האם דרעי חוזר על השגיאה פעם נוספת?

1.

קרבות ה-On או Off דה-רקורד נדמות כעניין שמתדלק את המערכת הפוליטית ברקע, כמו איזה הבהוב של פנס רחוב מקולקל בלילה חשוך. מה איפכת לנו מן הפנס? במילא קמים בבוקר ויש אור שמש.

אבל לא כך. זה מפריע בקרנית.

אתמול ישב שר האוצר יאיר לפיד ואמר (און רקורד): ׳הכל תקוע ונתניהו עומד מן הצד׳.

מהצד של הליכוד, בפעם השלישית או הרביעית השבוע, טפטפו הדלפות בשם ׳בכירים בליכוד׳.

מה הקטע? יש להם מה להגיד? זו המפלגה שמנהלת את המדינה מזה שש שנים. שיגידו. כולם מבינים מי המתדרך הבכיר. אם כל הבכירים האלה מכאן ומשם ידברו און-רקורד, אז אולי כל השיח מלכתחילה יהיה יותר שפוי ותקין, ולא ידרדר את מערכות היחסים בין הפוליטיקאים (הערה: התדרוכי רקע המיותרים שיוצאים בסמסים בתפוצה רבתי, אינם המצאה של הליכוד ולא רק הם עושים זאת).

2.

מה עם חוק המשילות?

הוא עוד לא נכנס לתוקף, אבל לפי כל הסקרים המסתמנים, עם 7-8 קבוצות של סיעות של בין 10-15 מנדטים (נניח: העבודה, מרצ, כחלון, ליברמן, לפיד, ש״ס/יהדות התורה, חד״ש/טיבי, תע״ל) ועוד 2 סיעות של 15-20 מנדטים (נניח, בנט + נתניהו) – המשילות הולכת לחטוף מכה מכתית.

מה זה בכלל משילות? היכולת למשול. אבל היכולת למשול, כך יצטרכו כל חוקרי מדע המדינה שיסכמו את הפיאסקו המטורף הזה של העלאת אחוז החסימה, לומר – יגיע מן האישיות של המושל ולא מן השיטה.

אדם שלא יודע למשול, כלומר לנהל את המדינה, שום חוק לא יסייע לו. אני מציעה להפסיק להאשים את השיטה ולנסות להחליף את השיטה כל הזמן. תחת זאת למצוא שיטות ניהול וממשל טובות יותר עם השיטה הקיימת.

תזכורת: הדברים נכתבו וצוינו עוד בימים של לפני ההצבעה על העלאת אחוז החסימה, שזהו חוק המשילות או למעשה החוק להדרת הסיעות הערביות.

3.

בעיתון הארץ התפרסם הבוקר סקר מעניין.

ראשית, התוצאות בסקר מבחינת חלוקת המדנטים נחתכו על פי אחוז החסימה החדש, 3.25% (וידאתי זאת).

שנית, הציבור הרחב עדיין לא מעכל את השינוי הזה ומכיוון שלא ניתן לצפות את התנהגות הבוחרים ביום בחירות – שלשול פתק לקלפי זה עניין רגשי-רגעי – יש לקחת כל סקר בערבון מוגבל, וממילא הוא נותן מידע היום רק בנוגע ליום בו נערך ולא מעבר.

שלישית, עיתון הארץ מצביע על מגמה של ירידה בתמיכה בראש הממשלה נתניהו. חייבת להגיד שראיתי את זה כבר בחודשים האחרונים, אבל לא כתבתי על כך, כי לא הייתי משוכנעת שזו באמת מגמה יציבה.

הנה כמה דוגמאות:

מיד אחרי המלחמה התפרסמו סקרים שהעידו על ירידה בתמיכה בראש הממשלה. זה נבע מכך שמלחמת צוק איתן היתה מאוד ארוכה וממילא, יש משהו לא הוגן בסקר שנערך בקרב אזרחים מופגזים. על כן התוצאות הללו נלקחו כזמניות ולא כמשהו שמעיד על מגמה.

אך כאמור, בתקופה האחרונה, ועם כל האירועים בירושלים, נראה שנתניהו צונח בסקרי ההתאמה לראשות ממשלה (בעוד הליכוד יציב פחות או יותר על 24-26 מנדטים).

באוקטובר פורסם בערוץ 10 סקר ובו ממצא מדאיג עבור נתניהו – 45% מן האנשים לא רוצים לראות אותו שוב בתור ראש ממשלה (קמיל פוקס).

