היה זה לפני כחודש. ישבתי במשרדו המפואר של איש עסקים מכובד שאיבד את אשתו לפני זמן קצר למחלה ההיא.
הפגישה נועדה למען אחד מארגוני החסד שפועל לרווחתם של ילדים מיוחדים.
המשרד – במרומי מגדל משרדים יוקרתי באחת מערי השרון. האיש – גבר אמיד מאוד בגיל העמידה. השיחה – מעוניין לשמוע עוד על הפעילות החשובה, אבל לא פחות מעוניין להשמיע את שיש לו לומר.
“תראי. נשבר לי מעולם העסקים”, אמר. “אגלה לך סוד, אני בטוח שתהיינה בחירות בקרוב, כנראה עוד השנה, ואני מתכוון לרוץ במפלגה חברתית. לא רוצה תיק בממשלה ואף אחד מהחברים במפלגה לא יהיה שר.
“אנחנו לא רוצים להיות נתונים ללחץ, אלא להזיז דברים במהירות ובזריזות”, אמר לי ושלף את הקלף המנצח: “אישה כמוך צריכה להיות במפלגה שלנו ואני מדבר על מקום ריאלי” – סיים וחיכה לתגובתי.
ברור שלא הגבתי. חייכתי בנימוס והסברתי שבאתי לפגישה עבור ילדים מיוחדים. סיכמנו שנדבר. הוא מאוד מעוניין לפגוש את הפעילות מקרוב, כך שסביר להניח שניפגש שוב.
יצאתי מהפגישה מהורהרת ואני חייבת להודות, גם מוחמאת. אך לא נתתי למחמאה לבלבל אותי והרמתי טלפון ל”משפיעה” שלי (כך זה בחב”ד. לכל אחד יש משפיע ולכל אחת יש משפיעה, איתם מתייעצים בכל דבר שדורש התייעצות. נוסף כמובן על רב מורה הוראה לענייני הלכה).
תשובתה הייתה ברורה, בדיוק כפי שחשבתי בעת ששמעתי את הצעתו של האיש: מפלגות הן פלגנות.
אם אני באמת רוצה להשפיע ואולי אפילו להושיע, עליי לעשות זאת מבחוץ בדרכן של נשות ישראל לכל אורך הדורות.
חייבים להצביע בבחירות
בבחירות הקודמות ואלו שלפניהן ואלו שלפני לפניהן וכן הלאה, אימא שלי הצביעה תמיד כמו שאבא שלי (עליו השלום) אמר לה. ולא, היא ממש לא פרייארית, אימא שלי. גם אני בחרתי כמו שבעלי שיחי’ אמר, ואני בטוחה שאף אחת מכן לא חושבת שאני לא מעריכה את עצמי מספיק.
להיפך, בבחירות החשובות באמת כמו ריהוט לסלון, תפריט בר-מצווה של הבן, קניות וכן הלאה, ואפילו חתן לבתנו או כלה לבננו, בעלי בוחר במה שאני אומרת, וסומך עליי לגמרי.
“בטח בה לב בעלה”, זו לא סיסמה אלא תשתית ההתנהלות של בית יהודי.
בחירות?! כן. שלושה שבועות לפני פסח, בתוך הניקיונות והבלגאן. ישחקו נא הגברים לפנינו וייאבקו על תקציבים ושליטה. אנחנו נעשה את עבודתנו. נלך לבחירות, כי זה מה שהורו גדולי ישראל, ונצביע כפי שהורו לנו. כן. לא נבחרות, בוחרות!
אין לזה קשר להדרה מגדרית, אלא לתפיסת עולם יהודית חרדית.
הרבנים לא המציאו את הביטוי “כל כבודה בת מלך פנימה” ואין כל סתירה בין העובדה שאישה יכולה לפעול ציבורית ולא להיות בכנסת. העיקר הוא שכל אחת ואחת תלך לבחור, כדי שהכוח החרדי יבוא לידי ביטוי בקלפי. שקולם של היראים לדבר ה’ יישמע גם בבית הזה שכל קשר בינו ובין “כנסת ישראל” מקרי לחלוטין.
הרבי מליובאוויטש חזר והביע את דעתו הברורה שוב ושוב, כי על כי יהודי שומר תורה ומצוות להצביע בבחירות ולו על מנת להבהיר שדרכה של המדינה אינה דרך הכפירה, כפי שעלולים לחשוב כאשר הייצוג החרדי יהיה חסר.
