מכתב מתאריך אפריל 1924 חושף את העובדה המפתיעה הבאה: יצחק שדה, מנהיג הפלמ”ח וסמלה הבולט של מדינת ישראל וצה”ל, היה תלמיד חבר של הרב הלל צייטלין הי”ד שנספה בשואה.
כדי לתפוס את חשיבותו של הגילוי, מן הראוי לספר מעט על שני האישים שהיו כה דומיננטים במחצית הראשונה של המאה הקודמת, ושקעו מעט בתהום הנשייה, בוודאי אצל בני הדור החדש.
יצחק שדה:
יצחק לנדוברג (שדה) נולד בשנת 1880 (תר”מ) בעיר לובלין, ולחם בצבא הרוסי בזמן מלחמת העולם הראשונה. מאוחר יותר פגש את טרומפלדור והושפע מרעיונותיו. בשנות ה-20 עמד שדה בראש גדוד העבודה, עד לפירוקו בשנת 1926.
בשנות ה-20 הצטרף שדה לארגון ‘ההגנה’ והיה לאגדה בקרב פקודיו. הוא הקים את פלוגות השדה הראשונות ולחם בכפרי האויב הערבי, עד שבשנת 1941 הקים את הפלמ”ח – פלוגות מח”ץ. שדה היה למעשה ‘הרמטכ”ל’ הראשון של הפלמ”ח, והפך אותו לצבא מוביל. הוא הנהיג את תנועת המרד כנגד הצבא הבריטי, ובמלחמת העצמאות לחם בצפון הארץ.
עם הקמת מדינת ישראל, קיבל שדה דרגת אלוף ויזם את חטיבת השריון. 4 שנים מאוחר יותר (1952) נפטר שדה ב’בית יצחק שדה’ ביפו ונקבר בבית ברנר.
שדה נחשב אולי לפניה היפות ביותר של הציונות. יהודי גיבור, מחנך שנערץ על-ידי כל צעירי היישוב שלחמו בפלמ”ח, וחונכו על ידו לאידאלים של מוסר וציונות.
צה”ל כפי שהוא מוכר היום, הוא למעשה גלגולו הבוגר של הפלמ”ח אותו הקים שדה. את המונח ‘טוהר הנשק’ טבע שדה והזכיר לפקודיו כי עליהם “לאהוב את הרובה אך לשנוא את המלחמה”. רחובות רבים (מחלף אלוף שדה), בתי ספר, ומרכזים, הנציחו את שמו מפקד הפלמ”ח הנערץ שהיה מאבותיה הרוחניים והגשמים של מדינת ישראל הציונית.
הרב הלל צייטלין:
הלל צייטלין נולד בעיירה קורמה הרוסית בשנת 1871. בילדותו גדל על ברכיה של פלג קאפוסט בחסידות חב”ד והוכר כעילוי. בימי נעוריו היה מתמיד עצום ומצוי ‘באקסטזה דתית’, כפי שהוא מתאר ב’קיצור תולדותי’. צייטלין הצעיר גמע את ספריהם של הפילוסופים היהודים, אך גם של הוגים נכרים, ומאוחר יותר הגיע לספקות קשים באמונה, ולפריקת עול המצוות.
בשנים הללו נדד צייטלין ברחבי עיירות רוסיה, והלך ותעה בשדה המחשבה האנושית. הוא חש כי הוא ניצב בפני שוקת שבורה, שכן גם כתביהם של ההוגים הגויים ניטשה, דוסטויובסקי וטולסטוי לא הרגיעו את נפשו.
באותם ימים חזה צייטלין את מלחמת העולם הראשונה ופרסם מאמרי פובליציסטיקה על מצב היהדות שכבשו את העולם היהודי.
מיד אחרי המלחמה החל לחזור לאמונת אבותיו.
צייטלין, שהיה כבר לרב הלל צייטלין, החל לפרסם מאמרים מבריקים ומסות על רבי נחמן מברסלב ועל חסידות חב”ד.
ד”ר עשהאל אבלמן מסביר כי בעבור צייטלין הייתה החסידות, ובייחוד צדה החבד”י, כחלב אם. מאמריו של הסופר והרב המבריק פורסמו בעולם כולו, ובשנת 1921 כתב הרב צייטלין מאמר הספד לחברו הטוב יוסף חיים ברנר, האתאיסט, שדרכיהם נפרדו. מאז חזר הרב צייטלין באופן מלא לדת.
