ברור כבר עכשיו, עוד לפני שיד אחת הכניסה פתק חדש לקלפי, ששום דבר לא ישתנה אחרי הבחירות החדשות. קרוב לוודאי שמפלגות מסוימות יתכווצו ואחרות יגדילו במקצת את מספר המנדטים שברשותן.
אולי אפילו תוקם ממשלה בהרכב מעט שונה.
אבל המציאות הפוליטית לא תשתנה רק בגלל שהפוליטיקאים רוצים שנצביע מחדש. הרי המפלגות בכנסת מייצגות פחות או יותר את התפלגות העמדות הפוליטיות של אזרחי ישראל והגועליציה אחרי הבחירות תהיה משחק חדש עם אותם קלפים.
כלל לא חשוב מי אשם יותר במשבר הנוכחי ומה שורש ההתקוטטות וחילופי ההאשמות הילדותיים בין הפוליטיקאים והמפלגות. כולם אשמים. כולם יורקים לנו, האזרחים, בפנים ועושים מתרבות המשילות צחוק.
אנחנו בוחרים בנציגינו מתוך הנחה שהם אנשים אחראים, חושבים על טובת המדינה, מייצגים את בוחריהם ומכבדים אותם. אבל המשבר הממשלתי סותר את ההנחה הזאת ולא בפעם הראשונה.
אז נכון, יש חובה אזרחית ומצפונית להצביע (פרק הזמן הסביר שקבע המחוקק הוא כל ארבע שנים). אבל נניח שתוקם ממשלה חדשה שתתפרק אחרי שנה, אחרי חודש. גם אז נלך להצביע שוב ושוב? הנוהג להקדים את הבחירות הולך ומשתרש והסיבות לפירוק אבסורדיות.
זו הפרת הסכם בוטה עם ציבור הבוחרים. אנחנו לא כלי שרת בידי פוליטיקאים ומחובתנו למחות.
לכן אני מציע הצעת מחאה פרקטית. אם יוחלט על בחירות, נכריז על מרד הצבעה. נמנע באומץ מללכת לקלפי. נוריד את שיעור ההצבעה באופן דרמטי (אף ראש ממשלה לא יקים קואליציה של מיעוטים). כך נכריח את הפוליטיקאים להפסיק את הפארסה הזאת אחת ולתמיד, ובעיקר לשנות את השיטה שמבזה את מדינת ישראל והורסת לנו את החיים.