זה לא מע”מ אפס, ולא חוק הלאום וגם לא התקציב. זו הקואליציה הלא טבעית שנכפתה על נתניהו. זה היעדר דבק הנגרים, וזה בעיקר חוסר האמון, האיבה והתיעוב בין סיעות הקואליציה שמשתק את הממשלה ומביא אותנו לקלפי בפעם השנייה בתוך שנתיים. מי שהסתובב בחודש האחרון בכנסת מבין שזה היה בלתי נמנע. אם טובת הציבור עומדת לעיני רוחו, לנתניהו לא הייתה ברירה אחרת אלא להחזיר את המנדט לבוחר. כשכל מפלגה מושכת לכיוון אחר ומאיימת בפירוק הממשלה, כשאי אפשר להוביל רפורמות, שלא לדבר על הצעות חוק שוליות, כשהממשלה והכנסת משותקות – אי אפשר לנהל מדינה. פירוק הממשלה הזו שהוקמה בחטא בגלל ברית האחים לפיד בנט היא מחויבת המציאות.
כפי שחזינו כבר באוגוסט, הבחירות יתקיימו באביב הקרוב. מי שניתח את המצב על פי ההיגיון הפוליטי ולא ראה את זה קורה, לא הבין שאת הכנסת הנוכחית צריך לנתח על פי כללי הפוליטיקה החדשה. זו שמקדשת את הכוחנות, את היהירות, ואת היעדר הפשרות שדוגל בה שר האוצר יאיר לפיד. לפיד התכונן חודשים ארוכים בטרם נטש את כיסא המגיש עד שצלל לבריכה הפוליטית. הוא כיוון את המסר, מרח את הג’ל בכיוון הנכון, אבל לא הפנים את השיעור מספר אחד בפוליטיקה: כדי להגיע להישגים צריך להתפשר. הוא חשב שאפשר לנהל מדינה ופוליטיקה מתוך תכתיבים וחלוקת פקודות לראש הממשלה. הוא כפה על נתניהו את האח בנט, אנס אותו לבגוד בחרדים, שותפיו הטבעיים, הוא הצעיד בסף פלוגות מבני ברק לבקו”ם, ופתח את שערי היהדות עם חוק הגיור לכל דיכפין.
פשרות לא קיימות בארגז הכלים של לפיד. הוא הביא אתו דפוס חדש – ‘זו דעתי, או כלום’. ככה היה בחוק הגיור, חוק הגיוס, וגם בתקציב, ועכשיו זה מע”מ אפס שעליו החליט להתאבד עד הסוף המר. לפיד נותר ללא תקציב, ללא קק”ל, ללא רפורמת בריאות, ללא מע”מ אפס – ועם אפס הישגים. הוא הגיע לכנסת עם יש עתיד וחוזר הביתה בלי עתיד.
הבעיה המהותית של לפיד היא חוסר הניסיון ואופן ההתנהלות שלו שגרם לו לקפוץ יותר גבוה ממגדלי אקירוב. כל פעם שניתן לו סולם, הוא בחר להחריף את ההתבטאויות ואת האיומים, בעודו מוקף ביועצים שמבטיחים לו שנתניהו ימצמץ ראשון. מקורביו של לפיד מכירים את רה”מ עוד מימי שרון. הם זוכרים את נתניהו הישן, הסחיט והלחיץ, הם היו בטוחים שהוא יתקפל. עד הרגע האחרון הם לא האמינו שיעמוד לו האומץ להקדים את דין הבוחר. לא רק שהמודיעין שלהם כנראה כשל, הם גם לא לקחו בחשבון שנתניהו עובד צמוד עם יו”ר הקואליציה זאב אלקין ושר התחבורה ישראל כ”ץ, שלא יתנו לו לסגת מהמטרה. נתניהו עשה ללפיד אתמול מארב מתוכנן מראש כשהזמין אותו למשרדו. פיצוץ הפגישה היה מבוקר. ההודעה לעיתונות, ששוגרה לכתבים עוד לפני שלפיד עזב את משרד רה”מ, כמעט סיימה את מסע ההשפלה. נותר לו רק לפטר את לפיד ולשלוח אותו להתמודד על לב הבוחר ללא תקציבים, ללא נהגים, ללא מזכירות, וללא יכולת לחלק סוכריות ממשרדי יש עתיד.
הבעיה של נתניהו עכשיו היא הקמפיין האנטי-ביבי. זו תהיה האג’נדה של מפלגות המרכז שמאל, ואולי אפילו של ליברמן. למזלו, כששואלים את כל חברי הגוש הזה אם לא ביבי אז מי כן – לכל אחד תשובה שונה. הם לא מסוגלים להתאחד ולהחליט. האגו חזק מהם. אם נתניהו ישוב לכהונה רביעית במשרד ראש הממשלה, זה רק בגלל זה.