הגמרא המדממת: סיפורה של מסכת שבת
יותר משבוע אחרי האסון הגדול, והסיפורים שנלקטים אט-אט מעדי ראיה ומהניצולים הרבים מעידים על דבר אחד – על מאות ניסים גלויים וגדולים בתוך עמק הבכא של מידת הדין.
קל היה לשמוע בשבוע הזה, גם מאנשים מורמים מעם ורחוקים מעט מתורתו של רבי נחמן, את הפזמון המוכר כל כך: “ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם נמצא השם יתברך”.
יחד עם הפצועים המחלימים שרנו ברגש ומתוך עמקי הלב: “גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך, אני עומד”, והרגשנו כולנו, תושבי המקום וניצולי הטבח, כי יד השם יתברך נמצאת עמוק עמוק, בחסד וברחמים -גם דברים הקשים.
יצויינו לשבח אנשי כוחות הביטחון וההצלה, שרק היום – שבוע לאחר הטבח, מתגלית גדולתם האנושית הבלתי נתפסת, של מסירות נפש אמיתית, כפשוטן של דברים. מבעד לשוטר ‘חסיד אומות העולם’ שספג בראשו מטווח אפס כדור אקדח שנועד מלכתחילה למטרה אחרת, ומעבר לגדלותם של אנשי ההצלה שסיכנו את חייהם והגישו עזרה ראשונה וחסימת עורקים (באמצעות רצועות התפילין!) כשכדורי מוות שורקים מעבר לראשם, ומלבד כל אנשי החסד שפעלו בזירה בשעת האירוע ללא חת –
הסתובב השבוע סיפור בקהילת ‘בני תורה’ על גדלותם האנושית של אנשי זק”א-חסד של אמת, שעבודתם הקדושה והקשה החלה רק לאחר הטבח הנורא.
אברך ממרר בבכי
הסכיתו ושמעו: במדפי בית המדרש שבו התפללו הקדושים, מאוחסנים דרך קבע ספרי הלימוד של האברכים הלומדים במקום, מסיום יום הלימוד ועד למחרת בשעת תחילת ‘הסדר’.
כפי הידוע, במהלך הירי והטבח המזעזע הותז דמם של הקדושים לכל עבר, גם לעבר מדפי הספרים. משהגיעו כוחות זק”א למקום ואספו את הממצאים מהזירה הדורשים קבורה, הגיעו גם למדף הספרים ונטלו עמהם גמרא ‘מסכת שבת’ שעל כריכתה ומקצת דפיה, שאריות מדם התמצית, דם החייב בקבורה.
אלא שמיד עם פתיחתו של בית המדרש מחדש ללומדים, נצפה אברך צעיר בחדר התפילה כשהוא ממרר בבכי וממאן לשתף את הסובבים אותו בדבר פרץ רגשותיו. הכל סברו כי מראות הטבח והזעזוע הקשה ממה שראו עיניו, הם שהתירו את סכר דמעותיו, ומשכך הניחו לו.
אלא שעיניו היו תרות כל אותו היום סביב מדפי הספרים וידיו הפכו כל ספר וספר כאילו חיפש משהו.
ואכן, משסיפר את סיפורו, נחשפו הלומדים לטרגדיה נוספת, קטנה בחשיבותה לאין ערוך מהטבח הנורא, אך כוחה גדול דיו להשבית שמחה מבעליה.
האוצר שלו – גמרא מסכת שבת עם הערות וחידושים שאותם כתב ועליהם עמל במשך עשור(!) לא נמצאה בינות לספרי האברכים. כל כיווני המחשבה בנוגע למקום המצאה של הגמרא הובילו לכיוון מקום קבורת הקדושים בהר המנוחות, ואבלו של האברך היה קשה מנשוא.
בצר לו פנה למוקד זק”א וניסה את מזלו, אלא שבלהט ענייני השעה ‘גמרא אבודה’ הייתה במקום האחרון בסדרי העדיפויות.
זר לא יבין זאת, אך מי שעמד באותו מעמד ונחשף לגמרא זו עוד טרם הייתה לנושא, הבין גם הבין את כאבו הגדול של האברך וכמעט שאבלו הפרטי הפך לאבלם של אברכי הכולל כולם.
עמל חייו של בן תורה
כמעט אמרנו, שכן בסיפור התערב קמב”ץ זק”א ירושלים, הרב מאיר אקר – ומשהבין כי לא ‘גמרא אבודה’ הוא שם הסיפור, אלא שעל עמל חייו של בן תורה במשך עשר שנים מדובר כאן, השקיע את כל מרצו ואונו בחיפוש הספר עם כתמי הדם ובבירור גורלם של כתבי היד.
כאן ברשותכם, נעצור לרגע ונזכיר כי הרב מאיר אקר לקח את הנושא לטיפולו לאחר שעסק במשך כל היום והלילה בטיפול ובקבורתם של הקדושים ובניקיון בית הכנסת מכל טיפה וטיפה של דם. לאחר שנחשף למראות קשים, שלא היו דוגמתם (עדויות במקום מספרים על תיאורים שאין להעלותם על הכתב כלל, והוא רחום יכפר).
רק בשעת לילה מאוחרת, ולאחר סבב ארוך ומייגע שכלל סיור לילי בבית הקברות, מצא איש זק”א את הגמרא בינות לספרים שטרם נקברו, ומשהופרדו הדפים דורשי הקבורה, הוחזרה הגמרא ובה כתבי היד לבעליה.
לסיפור הזה נחשפתי מראשיתו ועד סופו, יחד עם עשרות סיפורי חסד עצומים להם הייתי עד כתושב המקום וכאיש בין הלומדים.
דומני, שסיפור זה ראוי לכלל הערכה, שכן, מעבר לטיפול ‘המובן מאליו’ בזירות טבח והרג, למדנו אנו, אברכי הכוללים, עוד פרק במידת מסירות נפשם של אנשי כוחות ההצלה.
“וכל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה, הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם”.
תגובות
אין תגובות