ה’אחמד’ של בניון ניצח את עראמי הי”ד

הסיבה המרכזית שאני מוצא לנכון להביא לעיניכם רשימה זו, היא העמידה על מימוש זכותי היסודית האלמנטרית מכל, להלן זכות ה”אמרתי לכם!”. מה כבר אמרתי לכם שאני חייב לומר לכם שאמרתי לכם, אתם בטח שואלים תוך שאתם מעלים ירוקת לנוכח התחביר המזעזע של המשפט הזה?

ובכן, לפני חמישה ימים נקלעו שני אייטמים לוהטים למאבק ראש בראש על הכותרת המרכזית באמצעי התקשורת.

מן הצד האחד של הזירה; אייטם בן יומיים בדמות אחמד אוהב ישראל, ולצידו המנג’ר האישי עמיר בניון שרק מנסה להבין איך עוד לפני ששמע גונג דווקא הוא זה שחוטף זאפטות מכל עבר, ונזרק שוב ושוב אל בין החבלים כשנעבעך בקושי הספיק ללבוש כפפות. ומן הצד השני, אייטם טרי וסנסציוני לא פחות, ויש שיאמרו שמא ואולי ואפילו טיפה יותר; נתנאל עראמי. נתנאל מי? נתנאל עראמי, נו זה שהמשטרה הואילה אחרי חודשיים לשחרר לציבור את המידע כי למעשה הושלך אל מותו על ידי חלאות שחתכו את חבל הסנפלינג שלו. ושבמקרה מדובר בפועלי בניין שעבדו בגג ממנו גלש. ובעיקר שבאופן נדיר בצורה קיצונית עד כדי מופרכות אבסורדית הם גם היו, איך לומר זאת בעדינות הראויה?, ובכן, פלסטינים.

אז למשך ארבעה רגעים ושמונה עשיריות השנייה, אכן נתנו שם כבוד בכותרות לנתנאל עראמי הי”ד. מה יש לומר, כבוד אחרון. כי מאז כאמור, “נתנאל מי?!” ובעיקר מאז, אם לא קשה לכם וגם אם כן, אנחנו נאלצים, אבל ממש, לעבור כעת שוב חזרה לסיבת כל הסיבות ועילת העילות לשמה נתכנסנו כאן באולפן הזה, שלא לומר במדינה הזו; אחמד. הו אחמד אחמד.

וכאן מגיע רגע האמרתי לכם. כי כבר עם הפצעת אותה כותרת חד פעמית בלתי נשכחת מרוב שהיא נשכחת, אמרתי לקומץ חברי הפייסבוק שטרם למדו כיצד לאנפרנד אותי: “רק כדי שנבין איפה אנחנו חיים. לכו תבדקו כמה שעות שידור, כותרות, אזכורים ובלאגן תקשורתי מקבל ועוד יקבל איזה אחמד דמיוני מתוך שיר מטופש, וכמה מקבל אחמד אמיתי שחותך חבל סנפלינג וזורק אדם אל מותו”. סוף ציטוט.

ובכן, מאז התפוצצותו, מטאפורית כן?, של אחמד אל חיינו, חלף עבר לו שבוע עגול ויפה כמו כדור פלאפל אצל אחמד סובחי ביפו, או כמו הבייגלה המתוק של אחמד שוקרי ברובע המוסלמי, או אולי בעצם כמו האשתנור הפריך של אחמד אלבטיחי בכפר הגלילי האותנטי נטול השם מרוב צניעות בלאדית.

כי תבינו אותם את אנשי התקשורת, פשוט קשה להם נורא להחליט מי מביניהם הוא הוא אחמד המחמד המועדף עליהם. בצילו הם משקיטים מדי סופ”ש את נקיפות המצפון הכיבושיות, אליו הם מכוונים בדרישתם מכולנו לצאת בחירוף נפש להגנתו מפני לחני פייסבוק זדוניים, מהם עלול להשתמע שהוא האחמד הבא שיתקע לנו את הסכין בגב.

הו לא, איך יתקע לנו אחמד שכזה שכל כולו חמידות סכין בגב? לא אחרי שליקקו את ידו ונשבעו בשמו ובשם סירופ הכנאפה שלו, שרק כך עוד יבוא שלום ודו קיום נצחי ומוחלט עלינו ועל כל המזרח התיכון החדש, מהקופסה שרק בכאילו עדיין נראה לכולנו ישן בפראותו ושגרתי ברצחנותו.

ולשם כך צריך לפחות שבוע כדי להכריע ולהתריע ולהריע.

אך כך או כך, חלף עבר לו כאמור שבוע אחמדי שכזה עד שהנה אתה כבר מעז איכשהו לזקור אצבע בהיסוס כנגד הרוח ולהרהר בזהירות, זהו עבר. לכל שבת יש מוצאי שבת. מן חוק קוסמי כזה. נגמר, מיצינו. בטח קורה עוד איזה משהו איפשהו בכדור הארץ, אולי אפילו בכוכב השביט הסלב ההוא ליד המאדים, גם אם לא כאן במזרח התיכון המשעמם להחריד שלנו.

פחח איפה… מסתבר שעכשיו צריך לחגוג שבעה. כי יש את רוגל אלפר, שגם פשוט מוכרח לומר עוד משהו שעוד לא אמרו בצורה הממש ממש מדויקת והמיוחדת משלו על אחמד. והנה ברדיו עוד מישהו. והנה, רגע, לא באמת, אחינועם ניני?!

וכך לאט לאט אתה מבין שאתה ואחמד הולכים להיתקע כאן לנצח במזרח התיכון החדש של יעל דן ורוגל אלפר ואנינועם חיחי הישנים, עד שיקרה פה משהו באמת באמת רציני. לא, לא פיגוע. מה פיגוע קשור בכלל? נו, עד שהדוסים האלו יתחילו לירוק שוב על ילדות. תזכירו לי מתי העונה הזאת של ה- נו איך קוראים לזה?- אה כן, הדרת נשים??