על שמות פרטיים וסטטיסטיקה

התקשורת מרבה לייצר “חגיגות סטטיסטיקה” מלאכותיות, שהן במקרים רבים גם שטחיות. קחו לדוגמא את החגיגה השנתית סביב השמות הנפוצים שניתנו לילודים.

ישראל היא חברה מיוחדת במינה בתחום הענקת השמות משום שהרוב היהודי-חילוני נוטה לשנות כיוון מדי תקופה. תחלופת השמות היא תופעה חשובה מבחינה סוציולוגית משום שהיא משקפת תנודות בסולם הערכים. לכן, לכאורה הגיוני לדווח עליה. הבעיה מה מדווחים ומה מנתחים.

את השינוי הערכי שאותו משקפים השמות לא מודדים באמצעות העשירייה הפותחת וגם לא המאייה הפותחת. שם “נפוץ” (ברשימה המצומצמת שמתפרסמת בתקשורת) הוא פשוט שם ששכיחותו גבוהה במעט ביחס לאלפי האחרים (החברה היהודית בישראל מתפלגת על פני כ-3250 שמות שונים). ברוב המקרים מה שמוגדר כשם כזה מופיע בשכיחות שאינה עולה אפילו על 4% מכלל השמות באוכלוסיה.

קחו למשל את השם הסמלי “אדל” שמופיע השנה במקום הרביעי (אגב, שם מאד נובורישי). כ-1000 הורים העניקו את השם הזה לתינוקת שלהם. זה לא מעט, ובוודאי מעניין, אבל עדיין מדובר בשיעור זניח מתוך 85,584 בנות שנולדו השנה. כדי לדעת מה השם הזה משקף נצטרך לאתר שמות פופולריים נוספים עם סמנטיקה דומה.