הבאר מזמינה אותנו לשאוב

תקופתנו מתאפיינת בהתפוצצות המידע, ואולי דווקא משום כך זו תקופה מבולבלת ורבת תהיות. רבים מחפשים את דרכם. יש הנודדים להודו ולמזרח הרחוק, אחרים מתעניינים בשיטות מיסטיות שונות ומשונות, ויש המצטרפים לכיתות מוזרות. הצד השווה שבכולם שאין הם מעלים על דעתם שמבוקשם מצוי קרוב כל-כך – ביהדות.

לצד החומרנות הגואה וההתפרקות מערכים מסורתיים מסתמנת התעניינות גוברת והולכת ברוחניות וברבדים הנסתרים של המציאות. הציבור חש כי התשובות מצויות שם, במה שמעבר לחומר.

למה להתלבט

החיפושים מאפיינים לא רק את מי שלא זכו ללמוד תורה ולספוג ערכים יהודיים בילדותם. גם שומרי תורה ומצוות מתלבטים בשאלות עיוניות, מבקשים דרך בעבודת השם, צמאים לשמחה ולאור חסידי. רבים מהם אינם יודעים שמבוקשם נמצא קרוב כל-כך – בחסידות.

הבעל-שם-טוב, מייסד החסידות, בא לעולם כדי לגלות את אור החסידות לכל אדם מישראל. הוא לא בא להקים ‘תנועה’, אלא להעניק לכל יהודי תוספת אור וחיוּת בחייו בכלל ובעבודת הבורא בפרט.

מייסד חסידות חב”ד, רבי שניאור-זלמן מלאדי – שבשבוע הבא נחגוג 216 שנים לגאולתו – הכריז כי החסידות איננה ‘מפלגה’, אלא היא נחלתו של כל יהודי. היא מיועדת לכל יהודי וצריכה להילמד על-ידי כל יהודי, יהיה מי שיהיה ותהיה השתייכותו החברתית, התנועתית והעדתית אשר תהיה.

רבים אינם מוּדעים לאור המופלא שהם עשויים למצוא בתורת החסידות. אתה שומע אותם מתנצלים שאין להם פנאי, שעדיין לא מילאו כרסם בש”ס ופוסקים, שהם ‘אינם ראויים’ ללימוד תורה קדושה זו, ועוד תירוצים. ואתה חושב בליבך, איך אפשר להעביר לכל אלה את תחושת המתיקות והעושר הרוחני הטמונה בתורת החסידות.

אור חדש

מסופר על בעל ה’תניא’ שכאשר ביקר באחד המקומות שאור החסידות טרם הגיע אליהם, סבבוהו רבים בשאלות ובקושיות. הוא עלה על הבימה והכריז בקול רם ומתוך ניגון: “טעמו וראו כי טוב ה’ – תטעמו ותראו שה’ טוב!”. אמירה זו גרמה שעשרות אברכים מבקשי השם הלכו אחריו.

כדי ללמוד חסידות אין צורך בשום הכנות והקדמות. מובן שככל חלק בתורה יש ללמדה בסדר ובהדרגה. יש סוגיות קלות, שכל אדם יכול ללמוד ולהבין, ויש סוגיות עמוקות, שכדי להבינן נדרשים לידיעה רחבה בנגלה ובנסתר. כך הדבר בכל תחום בתורה, ואין זה צריך להרתיע אותנו מללמוד.

ספר ה’תניא’ ומאות ספרי החסידות שבאו בעקבותיו שופכים אור חדש על כל תחום בתורה ובחיי היהודי. דברי החסידות מאירים את נשמת האדם, מסלקים את הספקות, נוסכים שמחה ואופטימיות וממלאים את הנפש במאגרים בלתי-נדלים של חיוּת ומרץ. הבאר לפנינו – צריך רק לגשת אליה ולשאוב.