נשימה אחת של רווחה

לא 'בנפול אויבך' יש כאן ולא 'באבוד רשעים'. אין כאן שמחה לאיד ואין כאן חיוך ניצחון. השנתיים האחרונות הספיקו לנו ללמוד פרק או שניים בגלגל העולם המעלה נחותים והמוריד רמים, אבל בהחלט נשימת אחת של רווחה יש כאן
מנחם מן
י"א כסלו התשע"ה / 03.12.2014 18:08

אז השבוע זה קרה. אחרי אין ספור השערות ותחזיות, ואחרי עשרות פרשנויות שנאמרו על ידי כל יודעי דת ודין, זה הגיע – הקואליציה מתפרקת. יהיו שיאמרו ‘ידענו’ ויהיו שיגידו ‘אמרנו לכם’ כך או כך, לא היה דבר ברור מכך בשבועיים האחרונים. ממשלת ישראל על קברניטיה איבדה את זכות קיומה.

לא שבמשך שנות כהונתה הייתה לה איזו זכות, אבל גם המעט, מה שמכונה ‘ימי החסד’- היו בחסד, בחסד וברחמים. כבר מלכתחילה היה ברור כי קואליציה שנשענת על ‘דילים’ הזויים בין אנשי ימין קיצוניים לאנשי שמאל מרכז’ ובין אנשים המחזיקים עצמם לשומרי מצוות לאלו המכרסמים דתיים לתיאבון, אין כוחה לשרוד אפילו לא לחודש ימים. ובאמת, הדילים והאחים המאומצים לא החזיקו מעמד ולא עמדו בדיבורם כבר בתחילת קדנציית השמד, השיא היה כמובן בימים האחרונים כשחוק הלאום היה לצנינים בעיניהם של אלו’ וחוק מע”מ אפס היה לרועץ לכורתי הברית שמנגד, אבל הקרע הראשון התחיל הרבה לפני, הרבה לפני השימוש הבלתי סביר במילה ‘אח’. כבר לפני שנתיים, בדיוק בעת הזאת הזכרנו כי גם עשיו היה אח, אח בכור.

לא ‘בנפול אויבך’ יש כאן ולא ‘באבוד רשעים’. אין כאן שמחה לאיד ואין כאן חיוך ניצחון. ממש לא. השנתיים האחרונות הספיקו לנו ללמוד פרק או שניים בגלגל העולם המעלה נחותים והמוריד רמים, ברצונו יגביה ובחשקו ישפיל. אבל בהחלט נשימת אחת של רווחה יש כאן, אין ספק. מאז החלה הממשלה לתפקד כשהיא נטולת מזוזה כשרה בפתחה, אכל הציבור החרדי מרורים, ממש כך. חוקים על גבי חוקים הוגשו למליאת הכנסת כשמטרתם אחת, הרס העם היהודי ומחיקת סממני הדת מהמדינה.

שרים וחברי כנסת שעד ליום האתמול היו אנונימיים ואלמוניים לחלוטין ואיש לא ידע מי הם ומה שמם, איבדו את שפיותם משכרון הכוח העצום שבשררה והחלו מעבירים חוקים הזויים טרופים ומשונים, שהמכנה המשותף שבכולם הוא בורות, חוסר ידע והמון רוע כנגד מגזר מסוים ומאיים. זר שהיה נקלע למליאת הכנסת בשנה האחרונה, יכול היה לעמוד שעות נטוע ומסומר למקומו ולפעור פיו בתדהמה מפסיפס השעטנז שהרכיב את הממשלה נטולת ההיגיון, ומהרשעות שבחוקים שנועדו להילחם בכל היקר והקדוש. ואילו עתה, כשיאיר לפיד הוסיף עוד תואר לפני המילה ‘לשעבר’ וחבר מרעיו חזרו שוב לאלמוניותם ולבדידותם [ולרבנותם?] – כשחוקים הזויים ומטופשים שעד אתמול היו לאימה בקרב מחננו, אינם שווים כעת כקליפת השום ואין צלוחית המתאימה שיצורו על פיה, כשכל אלו מאחורינו, בהחלט יש מקום לאנחת רווחה גדולה ומשחררת, כזו השמורה לימים של ‘אחרי’ אחרי פגיעה בגוף, וכעת, אחרי ניסיונות פגיעה בנפש, בנפש העם היהודי.

הרגשות עכשיו, מוכרחות להיות מנותבות לאפיקים פנימיים, למחוזות שאולי הזנחנו בשנים האחרונות. –לאחדות. בימים כאלו, כשכולנו תלויים ועומדים ואיננו יודעים מה יהיה הרכב הממשלה הבאה, ואלו מפלגות חדשות יצוצו כפטריות ויסחפו אחריהם את המון העם, כשרק דבר אחד ברור וידוע מראש- כי כל הקמפיינים של כל המפלגות כולם יתמקדו הדק היטב בציבור החרדי לטוב ולמוטב.

בימים ובחודשים גורליים אלו, חובה עלינו להתלכד יחד כאיש אחד וכחזית חרדית אחת, לא כנגד אף אחד, אלא רק למען עצמינו. כשהציבור החרדי יוגדר כציבור ולא כפלגים, אזי בהחלט כוחנו יגדל ויהווה מכשול של ממש בניסיונות הקמת קואליציות שמד נוספות רח”ל. צאו וראו מה קורה במגזר הערבי שמנגד, שהיה יכול בנקל להגיע לכדי תשע עשר מנדטים לו היו מתאחדים ועתה בכסילותם ובפירודם, ספק אם יעברו את אחוז החסימה בכל אחת מהמפלגות. עתה, אם כן, חובת השעה היא להיות ‘ציבור’ אחד – יחיד ומאוחד. כי רק כשנכיר בערך עצמינו ונראה את המעלות הטובות שבנו, לא נצטרך לקבל מכות קלות בכנף משרים סוררים שיזכירו לנו כי מה שלא יהיה, כולנו חרדים, אשכנזים ספרדים ונטולי זהות.

ואיך אפשר בלי מילה אחת לשר האוצר לשעבר, שחסם במו ידיו את האפשרות הקטנה שאולי עוד הייתה לו, לשוב כח”כ בכנסת הבאה, כשחוקק לפני כשנה חוק המגדיל את אחוז החסימה לכדי ארבעה מנדטים ובכך הותיר את עצמו עמוק עמוק בחוץ, טובע בבוץ ההילה המדומה ומלוכלך באבק הכוכבים הנופלים. יאיר, תודה. מכל הלב.

[email protected]

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות