ליברמן שובר שמאלה: מציג ‘תכנית שלום’ הכוללת ויתור על שטחים

בימים האחרונים השלים שר החוץ ויו”ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן מסמך מפורט, המגדיר את מצע מפלגתו לקראת הבחירות הבאות – שכותרתו: “לשחות נגד הזרם — חזון ישראל ביתנו”.

המסמך, שפורסם הבוקר בידיעות אחרונות ובאתר ישראל ביתנו, מפרט את התוכניות ואת האידיאולוגיה של שר החוץ ומפלגתו, ובראשן ‘תוכנית שלום אזורית’ הכוללת נכונות להתפשר על שטחים מארץ ישראל.

בדף הפייסבוק שלו כתב הבוקר ליברמן: “מאז שהקמנו את ישראל ביתנו לפני 16 שנים, זיהינו תמיד את הבעיות והצרכים לפני האחרים והצענו פתרונות ותכניות שעוררו ויכוח ציבורי ואף הביאו למתקפות רבות נגדנו מצד חלקים שונים בחברה ובתקשורת.

“מרבית הדברים שאמרנו במהלך השנים ושגררו את הוויכוחים והמתקפות – היום הם קונצנזוס. כך התקבעה תפיסת ה’בלי נאמנות אין אזרחות’, התבסס הצורך בהגברת המשילות וגם תכנית חילופי השטחים והאוכלוסיות היא היום דבר מקובל.

“כך יהיה גם לגבי תכנית השלום שלנו, שמבוססת על ההסדר האזורי הכולל, וגם לגבי שאר הנושאים שאותם אנו ממשיכים לקדם עד שייושמו במלואם”.

ליברמן מציע במסמך פתרון לסכסוך הישראלי־פלסטיני, והוא צפוי להציג את תוכניתו בשבוע הבא בבזל לשרי החוץ של אירופה, בכינוס של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, ומיד לאחר מכן גם לראשי הממשל האמריקני במהלך כינוס ‘פורום סבן’ בארצות־הברית.

ליברמן טוען כי אין מנוס מוויתור על רעיון ארץ ישראל השלמה לטובת פתרון כולל עם העולם הערבי. “כמי שגדל על התפיסה של ‘שתי גדות לירדן’, אני מתלבט מה היה מחליט ראש בית”ר זאב ז’בוטינסקי”, כתב ליברמן. “מבלי לוותר על החלום או על העיקרון של ארץ ישראל השלמה, ברור לי שבסופו של דבר צריך להגיע לפשרה מוסכמת ומושכלת שתביא לאחדות העם, שהיא הדבר החשוב ביותר. כי בסופו של דבר בוויכוח על שלמות העם אל מול שלמות הארץ — שלמות העם גוברת. כי על שלמות העם אי־אפשר להתפשר ועל אובדנה אי־אפשר להתגבר”.

ליברמן מסביר במסמך כי לאור הכישלונות בגיבוש פתרון מול הפלסטינים ב־20 השנים האחרונות, יש לשנות כיוון ודרך. “בניגוד לתפיסה המקובעת של המפלגות האחרות, ישראל ביתנו מבינה כי הסכסוך של מדינת ישראל איננו רק סכסוך טריטוריאלי עם שכנינו הפלסטינים אלא סכסוך תלת־ממדי משולב: מדינות ערב, פלסטינים וערביי ישראל. לכן ההסדר עם הפלסטינים חייב להיות חלק מהסדר כולל, שיכלול הסכמי שלום עם מדינות ערב וחילופי שטחים ואוכלוסיות של ערביי ישראל”.

המשא ומתן, לפי ליברמן, התאפשר בזכות השינויים שעוברים על העולם הערבי. “רבים מבינים שהבעיה הפלסטינית אינה הבעיה המרכזית או הגורם לאי־שקט במזרח התיכון. מאורעות האביב הערבי בתוניסיה, בלוב, במצרים, בסוריה, בעיראק, בתימן ובמקומות האחרים מוכיחים זאת. גם מדינות ערב המתונות מבינות שהאיום עליהן הוא לא ישראל והציונות, אלא הארגונים האיסלאמיים הקיצוניים כמו דאעש, ג’בהת א־נוסרה, האחים המוסלמים, חמאס, הג’יהאד האיסלאמי וחיזבאללה.

לכן אפשר היום לראשונה להגיע להסדר כולל שתנאיו יהיו סבירים ומתקבלים על הדעת מבחינת ישראל”.

בהמשך מפרט ליברמן על תוכניתו לחילופי שטחים במסגרת הסדר שלום: “בנוגע לערביי ישראל, ההסדר חייב לכלול את תוכנית חילופי השטחים והאוכלוסיות”, הוא כותב. “הסדר כזה עם המדינה הפלסטינית יאפשר לערביי ישראל שאינם מזדהים עם מדינת ישראל להפוך להיות חלק מהמדינה הפלסטינית. מהלך כזה יפתור קודם כל את הבעיה של הערבים במשולש ובוואדי ערה, שסמוכים לשטחי הרשות הפלסטינית ויוכלו להפוך להיות אזרחי המדינה הפלסטינית מבלי לעזוב את ביתם.

כמו כן הוא יאפשר לערבים ממקומות אחרים בישראל, כמו יפו ועכו, שחשים שהם חלק מהעם הפלסטיני, לפתור את בעיית הדואליות ואת ‘פיצול האישיות’ שממנו הם סובלים. על מדינת ישראל אף לעודד אותם לכך, באמצעות מערכת תמריצים כלכליים”.

ליברמן חוזר על עקרונות ‘בלי נאמנות אין אזרחות’ שהובילה מפלגתו בבחירות האחרונות: “אסור להשלים עם תופעות של הנפת דגל שחור ביום העצמאות, או אי־כיבוד צפירה ביום הזיכרון”.

גם שינוי שיטת הממשל, נושא שליברמן הרבה לקדם, זוכה להתייחסות: “בשל המבנה השלטוני הקלוקל, המדינה מתנהלת כמו חברה עסקית שחברי הדירקטוריון שלה מנהלים מאבקי כוח, מתקוטטים ומשמיצים אחד את השני. יש להביא לכך ששרי הממשלה יהיו אנשי מקצוע, ולא חברי כנסת”.