אנשים בלילה • הטור של סיון רהב מאיר

 יום ראשון בלילה, רמת־השרון, העיר שבה גדלתי. חצות עכשיו. יפתח גריידי עדיין בחיים. זהו ליל שביעי של פסח, החג שבו נבקע ים סוף. מעניין שכמעט כל העם היהודי שותף לליל הסדר, שבו החלה יציאת מצרים, אבל אחרי שבוע, החג השני של פסח זוכה להרבה פחות רייטינג. הוא כבר נחשב “של דתיים בלבד”.

יש הנוהגים להישאר ערים וללמוד במהלך כל הלילה הזה, או ללכת לומר בחצות הלילה ביחד את הפסוקים של שירת הים, שנאמרו אז לפני אלפי שנים ליד הים שהפך ליבשה.

וכך, בחצות, נפגשו ברחוב הראשי של העיר, רחוב סוקולוב, מגזרים שונים. אלה יוצאים לקרוע את הים, ואלה יוצאים לקרוע את העיר. הסתכלתי על בני הנוער שעמדו ותפסו מוניות לכיוון מועדוני תל־אביב או לכיוון מועדוני רעננה. נוסעים אל הלא נודע. בעידן שבו כל כמה שנים מתחלף פה דור, הרגשתי סבתא שלהם, למרות שעברו רק כ־ 15 שנים מאז עמדתי שם כמוהם, עם עוד ילדים־טובים־רמת־השרון, ליד אותה תחנת מוניות בדיוק.

כשלוש שעות אחר כך נרצח במועדון “שש” ברעננה לוחם גולני יפתח גריידי מגבעתיים. בעידן שבו מסווגים רציחות (“על רקע רומנטי”, “על רקע לאומני”) זהו כנראה רצח על רקע אלכוהול, אגו ושעמום.

אב רמת־שרוני לשתי נערות שפגשתי במהלך החג בעיר, סיפר איך זה נראה מהצד שלו: “אני מת מדאגה, אבל הן כועסות שאני כל כך דואג. אז כשהן יוצאות בחצות אני צריך לעשות את עצמי ישן, ואחרי שהן הולכות אני יוצא מהמיטה, קורא, מעביר את הזמן ובעיקר דואג נורא. מתאפק לא לצלצל כל חמש דקות. כשאני שומע אותן חוזרות, בשלוש־ארבע, אני רץ מהר למיטה. כשהן נכנסות הביתה אני כבר עושה את עצמי ישן”.

   גם עולם העיתונות החרדי עמל בשבועות שלפני החג על חבילה כבדה ומעניינת. התוצאה מורכבת ברובה מדברי תורה ומוסר, מראיונות עם גיבורי תרבות (מהרב המכונה “החלבן” ועד האחים גת) וגם מכתבות מגזין הקשורות קשר רעיוני לפסח (כך למשל מוסף הנשים “פנינים” הגיש ראיונות עם שלוש נשים ש”יצאו לחירות”: אחת שפתחה את תיק האימוץ שלה, אחת שהתגיירה ואחת שיצאה לפנסיה ממשרה תובענית).

שני מוספים היו מעניינים במיוחד: הראשון נקרא “הטוענים לכתר”, והוא צורף לעיתון “בקהילה”. ארבעת המועמדים לנשיאות דיברו שם, במוסף שלעיתים היה מעניין ומרגש ולעיתים נראה סאטירי. הנה כמה ציטוטים לדוגמה. רובי ריבלין סיפר: “עלינו ארצה בהוראת הגאון מווילנא. אני גאה להיות יהודי, אוכל כשר, יודע פרק בתורה ומתפלל בקביעות”.

ריבלין — שבאמת מקורב לחרדים, לא רק בימי בחירות לנשיאות — גם הפגין לא מעט חוש הומור: “אני צריך לקבל מדליה, אני האיש היחיד שהפסיד לשמעון פרס”.

פואד בן־אליעזר אמר למראיין, בין היתר: “המסורת נטועה בדמי. בניתי את בית הכנסת הגדול ביותר בראשון־לציון, על שם הוריי. העסקנים החרדים צריכים רק להיזכר מי בנה את העיר אלעד ואת קריית ספר. מי פתר את מצוקת הדיור שלהם. אני. מהרב עובדיה יוסף קיבלתי הרבה ‘לטיפות’ על הלחיים”.