“וכבר ידוע פסק תורתנו הקדושה, לעולם יראה אדם עצמו שקול וכו’ וכל העולם שקול. ובעניין הבחירות, הרי לפעמים על-ידי קולות בוחרים מתי-מספר יכולים להשפיע במשך הזמן שלא תתקבל איזה גזירה או גם לבטל מהגזירות הקיימות כבר, ומי הוא זה בימינו אלה היכול לומר אני את נפשי הצלתי…”, כתב הרבי.
והנה עוד קטע מדבריו של הרבי: “מחוייב הוא על-אחת-כמה-וכמה להשתתף בבחירות שאין בזה כל סיוע לאיזה משרד שהוא ומיעוט קול אחד ברשימה היותר חרדית, מגביר החשיבות הערכית של רשימות המנגדים על ה’ ותורתו”.
אני מעדיפה מיליון
השבוע פצחה המקהלה המתוזמרת של ה’פמינזם החרדי’ במנטרה שנלעסה עד לזרא במערכת הבחירות הקודמת. הבו לנו מקום במפלגה ואם לאו – לא נצביע. וכדרכי, ניגשתי לפרשת השבוע שנותנת מענה לכל שאלה אקטואלית.
בפרשה זו בולטת דמותה רבת ההוד של רחל אימנו עליה השלום. האישה הצנועה והגאה שוויתרה על כל חלומותיה ושאיפותיה על מנת להישאר נאמנה לציווי התורה. היא מסרה את הסימנים לאחותה, גם כאשר ידעה שייתכן שלעולם לא תזכה להינשא לבחיר לבה.
למה? כי לא רצתה להלבין את פניה של לאה.
היא הורתה ליעקב לקבור אותה על אם הדרך וויתרה על הזכות לנוח מנוחת עולמים לצדו של בעלה אהובה במערת המכפלה, מתוך ידיעה כי ייתכן שבניה יזדקקו לה בדרכם לגלות בבל הנוראה (הם יכלו לשמוע בקול הנביאים ולחזור בתשובה).
מה הפלא שמכל האימהות של העם היהודי, הפכה דווקא רחל אימנו למי שמסמלת את האימא היהודייה. האימא שמוותרת על “מימוש עצמי” ושאר מנטרות לעוסות פמיניזם מזויף, על מנת להשיג משהו הרבה יותר גדול, משהו הרבה יותר גדול ממנה.
מקום בכנסת אינו מטרה. הוא רק אמצעי. המטרה היא למלא את רצונו של הקב”ה. הרי ברור כאשר את יכולה לקבל מיליון שקל, לא תסתפקי באלף. מילוי שליחותה של אישה בעולם הזה כולל גם ויתור על שלמות עצמית והוא הוא שלמותה העצמית.
ילדים יראי שמים ששוקדים על התורה ועל העבודה שווים הרבה יותר מכל מעמד או כבוד. הם ה’מיליון שקל’. כסא בכנסת הוא אפילו לא אלף, גם אם הוא נשי.
מגדילים את הייצוג החרדי
החרדיות ‘החדשות’ שעומדות מאחורי קמפיין שיגזול בסופו של דבר קולות מהייצוג החרדי, פועלות בדיוק הפוך ואני לא מבינה מה הקשר בינן ובין חרדים. אני גם לא מבינה על מה הן מלינות כאשר הן דורשות את “שחרור האישה”.
מי קובע בבית החרדי? הגבר או האישה? מי בדיוק זקוקה לשחרור?
ייתכן שמדובר כאן בנשים שרוצות להשתחרר מעול המצוות ומההוראות הברורות של חכמינו זיכרונם לברכה. או אולי בנשים שרוצות שליטה, כוח ומעמד מסיבה כזו או אחרת.
דבר אחד ברור: הן לא רוצות בטובת המגזר אליו הן משתייכות (או טוענות להשתייכות). מה גם שמעניין מהיכן הן מקבלות את המימון לפעילותן האגרסיבית לשינוי פניה של החברה החרדית בהתאם לאג’נדה של השמאל הקיצוני.
אותי לימדו שאישה כשרה עושה רצון בעלה. אותי לימדו שכיהודים שומרי תורה ומצוות עלינו לעשות את מה שיורו לנו גדולי התורה.
דווקא בימים כאלה שעולם התורה עדיין נתון בסכנה, אסור לאף אחת מאיתנו לחשוב על עצמה, על כבודה ועל “מימושה העצמי”. כולנו צריכות להתגייס למטרה אחת – הגדלת הייצוג החרדי בכנסת.
חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש | הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו | לתגובות: [email protected]