מעט אלפיים שנה אנחנו מתעטפים באבל בימים האלה, ימי ספירת העומר. כל ילד יודע לספר על האסון הגדול שהוכה עם ישראל בעת הזאת, עם אבדן מרבית מוריו ומנהיגיו, כולם תלמידי רבי עקיבא. חז”ל ציינו את סיבת המכה הקשה – “שלא נהגו כבוד זה בזה”.
אנחנו אבלים בשבועות האלה ומתחנכים מגיל רך על ברכי המסר המרכזי – אהבת ישראל, כבוד הזולת. אבל הפנמת הערכים האלה ויישומם בחיים המעשיים הם אתגר לא קל. עובדה שעדיין לא באה הגאולה, ומכאן שטרם תוקנה סיבת החורבן והגלות.
זהירות: אש
למרבה הצער נפער בשנה האחרונה קרע חמור בקרב יהודים שומרי תורה ומצוות, והמציאות הזאת מעמידה את כולנו במבחן: האם נצליח להתעלות ולשמור על הדבקות באהבת ישראל גם לנוכח דברים מכאיבים, או שניגרר לחילופי מהלומות מילוליות, שנהפכות במהירות לכדור שלג שאין עליו שליטה.
בכל בוקר אנחנו מבקשים “אל תביאני לידי ניסיון”, כי לא תמיד אנחנו יודעים לעמוד במבחן. עניין אחד הוא ללמוד את סיפור חז”ל על הילל הזקן שנהג בסבלנות אין-קץ גם כלפי אותו פוחח שעמד בערב שבת בפתח ביתו וקרא “מי כאן הילל”; עניין אחר לגמרי הוא לנהוג על-פי סולם הערכים הזה בחיים האמיתיים.
אבל לפעמים מעמידים אותנו במבחן, וטבעו של מבחן שהוא קשה ועתיר פיתויים. באותו רגע מכריע מספק לנו היצר אין-ספור סיבות ונימוקים מדוע עלינו להשיב מלחמה שערה ולא להיות מן הנעלבים ואינם עולבים. כדרכו, הוא גם מלביש את טענותיו באצטלה של תורה ויראת-שמים, ואז האתגר נעשֶה קשה שבעתיים.
העצה שתעזור לנו לעמוד במבחן היא לזכור כל הזמן כי מחלוקת ושנאת אחים כמוהן כאש פִראית, האוכלת הכול. שני אחים, החולקים אותו חדר, עלולים לריב לפעמים, אבל לא יעלה על דעתו של אחד מהם להצית אש במיטתו של אחיו. ברור לו שהאש תכלה גם את מיטתו שלו, ועמה את הבית כולו.
מחאה מתוך אהבה
ספרי תולדותיהם של גדולי ישראל לאורך כל הדורות מלאים סיפורי מופת על בריחתם ממחלוקת, על השבת טובה תחת רעה, על קבלת חרפות וגידופים באהבה, על יכולתם לאהוב גם את שונאיהם. אין אלה סיפורים בעלמא, אלא הוראת דרך לכולנו. אותן דמויות הוד מציבות לפנינו תמרורים זוהרים, כדי שנלך בנתיב שסללו לנו.
דווקא בשעה שצריך להשמיע קול מחאה חיוני לוודא שהיא בוקעת מלב אוהב, ואין היא גורמת להגברת שנאה ועוינות. מחאה כזאת גם מתקבלת יותר ופועלת את פעולתה, כי גם השומע מרגיש שמבקשים את טובתו ומדברים אליו מתוך אהבת ישראל אמיתית.
חובה עלינו לזכור תמיד כי במהותנו הפנימית כולנו יחידה אחת. מצד הגוף יש הבדלים בין יהודי ליהודי. יש אני ויש אתה, יש דעות שלי ויש השקפות שלך; אולם מצד הנשמה יש רק מהות אחת מאוחדת – עם אחד, בנים אהובים של מלך מלכי המלכים הקב”ה. אל היעד הזה עלינו לחתור.