המועמד מאיר שטרית המשיך את הקו: “אני קשור בקשר עז למסורת, אני מגיע ממשפחת רבנים ומקובלים, אני עדיין ילד מרוקאי דתי שאוהב את בית הכנסת. אין מרוקאי שלא מכיר את הדודים שלי, הרבנים לסרי”.

ופרופ’ דן שכטמן אמנם לא השוויץ בתפילות או בייחוס, אבל הקפיד להצהיר: “אני לא אנטי־חרדי, אני בעד חרדים, וצריך מתוך הידברות ושיתוף פעולה להוציא אותם לשוק העבודה”. כשהוא נשאל על לפיד הוא אומר: “אני מאמין בשיתוף פעולה, לא בחד־ צדדיות. צריך לעשות את זה ביחד”. ועוד מפיו של חתן פרס הנובל: “ביקרתי לאחרונה בבית האדמו”ר מקרלין סטולין בירושלים כדי להתחקות אחר שורשי משפחתי וגם בבית האדמו”ר משאץ בחיפה”.

במקביל, העיתון המגה־שמרני “יתד נאמן” הציג לקוראיו את המוסף המושקע “מראה מקום”. כותבי העיתון נשלחו אל 40 נקודות ציון היסטוריות, כדי לבדוק מה קורה בהן היום. הציונות החילונית לא עוסקת יומם וליל בהרצל, אבל החרדים עדיין מתפלמסים איתו. וכך — לצד מקומות מן ההיסטוריה החרדית — יצאו מיטב העיתונאים החרדים לחפש את הבית שבו נערכה הפגישה ההיסטורית בין בן־גוריון לבין החזון אי”ש, את מרתף מלון המלך דוד שאותו פוצצו אנשי אצ”ל, את הבית ברחוב בן־מימון בירושלים שבו התגוררו בעבר ארבעה ראשי ממשלה, את החוף שבו טבעה האונייה אלטלנה ואת האולם שבו הוכרז על הקמת מדינת ישראל.

זה לא הסוף. משרד החינוך היה שמח לעניין כזה של כל תלמידיו בתולדות הציונות. הכתיבה אמנם נעשית מנקודת מבט ביקורתית, אבל המוסף מפליג בהמשך גם אל האולם שבו נערך משפט אייכמן, זירת הפיגוע באוטובוס בכביש החוף בשנות ה־ 80 , המטוס שבו טס בגין לראשונה למצרים ועוד.

לסיכום: החרדים במסע בעקבות הציונות, המועמדים החילונים במסע אל לב החרדים.

  פרשת השבוע, פרשת “קדושים”, מתחילה בציווי יומרני מאוד. משה עומד מול העם כולו ומורה להם: “קדושים תהיו!” אבל אז, לאורך כל הפרשה הארוכה, הוא מתחיל לפרט ולהסביר מהי קדושה, במעין הפוך על הפוך: לא התבדלות ופרישה מן החיים, אלא השפעה של אותה קדושה על כמעט כל תחום אפשרי על פני היקום. הוא מציג מצוות שבין אדם למקום )איסור עבודת אלילים(, מצוות שבין אדם לחברו (כיבוד אב ואם, איסור שקר ורכילות), מצוות של צדק חברתי (איסור הלנת שכר, איסור שוחד), מצוות שקשורות בארץ ישראל, בבית המקדש, ביחסים בין איש לאשתו, במזון ועוד ועוד. כל פרטי הפרטים האלה ביחד כנראה מסבירים את אותו ציווי תובעני שבתחילת הפרשה. אולי לא במקרה דווקא הפרשה בעלת השם “קדושים”, שנשמע מנותק מהעולם, היא אחת הפרשות שמופיעות בהן הכי הרבה מצוות מעשיות בכל התורה כולה.

 הסטטוס היהודי:

                 “ואהבת לרעך כמוך” (מתוך פרשת השבוע)

• הטור של סיון רהב מאיר מתפרסם בידיעות אחרונות