“רובי בחור רגיש”: מדוע ‘חטף’ נשיא המדינה ראובן ריבלין ביום ליום?

1.

פרשת ויצא – ויתד נאמן מזכיר במאמר המערכת את פרשת לבן, יעקב, רחל ולאה.

הכותב מספר על לבן הארמי, הרמאי ששיקר גם את עצמו, שכנע את עצמו שהוא בסדר. נניח במשתה הנישואין – האורחים מימנו את הסעודה. אמר להם ערב החתונה, שבזכות הצדיק יעקב התרבו המים שעלו לקראתו, ואם יישא את רחל, יש חשש שיעזוב ושוב נהיה במצוקת מים.

לכן, לתועלת העיר, מן הראוי להשיא אותו עם לאה, כך סיפר להם.

ויש גם נמשל. הוא לא נאמר במפורש, אבל לא קשה להבין.

“רמאי מהסוג הרגיל, מכיר את מעמדו, יודע את כוונותיו, ואולי אפילו לא בוש בהן. אבל לבן הארמי חידש שיכול אדם לרמות את עצמו, עד כדי כך שיבצע מעשים חמורים, בלתי אנושיים בעליל (כמו החלפת כלתו של יעקב באחותה, או ניסיונות לעשוק את שכרו של עובדו וחתנו הנאמן והמסור), ירדוף את חתנו הצדיק, יכפיש אותו, יבקש לפגוע בבנותיו ונכדיו, ועם זאת יוכל לשכנע את עצמו ואת שומעיו בשכנוע פנימי עמוק, שכל מעשיו הם בתכלית היושר והצדק, וכל מי שמותח עליהם ביקורת, ראוי לכל גינוי וביזוי!”

למי הם מתכוונים? טוב, לא צריכה להיות מערכת בחירות בפתח כדי לנחש מיהו העץ.

2.

דווקא משום שהדיונים בבג”צ על חוק הגיוס וגרורותיו הפכו לדבר שבשגרה, דווקא משום שהם חדלו לעורר התעניינות, אהבתי את הדיווח ביום ליום.

לפני ימים אחדים נערך דיון בהרכב שבראשו יושב נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, ובמהלכו דנו בחוק הגיוס. אמנם עדיין לא הוכרע דבר, אבל השופטים שאלו שאלות שעלולות לעורר חשש. למה רק בעוד שלוש שנים יחל פרק הזמן למדידת היעדים? מדוע הממשלה היא זו שתחליט על היעדים, ולא הכנסת, כפי שנקבע בחוק במתכונתו הראשונית?

תשעה שופטים ובראשם נשיא בית המשפט הם שיכריעו בנושא, ולא בקרוב. החשש תולה באוויר.

אגב, אם כבר לדווח על החשש, מדוע לא לתעל אותו ללעג על יו”ר יש עתיד, השר יאיר לפיד, שמתגאה בחוק – שבג”צ מתקשה לראות בו ‘הישג’?

3.

תמיד היו אלו גדולי התורה והחסידות מקרב הציבור האשכנזי שעוררו על הנושא. לפני שנתיים וחצי, בעצרת סיום הש”ס, דיבר על כך חכם שלום כהן, אך נראה שבמהלך התקופה הקרובה הוא מתכוון להעלות הילוך.

השימוש בטכנולוגיה, טלפונים, חיבורי אינטרנט ומה שביניהם. בעצרת, שתיערך בהיכל יחווה דעת בגוש שמונים, זה יהיה הנושא המרכזי: פגעי הטכנולוגיה, תוך מתן פתרונות גלישה ושימוש לאנשי עסקים.

השבוע, כך ‘יום ליום’, סיפר חכם שלום, שאחרי העצרת ההיא התקשרו אליו אנשים מצפון הארץ לספר שהדברים נכנסו לליבם וקיבלו על עצמם להתנתק מהמכשירים, מה שמעודד כי יש מה לעשות ואפשר לעשות.

ואני תוהה: זה לא מכבר דיבר יו”ר ש”ס ח”כ אריה דרעי על ריבוי קבוצות הוואטס-אפ, בהן נטחנה עד דק המחלוקת הפנים-ספרדית. וכי מה שחולל את השינוי אצל אותה משפחה מהצפון, לא הצליח לחולל אצל שאר הש”סניקים?

4.

גם מכתב האלמנות שבעליהן נטבחו בבית הכנסת בהר נוף תפס השבוע מקום של כבוד ביום ליום.

כשאצל הליטאים רואים בזה הפניית האשמה כלפי המחלוקת הפנימית, אצל הספרדים מכים על החטא שלהם.

“מתוך הלבבות השבורים והמתמוססים בדמעות… פונים אנו אל אחינו כל בית ישראל בכל אתר ואתר, הבה נתאחד כולנו”, מצטט העיתון את המכתב, וקורא, במאמר המערכת, לאחדות השורות בש”ס:

“מאז הסתלקותו של מרן זיע”א… מה הוא זעק… ודרש משלוחי דרבנן, ידו הימנית לעשייה הציבורית – יו”ר התנועה הקדושה הרב אריה דרעי לפעול למען לומדי התורה, לעשות הכול לבטל את רוע הגזירה בחוק הגיוס. צוואה זו ניתן לקיימה אך ורק באחדות… כשעומדים מולנו שרי ממשלה שנלחמים בכל דבר שבקדושה ופוגעים פעם אחר פעם בחלשים, נוכל לעמוד מולם כשאנו מואחדים ומלוכדים”.

 כמה שזה נכון.

5.

