זה הטור השלישי שלי כאן. כן, גם אני סופרת.
היום הכל נספר ומתוזמן ברמה של דקות ושניות. תשאלו את ה-waze שלי. אני מעבידה אותו ללא הפסקה בדרכים והוא סופר כל קילומטר.
השבוע החלטתי לרענן את הקשר הנשי של ספירת העומר, הימים בהם נפטרו 24 אלף תלמידי רבי עקיבא.
כולנו בוודאי מכירים את הסיפור על רבי עקיבא ורחל. בתו העשירה והמלומדת של כלבא שבוע, ששלחה את הרועה שלא ידע צורת אות ללמוד תורה.
לאחר 12 שנה בבית המדרש, חזר רבי עקיבא בלוויית 12 אלף תלמידים. עוד טרם נכנס לביתו שמע את אשתו שחה לשכנותיה שהקניטוה על חייה כאלמנה חיה: “הלוואי והיה יושב עוד 12 שנה ושוקד על התורה”. מיד שב לאחוריו וחזר ליבנה – עיר התורה. כאשר חזר בשנית בלווי 24 אלף תלמידיו, יצאה לקבל את פניו, פילסה לה דרך בין ההמונים עד שהגיעה אצלו. כשניסו תלמידיו להודפה, עצר בהם רבי עקיבא ואמר: “הניחו לה. שלי ושלכם – שלה”.
רבי עקיבא הי”ד, התנא שמימיו אנו שותים עד היום, אמר בפה מלא ובשפה ברורה כי כל תורתו ותורת תלמידיו שעל מותם אנו מתאבלים בימים אלו – שלה! של אשתו שמסרה עצמה על לימוד התורה.
בתו של כלבא שבוע, רחל אשת רבי עקיבא, מלמדת אותנו כי כוחה של האישה בא לידי ביטוי לא רק בחינוך, אלא בהעמדת הבית כך שיהיה בית של קדושה. של תורה. הכוח הנשי לעשות זאת בחן ובלבביות ניתן לנשים כמתנה מאת ה’ – אישה יראת ה’, היא תתהלל.
הרב עובדיה על הקו
בשבוע של פטירת הרב עובדיה זצ”ל, אירחתי בתכניתי ברדיו ‘קול חי’, את יפה דרעי. כן, אשתו של… מהתחקיר שעשיתי לפני הריאיון גיליתי שהיא הייתה נערה יתומה בעת ששודכה לאריה. מספרים כי אמרו לה שהחתן המיועד יושב ולומד. והיא, שרצתה לקיים את צוואת אביה – “מצאי לך בעל בן תורה” – נישאה לאריה.
אחר מספר שנות נישואין ראתה הכלה הצעירה שחתנה פונה יותר ויותר לעסקנות ציבורית, עד שהרב עובדיה הטיל עליו להקים את מפלגת שס. הדבר ציער אותה מאוד, שכן כל שאיפתה הייתה להינשא לבן תורה שישב וילמד.
באחד הבקרים נשמע צלצול טלפון בדירתם הקטנה. הרב עובדיה בכבודו ובעצמו היה על הקו. אריה ענה. הרב ביקש לדבר עם יפה – זוגתו.
וזה היה תוכנה של השיחה: “בתי היקרה”, אמר הרב עובדיה, “דעי לך שאני חש ויודע את כאבך ויודע שרצונך בבעל שיושב ולומד תורה, אבל תרומתו של בעלך לעם ישראל תאפשר לרבים לשבת ולעסוק בתורה, ושלי ושלהם -שלך הוא! מסירות הנפש שלך והרצון למלא צוואת אביך יחזרו אליך כפל כפלים באלפי לומדים במוסדות התורה הרבים”.
לא לשכוח לספור
49 ימים רצופים אנו “סופרים” את העומר ומברכים בשם ומלכות. האם ראוי לנו להוציא שם ה’ מפינו לפני כל ספירה? במה בדיוק מועילה הספירה?
כן. בהחלט. לא לחינם הורתה לנו התורה לספור את הימים. לכל אחת ואחד זמן קצוב ומוגדר לחיות כאן על פני האדמה ולמלא שליחותו. יום שעובר מבלי שנוצל כראוי, הוא “יום מבוזבז”.
הספירה היום יומית הזו במשך שבעה שבועות נועדה להזכיר לנו את חשיבות הזמן. לפני הספירה אנו מברכים, לפני הברכה עלינו לעצור רגע ולחשוב: האם עשיתי משהו בעל ערך ביממה האחרונה? ומה בכוונתי לעשות ביממה הבאה עלי לטובה. על זה מברכים ומזכירים את ה’…
כל יום ויום של הספירה הוא יום חדש. יום שיש בו הזדמנות להארה חדשה. ובכל יום המדרג עולה ביחס ליום שקדם לו.
אל תשכחו לספור!
• הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו