למה נשים צריכות ללמוד תורה

קראו לה פערל (פנינה). בשבילי היא הרבנית פערל. אביה היה ר’ שמואל רייך. כשמו כן היה, עשיר גדול. כבר בהיותה בת שש שידכוה הוריה עם בנו של עני מרוד – אביו של המהר”ל. חתנה המיועד היה בן שבע בלבד.

בגיל שמונה-עשרה ביקש אביה לקיים את החתונה, אך המהר”ל אמר שהכלה עדיין צעירה וכי עליו ללמוד עוד מספר שנים בטרם יינשא.

הכלה – הצעירה – שלא רצתה שחתנה המיועד יתבייש בה, השקיעה את כל זמנה הפנוי בלימוד תורה בעיון. היא, אגב, זו שערכה והכינה לדפוס את 24 חיבוריו המונומנטאליים של בעלה הצדיק, מורנו המהר”ל זצ”ל.

ועוד הערת אגב: פערל זאת העידה על עצמה כי למדה מידי יום חמש שעות ואף היה לה שיעור קבוע עם בעלה המהר”ל בהלכה, במוסר ואפילו בחקירה!

אני בטוחה שעל ברוריה אשת רבי מאיר, כולכן יודעות. ועל אשתו של רבי אליעזר בן-הורקנוס בטח שמעתן. קראו לה אימא שלום והיא הייתה אחותו של רבן גמליאל. על גדלותה בתורה כבר הרחיבו חכמים ואין כאן המקום.

ועוד לא כתבתי מילה על דבורה הנביאה שברק בן אבינועם ביקש פעם אחר פעם שתורה לו הלכה. הבאתי בסך הכל שלוש דוגמאות וישנן עוד המון.

 נשים קדמו במתן תורה

 מהטור שפורסם כאן בשבוע שעבר ניתן היה להסיק שהתכוונתי למחות על כך שלא מאפשרים לנשים ללמוד תורה כפי שלמדו הרבנית פערל, ברוריה ואימא שלום.

אז לא.

לא לכך התכוונתי. נשים כמותן הן יחידות בדור, וגם גברים כמותן נדירים עד למאוד. על צדקותן אין עוררין ואיש אינו חושב שהדבר מתאים לכל נשות ישראל.

אלא שדבריי כוונו לאותו לימוד שמוטל על כל אישה יהודייה שרוצה לקיים בית יהודי. דהיינו, לימוד ההלכות הנוגעות לנשים ולניהול הבית וידיעה מקיפה באגדות חז”ל המעוררות לכדי אמונה, כפי שנהגו נשות ישראל במשך דורות רבים (בלימוד הספר ‘צאינה וראינה’) שרבים מגדולי ישראל עודדו זאת.

יתרה מזו: בדור הזה, הדור האחרון, דור של חושך כפול ומכופל מצד אחד, וריבוי השכלה וידע בכמות שלא הייתה מאז ומקדם, חובה לייצר מסגרות לימוד תורה לנשים שמתאימות לרוח ישראל סבא, כדי שהן לא תמצאנה זאת בשדות זרים.

לא אחת נתקלתי בכל מיני “חרדיות” פמיניסטיות שציטטו מאמרי חז”ל כאסמכתא לדבריהן, והיה ברור מהיכן לקוחה הפרשנות לאותם מאמרי חז”ל. פרשנות של פשרנות. פרשנות שלא כהלכה. שמקורה בבורות נשברים. את זה חייבים לבלום כמה שיותר מהר.

לימוד תורה של נשים לא יהפוך אותן לגברים והוא אינו חובה, אלא רשות ועדיין גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינה מצווה ועושה. פסקה זו נכתבה עבור גברים שוביניסטיים שפוחדים מאישה שיודעת לפתוח ספר.

ההלכה קובעת שנשים מקיימות ומברכות (!) גם מצוות עשה שהן פטורות מהן. בתורה הקדושה כתוב כי הנשים קדמו לגברים במתן תורה – “כה תאמר לבית יעקב”, ורק אחר כך “ותגיד לבני ישראל”. רש”י הקדוש מתייחס לזה ומציין את מה שהיה ברור במשך דורות רבים: “אמור להן ראשי דברים שהן יכולות לשמוע”.

אם כך, מה קרה בדור האחרון?

דווקא בדור שזקוק למסגרות חרדיות טהורות ללימוד תורה של נשים, דווקא בדור בו כולן לומדות תורה ביסודי ובסמינר, קמו רבנים מטעם עצמם לחלוק על הדורות הקודמים?

זו הייתה התמיהה שלי שבחרתי לשתף אתכן.

