האדמו”ר מויז’ניץ הדהים חסידיו: אם לא תלמדו תורה – לא אהיה כאן

מהומה בויז’ניץ:  זקני החסידים הם שהכינו  את בית המדרש לטיש בנוכחותו ובהוראתו של האדמו”ר, זאת לאחר שהורה כי בני הישיבות לא יסייעו בהכנות לטיש.

תחילת הפרשה לפני שבועות אחדים, אז התקיימה בחסידות, שמרכז ברחוב עזרא בבני ברק, שבת התאחדות כללית של כל בחורי החסידות בראשות האדמו”ר. במהלך השבת הנרגשת חובר ניגון מלהיב, במילים שביטאו את התרגשות הבחורים: “א שבת האט דבורא גיגעבען מיט’ן הייליגע’ן רבין”. 

הבחורים חשבו שבכך זה נגמר.  אולם האדמו”ר לא שכח וביקש לראות תוצאות.  לקראת סוף השבוע האחרון הגיע האדמו”ר במפתיע לביקור פתע בפנימיית הישיבה, הממוקמת ברחוב עזרא, בשעה 10 בבוקר. לאכזבתו גילה כי כל הבחורים עדיין נמים על יצועם בשינה ערבה.

האדמו”ר שהמחזה הבהיל אותו  – היתכן ובחוריו ישנים תוך זלזול בזמני קריאת שמע ותפילה – החל מזמר לעצמו את הפיזמון שחיברו הבחורים לקראת השבת “א שבת האט ד בורא גיגעבען… א שבת מיט’ן הייליגען רבי’ן…” ופתח בזעקה: “נו היכן ההיליגע רבי? היכן הבורא? מתנה נתנו לכם ואתם מה איתכם?”

ההמשך הגיע  בליל שבת, אז  הופתעו הבחורים מההוראה החדשה: אחרי התפילה הסתובב האדמו”ר לקהל באמרו:  “ברצוני שבחורי החסידות לא יתעסקו בעריכת השולחן שלי” (בחסידות לא מעסיקים עובדי נקיון כלל, וכל העבודות הניקיון וסידור המקום מתבצעות על ידי בחורי וילדי החסידות). האדמו”ר נקט בשמות שלושה מהאנשים הכי מכובדים בחצר, באמרו: “הינכם תכינו את הבית מדרש במקום הבחורים”.

להפתעת הנוכחים הוסיף האדמו”ר: “זה לא בצחות אלא ברצינות”.

וכך היה: שלושת החסידים הנכבדים  הניחו את סידוריהם מידיהם והחלו עוסקים בעבודת הכנת בית המדרש בנוכחות האדמו”ר, שעמד במקומו והביט בזקני החסידות טורחים בסידור ה’שולחן’.

במקום שרר שקט מופתי.  כאשר סיימו להכין את המקום, תוך כדי סידור יין וחלות לאדמו”ר,  הפטיר האדמו”ר “גוט שבת” לקהל – ויצא מבית המדרש.

אחד הןבחורים הגיב בחוץ בפליאה – שאכן המסר נקלט טוב, הם הוסיפו שלא רגילים להתעורר בשעות הנ”ל בהיות והם מתפללים במנין האדמו”ר מידי יום ביומו לא לפני השעה 11:30 בבוקר. האדמו”ר הפתיע אותם והשכים קום.
“כדי לבוא מוכן לטיש לא מספיק להזיז פארנצ׳עס אלא יש להיות עמוס בתורה”

בסעודה שלישית אמר האדמו”ר: ״שמעון הצדיק אומר על שלושה דברים העולם עומד, על תורה ועל עבודה ועל גמילות חסדים, ברוך ה’ אצלנו בקהילה אפשר לומר על עבודה שזה ‘טישים’, תפילות בחמימות, גמילות חסדים, כולם דואגים אחד לשני כאחים ממש. אבל הדבר הראשון שאומר שמעון הצדיק זה תורה, ואת זה צריך לחזק ביתר שאת וביתר עוז.

“אני מדבר על זה כבר שנה שלמה ואני אהיה תקיף בנושא הזה עד הסוף. כאן אצלנו בקהילה יהיה תורה וחסידות.

“לא מעניין אותי כהוא זה מה שאומרים ברחוב. הרחוב זה לא החיים שלנו, אותי מעניין החיים שלכם, השאיפות שלכם, אני אבא שלכם ואוהב אתכם אהבת נפש, אבל לפעמים אבא גם צריך להיות תקיף. כאן יהיה תורה וחסידות, אחרת אין לי מה לעשות כאן.

“אומרים שתורה היה שייך יותר לרבי זצ”ל. אתם טועים טעות מרה. כל שאיפתי זה להחדיר כאן את מה שאבי זי”ע רצה. אם לא – אני אהיה רבי בחדר שלי. אני יכול גם לעשות טיש אצלי בחדר לעשרה תלמידי חכמים. כאן צריך להיות חסידות שכל כולה תורה, ולכל בחור ואברך אמור להיות שאיפה לגדול מגיד שיעור, רב, דיין. אל תפחדו מגאווה. יש לי חיידר מיוחד לתלמידי חכמים, יש לי ניסיון בזה. גם רב או דיין וכל תלמיד חכם אחר יכול להיות חסיד וגם להכין את בית מדרש לשבת. לא צריך להיות בעל גאווה, בגלל שאתה כבר יודע קצת ללמוד.

“אני לא מרשה ללמוד שום ספר חסידות עד שבועות, אלא רק תורה-תורה-תורה-תורה. ואני אעקוב אחרי זה. אני רוצה שמכאן ייצאו כלי קודש, מגידי שיעורים, דיינים ורבנים. אני לא צריך להלוות מאחרים. אני כבר שנה מדבר על תורה ולא כל כך שומעים בקולי. הפעם לא אוותר, אל תהיו לי רק חסידים, זה לא שווה כלום, רק תורה וחסידות, אל תלמדו כל היום רק מאור ושמש, דברי מוסר ושל”ה הקדוש, תלמדו תורה בעיון, תחיו בתורה, שיהיו לכם שאיפות.

“אני הראשון שמצדד בעד חסידות, שוואנצאנעס וכו׳, כן, כך צריך להיות, אבל רק בתנאי שזה לצד התורה הקדושה”.