בתקופת מלחמת העולם השנייה שהה בוורשה. במכתב מ-1940 כותב האדמו”ר מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק שניאורסון זצ”ל לרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ”ל: “כיומיים טרם עזבי את ווארשא ביקרני ידידי הסופר המפורסם הישיש ר’ הלל שי’ צייטלין, ויבקשני בדמעות על עיניו לבקש את כת”ר בשמו, שכת”ר ישתדל אצל הסוכנות – שהוא אחד מחבריה – לשלוח לו סרטיפיקט, כי מצבו בגשם וברוח מסוכן הוא. וגם אני מצדי מבקש את כת”ר בזה”.
צייטלין נרצח על ידי הנאצים ב-11 בספטמבר 1942, ערב ראש השנה תש”ג, בעודו אוחז בספר הזוהר והוא עטור בטלית ותפילין. בן 71 היה. כל משפחתו הקרובה של צייטלין נרצחה אף היא בשואה, ורק בנו, אהרן, שרד.
הרב צייטלין הונצח ברחובות ובמרכזים שונים בארץ, אך בעיקר מפורסם בית הספר הדתי הגדול על שמו בעיר תל-אביב.
המכתב:
המכתב הנדיר של הרב צייטלין לתלמידו יצחק שדה, הגיע לידינו על-ידי אשה כבת 93 שהכירה את יצחק שדה עצמו, ואת האיגרת מצאה בתוך חוברת שיצאה לאור במקורה בשנת 1923, ותורגמה מאוחר יותר לעברית [1962, ידידים, תרגם נתן חפשי].
וכך כותב הרב צייטלין לתלמידו יצחק לנדברג:
“אז כשנפרדת ממני בירושלים בפעם האחרונה, לא ישנתי כמעט כל הלילה. לא חדלתי מחשוב עליך ועל גורלך. מעולם ידעתי כי לגדולות נוצרת, אבל בדרך זו שאתה הולך, ודרך הקודש היא, ישנן כל כך סכנות רבות, ומכשולים בגוף ובנשמה.
מי יתנני יושב עתה בוורשא ולומד עמך מזמן לזמן את ה’כוזרי’, את ה’תניא’, או פשוט ספר ישעיה, ולא כמו שלומדים עתה ספר זה בארץ ישראל על דרך בקרת המקרא וכו’ וכו’, דרך שווא ושקר, כי אם פשוט בדרך שלמדו אבותינו ואבות אבותינו, ומגלה לך לעיתים רחוקות מעמקי החכמה האלוקית שבזוהר הקדוש.
אבל מה אני יכול לעשות לך עתה? ואני כאן בתוך הגולה ואתה יושב בירושלים עיר הקודש וסובר כי בחציבת אבנים לבד וכדומה, עושים כל מה שצריך לעשות עתה.
חציבת אבנים ובנין בתים בארץ ישראל דבר נורא ונפלא הוא, אבל צריך להסיע אבנים גם לבנין אחר לגמרי, לבנין מקדש של מעלה השוכן בתוך הנשמות שצריך לעדן אותו ולטפחו, וצריך לבנות את בנין היהדות ההרוס עתה על ידי התאחדות של חברים המבינים את כל גדלה של הסכנה הרוחנית הצפויה לנו עתה.
ואיך להינצל מאותה סכנה? – הדרכים ארוכים, ארוכים מאד, כאורך הגלות. אבל סומך אנכי על האינטואיציה שלך ושתתעמק בדברי ותבין הגיגי.
שולח אני בבה לחברים הישעריק ושינזלץ מורשה אקסמפלרים [דוגמאות] אחדים מהוצאותי היותר אחרונות [כתובות ביהודית] קח נא מהם שלשה, קרא בעיון, ואם תמצא כי מדברים הם גם לנשמתך, התאמץ נא לאגד אנשים אחרים תחת דגלה של ‘יבנה’, והחברים האמורים ישאו ויתנו עמך לעת מצא ככל העניין הזה.
שואף אנכי עתה שתתאגד אגודה כזאת בארץ ישראל, ותיגש לבנין קבוצה דתית ישראלית ברוח הנביאים וקדושי עליון, והדברים עתיקים. כתוב לי דברים אחדים, כתוב בכל לשון שאתה שומע. החברים האמורים יתנו לך את כתבתי.
בנשיקות אמיתיות
הלל צייטלין.
בכתבה זו הסתייענו במאגרי המידע של ויקיפדיה, מקור ראשון, ומאמרו של ד”ר עשהאל אבלמן ‘הלל צייטלין הבלתי ידוע, והחסידות’.