ליישר את העקום

 הנה דברים שכתב הרבי מליובאוויטש בעניין לימוד תורה לנשים: “לכאורה צריך עיון ממאמר חז”ל דהמלמדה תורה שעל פה כאילו מלמדה כו’ (הרבי בחר לא לכתוב את המילה תפלות המופיעה במקור). אבל מבואר הוא על אתר על פי הטעם ‘מפני שעל ידי זה נכנס בה ערמומית’, ובלימוד הלכות פסוקות בלי טעמיהן – שזהו סגנון ספר היד וספר המצוות – אין זה שייך כלל, והוי בנדון זה כדין תורה שבכתב.

“ובדורות האחרונים פסק דין כל גדולי ישראל אשר עת לעשות לה’ כו’, ועשו מעשה בפועל ויסדו בתי-ספר לבנות ללמדן תורה שבכתב והלכות הצריכות כולל – ידיעת ה’ ואהבתו ויראתו כו’, דעות ישרות, תשובה. ויתרה מזו – מעשה רב בהסכמת גדולי ישראל שנשים מלמדות בבתי ספר לבנים קטנים כולל הלכות ציצית וכיוצא בזה”.

הרבי התייחס רבות לנושא הזה וכאשר האדמו”ר מבעלזא בא לבקרו בשנת תש”מ, דנו שני הצדיקים בנושא כאשר מסקנת הדיון הייתה כי בדור הזה חייבים ללמד את בנות ישראל תורה. שוב, בשל הצורך ולא כחיוב לימוד התורה של הגברים והדברים ברורים.

מעניין שדווקא בשבוע בו התפרסם טורי הקודם, יצא לי להשתתף באסיפה של נשים שמעבירות שיעורי תורה בכל רחבי הארץ, מצפונה ועד דרומה. לידי ישבו אישה מאילת ואישה מקריית שמונה.

היו שם נשים מכל החוגים. חרדיות ודתיות. אשכנזיות וספרדיות. ייצוג מושלם של כולם. ואף אחד לא הטיל ספק בעובדה שיש צורך בלימוד תורה לנשים ובכוחה הגדול של התורה ליישר את העקום ולהשיב את לבן של נשות ישראל לאביהן שבשמיים.

עלינו ללמוד ולהחכים

 בסוף כיתה ח’ סיימתי את חוק לימודיי בבית יעקב. מאז ועד היום מעולם לא חזרתי וקראתי את ספריה של שרה שנירר עליה השלום. בוודאי שלא קראתי שוב את צוואתה לבנותיה – תלמידותיה.

כבר אז – בתרצ”ה, כתבה שנירר שבדור הזה עלינו ללמוד ולהחכים כדי להביא את הגאולה.

את האימפריה הענקית שהוקמה בעקבות פעילותה של אישה אחת שרצתה להילחם בחילוניות המתגברת של הדור ההוא, אין צורך להציג בפני אף אחת מכן. כל גדולי ישראל תמכו במהלך שהציל דורות של בנות יהודיות מאבדון. כמה מאיתנו חייבות לה את חייהן הרוחניים?

החפץ חיים זצ”ל אף פסק זאת להלכה – שבדור הזה (ותסכימו שדורו של החפץ חיים היה טוב יותר מדורנו…), יש ללמד בנות ישראל תורה. כל שכן וקל וחומר בדורנו זה, בו לומדות נשים שלל מקצועות, הרי שאין ספק שעליהן ללמוד תורה.

ברור לכל שהילדים של דורנו מגיעים עם שאלות ותובנות מבחוץ. אימא צריכה לדעת מה לענות על השאלות. אימא צריכה לדעת תורה. ואל חשש, התורה היא חכמתו של הקב”ה, אין לה גבול ואין לה קץ, יישאר ממנה הרבה גם לאלה שחוששים שייקחו מהם את התואר “בני תורה”…

לסיכום: בעבר היה אסור ללמד נשים תורה שבעל-פה על מנת לא להכניס בלבן “ערמומיות” שתפגע בתמימותן הטבעית ואמונתן הטהורה. כמובן שהיו יוצאות מהכלל כפי שכתבתי בתחילת הטור.

אך יחד עם זאת, היה ברור שנשים צריכות ללמוד תורה שבכתב ואת ההלכות הנחוצות להן. בדורות האחרונים, עוד לפני המלחמה האיומה, המצב השתנה, נשים לומדות חכמות שונות, כך שאת ה”ערמומיות” הן יכולות להשיג מבחוץ, וכל גדולי ישראל הורו שיש ללמדן תורה.

ישנם סמינרים בהם מלמדים קטעים שלמים מתורה שבעל-פה, בעיקר כאשר מדובר בדברים הקשורים להלכות שעליהן ללמוד, וברור שהדבר נעשה בהסכמתם וברכתם של גדולי ישראל והוא צורך הדור.

אז המבקר של איזה עיתון לא מסכים. אז מה?

• חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו: [email protected]