בראשית נובמבר, ערוץ 2 פרסם סקר, ובו 51% מן האנשים שאינם שבעי רצון מתפקודו בנושא ירושלים (שילוב מילוורד בראון). באותו הסקר מציין ד״ר אוליניק, שדווקא אחרי הנאום של נתניהו באו״ם, ועל רקע שביעות רצון בישראל מן האופן שבו נתניהו מתעמת עם האמריקאים – עלתה התמיכה בו ל-55%.

יחד עם זאת, העלייה הזו במהלך החגים היתה זמנית, ורק 30% היו מרוצים בראשית נובמבר.

בגלובס יום ה׳ האחרון – נתניהו רק עם 33% (רפי סמית).

והיום, הארץ (קמיל פוקס) – נתניהו עם 35% תמיכה.

סייגים:

סייג 1: הסקרים הם אינם אותם סקרים. כל אחד שואל משהו אחר, ולמעשה לא ניתן לשים את כל זה על טבלה אחת, כי מדובר בהשוואת תפוחים לתפוזים, כפי שאומרים, ולא השוואה מדויקת.

יחד עם זאת, כל הסוקרים מציינים שביחס לבדיקות שהם ביצעו בעבר במכוניהם, יש ירידה בתמיכה, ושנתניהו נמצא בשפל.

סייג 2: הירידה בתמיכה מגיעה גם מימין ובאה לידי ביטוי בעליה בתמיכה בסיעת הבית היהודי. כלומר, לא מדובר דווקא במטוטלת שזזה דווקא שמאלה.

4.

אחרי שאמרנו את כל מה שאמרנו לעיל בנוגע לנתניהו, יש נתון אחד שאולי נעלם מעין הציבור. הן בסקר התאמה לראשות ממשלה שהתפרסם ביום ה׳ בגלובס (רפי סמית), והן בסקר הבוקר של הארץ, מקבל יו״ר האופוזיציה יצחק הרצוג 15% ו – 17%, בהתאמה. זה חסר תקדים מבחינתו ובהתחשב בעובדה שהוא מציג את עצמו כאלטרנטיבה מול ראש ממשלה ותיק, מכהן, בטחוניסט, זה בהחלט לא מובן מאליו.

לפני המלחמה הגיע הרצוג ביום הכי טוב שלו ל-13-14% ובמהלך המלחמה מעמדו נשחק והתדרדר. הציבור לא ראה בו אופציה.

הסקר הבוקר של פוקס עם 17%, הוא באמת חידוש עבורו. יחימוביץ׳ לא הצליחה, בכל תקופת התמודדותה לטפס לשם. ומצד שני, יש להגיד, להרצוג יש גם מזל יותר מאשר כריזמה מנהיגותית. נדמה שיותר מכפי שאנשים רואים בו מנהיג, לאנשים פשוט נמאס מנתניהו. שש שנים, זה מספיק.

האלמנט המהותי עבור הרצוג הוא העובדה שהוא מדלג מעל לאחרים בשני הסקרים- בנט (6% או 12%), ליברמן (8%), לפיד (7% או 6%).

אגב, אם התוצאות הטובות עבור הרצוג לא יבואו לידי ביטוי בצמיחת המנדטים עבור מפלגת העבודה, אז אין לכך שום משמעות. כלומר, העבודה ממשיכה לדשדש עם 14-15. לא ממש מועיל.

5.

נקודה אחרונה בנוגע לצניחת ש״ס בסקרים – הבוקר עם שפל של 6 מנדטים, שזה אפילו פחות מיהדות התורה.

במערכת הבחירות הקודמת תפס ח״כ אריה דרעי עמדה וחזר ואמר כל המערכה שהוא תומך בנתניהו לראשות הממשלה ושאין שום סיכוי לדברים אחרים. זה פגע בו פעמיים. פעם אחת, מי יצביע למפלגה שמראש מודיעה מי המנצח, ולא מנסה להסביר לאנשים שחשוב להצביע להם?

פעם שניה, נתניהו לא ספר אותו אחרי הבחירות.

אחרי הבחירות, בראיון בפלוג (ובטח במקומות אחרים), הוא הודה בפה מלא שעשה טעות.

האם דרעי חוזר עכשיו על השגיאה פעם נוספת? איך החלטה לסגור עם נתניהו משהו לכנסת ה-20 תעזור לו להעמיד את ש״ס על הרגליים?

6.

ואחרי שאמרנו כל זאת, בחירות כעת רעות לישראל. הכל תקוע. הפוליטיקאים עסוקים 24/7 בתדרוכי אוף רקורד (ראו סעיף 1), במקום לעשות עבור המדינה. המשילות גרועה עכשיו ותהיה גרועה אחר כך, ובזמן הזה יוקר המחיה ממשיך לעלות, מחירי הדירות מרקיעים שחקים ואצלנו תלך עוד חצי שנה פלוס פלוס על אי-משילות.