מדוע, בעצם, ‘חטף’ נשיא המדינה רובי ריבלין השבוע, ביום ליום?

נכון שח”כי ש”ס לא ממש היו שם בשבילו בסיבוב הראשון, מלבד יוצאי דופן כמו איציק ועקנין או אלי ישי. אבל בסיבוב השני היו גם היו, והעדיפו אותו על פני המתחרה מאיר שטרית.

אולי חיבוקו החם מדי לח”כ אלי ישי הוא שהיה בעוכריו? הוא הצטלם מנחם יחד איתו את הגר”ש בעדני על פטירת נכדו, הטיס אותו במסוקו האישי להלוויית השוטר, ואף הזמין אותו לארוחת צהריים בבית הנשיא.

כך או כך, השבוע צלב אותו עיתון התנועה בביקורת חריפה (בשבוע שעבר עשה זאת ‘המודיע’. יש תורנות בין העיתונים?).

באחד מהטורים נכתב על שירו של עמיר בניון כך: “אסור להכליל, ויש גם ערבים טובים שלא רוצים לפגוע בנו, כמו שיש סודנים שלא גונבים מכשירים סלולאריים או אופניים. ומיד כשאני כותב את השורות הללו, אני מתלבט אם למחוק או לא, כי אולי מישהו לא יבין אותי נכון בקשר לסודנים ומחר רובי ריבלין עלול לגנות אותי ולא להזמין אותי לבית הנשיא, וזה די פוגע אם היו מזמינים אותי ואחר כך מבטלים את ההזמנה.

“אף שגם הנשיא בעצמו לא יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות שם, זאת אומרת בבית הנשיא, אבל לא כדאי לכתוב על זה, כי רובי בחור רגיש. והוא גם משלנו, בערך. או שפעם הוא היה משלנו. לא חשוב”.

6.

השבוע הצטיין ‘בקהילה’ בכתבת השטח שלו. הכתב הצפין עד לביתה של משפחת סייף שבכפר יאנוח ג’ת.

התיאורים, חבל”ז. “הרי הלבנון הגבוהים והמיוערים נשקפים מהחלונות… הים האפור המלחך את צוק ראש הנקרה שבוהק בלובנו… נכבדי העדה שותקים בכובד ראש…”

שותקים, אבל האב השכול, שייח’ נוהאד סייף מספר, על הימים בהם היה נער,  ב-48′, כשהמדינה קמה, על המלחמה ועל צבאו של פאוזי קאוקג’י. “ואנחנו היינו באמצע… לא ידענו במי לתמוך, היו בכפר שאמרו שצריך לעזור ליהודים והיו שאמרו שצריך לעזור לערבים… הלכה משלחת גדולה ללבנון לפגוש את המנהיג שלנו, שייח’ אל אטרש, שאמר לנו: המוסלמים אולי חזקים, הערבים אולי חזקים. לא יודע. אתם צריכים ללכת עם היהודים”.

כששאלו למה הסביר.

“אין אמונה במוסלמים. היום יגידו ככה, מחר יגידו הפוך… עם היהודים תעשו איתם ברית והיא תחזיק מעמד לעולמים”.

והיא מחזיקה מעמד עד עצם היום הזה.

7.

בין לבין, סיפר האב-השייח לכתב ‘בקהילה’ שהגיעו חרדים רבים לנחם, ובין השאר גם “הגיע הרב מירושלים”. לך תסביר לו שכשאומרים ‘אצלנו’ הרב מירושלים, מי בכלל יודע למה הכוונה.

יש את רבה של ירושלים הנבחר, זה הספרדי וזה האשכנזי, יש את רבו של הפלג הירושלמי המתגורר באבן שפרוט ברחביה הירושלמית.

אבל אצל דרוזי, הרב מירושלים, זה בטח הבן של “הרב עובדיה יוסף”.

הוא התכוון, כמובן, לראשל”צ, הגאון רבי רב יצחק יוסף.

8.

עוד כתבת (מגזין, כי החדשות, לא משהו) יפה ב’בקהילה’ על אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, במלאת לו 80 שנה.

הרבה וולוז’ין, מתנגדים וחסידים, אמירות בעייתיות ועיסוק היסטורי.

אז נכון שלא ממש היה לי ברור למה שבועות אחרי הבחירות המקומיות בירוחם, שלח העיתון לשם כתב. בכל זאת, רחוק מאד. אבל אין ספק ששתי הכתבות הללו, כיפרו על כל שגיאה.

9.

אהבתי את הסברו של משה גפני ביתד נאמן נגד חוק הלאום. שכן, עד כה, הנבחרים החרדיים לא ממש סיפקו הסבר השקפתי להתנגדותם.

הוא מספר שב-92′ עברו שני חוקי יסוד, למרות התנגדות החרדים: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק.

“השופט אליקים רובינשטיין, חובש כיפה, היה משוכנע כי חוק זה תואם את התורה, שהרי בתורה נאמר לא תלין שכר שכיר, וכבר למחרת קבלת החוק הזה פסק בית המשפט שמותר לייבא לישראל בשר טרף. רבין היה אז ראש הממשלה והוא נאלץ לתקן מה שניתן היה לתקן בחוק”.

גפני אולי לא יודע, אבל יו”ר תנועת ש”ס מאוד אוהב לספר את הסיפור הזה, וגם להסביר באמצעותו מדוע מפלגתו מתנגדת לחוקי יסוד, גם אם יכללו את עשרת הדברות.

בעצם, גם אם הוא יודע, לא תקראו על כך ביתד. בשביל זה, יש את יום ליום. שם לא תקראו על גפני…