמוד בראש מועצת חכמי התורה”, השיב זאב.
• אבל זה נערך באולם, זה היה טקס חגיגי.
“אני רוצה לומר לכם שחכם שלום, כפי שמרן רבינו עובדיה יוסף ע”ה כאשר אני כינסתי את הכינוס הראשון של מועצת חכמי התורה בקיץ 83, האם אנחנו הכרזנו שאנחנו ממנים אותו לנשיא מועצת חכמי התורה? היינו צריכים בכלל לומר את זה, או שזה מובן מאליו? זה לא בחירה של רב ראשי לישראל ששם יש מי שקשור לדת או לא קשור לדת או כופר בדת – ממנה”.
• טוב, הרב עובדיה הוא שהקים את ש”ס… פה הייתה בחירה של אריה דרעי.
“יש פה חכמי ישראל, שיושבים והחליטו ביניהם שחכם שלום הוא שימשיך את ההנהגה. זה הכל. עושים מזה עניין כאילו מישהו מינה אותו. זה בכלל בסמכות פוליטיקאים? אריה דרעי, עם כל הכבוד לו, יכול למנות? זה בסמכות שלו? חכם שלום הסכים לקחת את העול הזה, ואמר את זה גם בענווה גמורה”.
• הרב זאב, זה לא מינוי ראשון של דרעי. המינוי הקודם שלו היה של הרב דוד יוסף לחבר מועצת חכמי התורה.
“בואי נדבר על חכם שלום כהן”, משיב זאב, ומתחמק מהשאלה. “מי שמכיר אותו, הוא אמר במפורש, ואני מכירו כבן לאב, לא רואה בזה לא כבוד ולא נשיאות… ההפך, חכם שלום לקח על עצמו עול, לא כתר ולא כבוד, נקודה”.
• אנחנו מדברים על התהליך של ההכתרה. זה שחכם שלום לא זקוק לזה ולא ביקש את זה – זה ברור לנו. אגב, הרב זאב, אתה לא חושב אם היה נכון שגם הרב עמאר היה הופך לחלק ממועצת חכמי התורה?
גם כאן מעדיף זאב להתחמק ועובר לנושא הקודם…”לדעתי צריך להרחיב את מועצת חכמי התורה, אני מניח שזה ייעשה בהמשך”.
• אתה מאמין שבהמשך הרב עמאר ייכנס למועצת חכמי התורה? וטוכפלד מוסיף ותוהה: זה לא מפלג את ש”ס? הרי ראינו טקס מקביל אצל הרב עמאר, גם אלי ישי היה שם, גם אתה היית שם. יש לי הרגשה שאתה כאן כן היית רוצה לראות הנהגה אחרת…
“אני חושב שכל ההתעסקות בתקשורת מי יהיה מרן הבא, כל תחנה מנסה להכתיר את הרב שהיא חושבת שהוא ראוי – יש בזה הרבה מאד זילות. שמעתי ביומיים שלושה האחרונים שמנסים להחדיר מחלוקות שלא קיימות. מי אנחנו? אנחנו רק הזנב של הגדולים, לא נשארה בושה במדינה הזו”.
• ניסים, עם יד על הלב, אתה שלם עם כל המהלכים שנעשים בש”ס בשנה האחרונה?
“אני רוצה לומר לך, צריך להשלים מהלכים, צריך לאחד מהלכים – אנחנו באמצע”.
• התייעצו איתך קודם? ידעת על המהלך הזה?
“אני רוצה לראות את כל גדולי ישראל מאוחדים”.
• כולל הרב עמאר…
“כולל כולם”…
• אבל שנינו יודעים שזה לא יקרה…
“לפחות שיחיו בשלום. לא כולם חייבים להיות בתוך מועצת חכמי התורה, אבל כולם צריכים להיות מאוחדים סביב מועצת חכמי התורה, כמו שהיה בזמן מרן. לא היו כולם חברים במועצת חכמי התורה, אבל היו מאוחדים סביבה”.
בשיחת טלפון אותה ערכתי עמו שעות אחדות לאחר מכן, בצהרי יום שישי, אמרתי לו שתשובותיו היו “דיפלומטיות”. הוא סיפר שמיד לאחר שהשתתף באירוע אצל הגר”ש עמאר, קיבל טלפון מחכם שלום כהן, “אותו אני אוהב כבן לאב, אני קשור איתו שנים רבות” – ונגער על השתתפותו. אבל הוא חש כי בתשובתו הצליח לשכנע את חכם שלום. או שכן, או שלא.
כך או כך, אין ספק שמדובר בשיחה שהיא רק סימפטום למה שעובר על תנועת ש”ס, התנועה הנקרעת בין חברי מועצת החכמים ובין מי שנשארו בחוץ.