איך קרס אוהל מחאה שרציתי להקים

אתן יודעות שאת האולטרה-סאונד הראשון בעולם עשתה רבקה בבית מדרשו של שם שגם נתן לה את הדיאגנוזה המדויקת. יש לך תאומים. האחד – שה’ ישמור, ואת השני – ה’ ישמור.

בטח שידעתן. אך אולי שכחתן שגם כיום אנחנו נמצאים באותו מקום ובגופנו מקננים תאומים. האחד רוצה לצאת כשהוא עובר ליד בתי מדרשות כי נפשו יוצאת לתורה הקדושה והשני, נו, מה, מחפש רק בילויים, מחפש להתפרק ולברוח מכל דבר שבקדושה. “הנה אני הולך למות ולמה זה לי בכורה”.

שם היה מדויק למדי בהבחנתו וגם אנחנו צריכות לדעת לעשות את הבחירה הנכונה: לבחור בדרכו של איש תם יושב אהלים ולא בדרכו של מעשר המלח, השקרן שציד בפיו. רק כך נהיה ראויות לברכות. אותן ברכות שמלוות אותנו בהיותנו בנותיו של יעקב אבינו עליו השלום. ויִתֶּן לְךָ הָאֱלקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, וְרֹב דָגָן וְתִירֹשׁ: יַעַבְדּוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים.

רבנים נגד לימוד תורה

– “שלום, מירי?”

– כן. עם מי לי הכבוד?

– “שולה מעיתון תהילה” (-שם העיתון והעתונאית שמור במערכת).

– ואיך אוכל לעזור לך?

– “אנחנו עושות פרויקט מיוחד במגזין הנשים של תהילה. זה פרויקט של אוהל מחאה. ואנחנו פונות לארבע נשים חרדיות מובילות”.

– נו.

– “תסכימי לכתוב לנו מה הייתה המחאה שלך, לו היית יכולה להקים אוהל מחאה?”

– בשמחה. כמה מילים אתן צריכות ועד מתי?

– “אה. וגם תכתבי איך תתקיים המחאה, את מי היית משתפת במחאה ואיך נדע שהיא הצליחה”.

•

לעיונכן, הנה מה שכתבתי ושלחתי לשולה מעיתון תהילה.

מוחה על:

חשבתי על מחאה חיובית. מחאה שתאפשר לימוד תורה לנשים בהרחבה. שתותיר לנו זמן בתוך ים העיסוקים והעניינים שנפלו עלינו, מאז קמה התנועה לשחרור האישה. שנחדל לרָצוֹת ונפסיק לרוץ סביב הזנב של עצמנו.

באוהל המחאה עליו חשבתי ייערכו אבחונים כדי שכל אחת תדע באופן מדויק כיצד עליה למלא את שליחותה פה בעולם הזה, באופן שיותיר אותה מתוגמלת ומסופקת.

מי שמתאים לה לשמור ולגדל ילדים, תוכל לסייע באופן שיתופי לאותה אחת שרוצה לשבת וללמוד תורה. ומי שרוצה לאפות ולבשל, תעשה זאת באהבה ומרצונה עבור אחיותיה שמעדיפות ללמד. כל אחת תהיה מוערכת ואהובה בזכות כישרונותיה ותדע שכל מה שהיא תורמת ועושה עבור החבורה ממלא את השליחות שהועידה לה ההשגחה העליונה.

הייתי קוראת לאוהל המחאה הזה – אוהל התורה של הנשים.

מצרפת למחאה:

הייתי מצרפת לאוהל נשים שומרות תורה ומצוות, יראות שמים, מכל החוגים והמגזרים, עם כל כיסוי הראש והלבושים למיניהם ומכל העדות והזרמים, שהמכנה המשותף שלהן הוא אהבת ה’ ויראתו.

וכך נמחה:

נקים אוהלים או בתים שנשים יכולות לשבת בהם וללמוד בנחת את הפשט והדרש, את פנימיות התורה ובעיקר את טעמי ההלכות וביאורי הנהגות החיוניים עד מאוד לניהול בית יהודי, וכמובן שלא נפסח על לימוד מדרשים וסיפורים ואפילו ניגונים, תופים ומחולות.

תוצאות המחאה:

למה ניגונים, תופים ומחולות? משום שהמטרה הסופית של המחאה הזאת היא שנהיה כולנו מוכנות וערוכות לצאת לקבל את פניו של משיח צדקנו. שנדע מה לעשות וכיצד להתנהג בבוא הגואל.

•

שולה חזרה אליי בתוך זמן קצר מאוד מעת ששיגרתי לה את הכתבה בדואר האלקטרוני. “תודה מירי, מחאה יפה ומרגשת!”

דקות ספורות לאחר מכן נחת מייל נוסף בתיבת הדואר שלי. הפעם כתבה לי שולה את המילים הבאות: “מירי, את מתכוונת להביא את המשיח על ידי המחאה שלך, אני חושבת שהוא צריך לבוא כדי שהיא תתבצע…:)”.

לרגע חשבתי שהיא פשוט לא למדה מספיק את מה שקשור למשיח ולגאולה, אז כתבתי לה מייל חוזר: “חמודה את… לפי האירועים בארץ ובעולם אנחנו כבר בדור משיח, וכמו שכתוב בזכות נשים צדקניות וכו’… אני לא מכירה דרך אחרת חוץ מלהרבות בלימוד תורה ועשיית מצוות, ו… כמובן תפילות”.

•

שכחתי לחלוטין מהמחאה ומהכתבה עד ש-48 שעות לאחר מכן הופיע מספרה של שולה על צג הטלפון.

“תראי”, החלה בקול מתנצל, תוך שהיא מגייסת את כל מילות ההתנצלות הקיימות במילון. “לא נעים לי מירי, אבל המחאה שלך, עם כל העניין של לימוד התורה לנשים, לא עברה את המבקר. תוכלי להכין לנו איזו מחאה חדשה?”

לרגע הייתי בהלם. בעצם, גם הרגע אני בהלם.

מדוע שלוועדת רבנים רוחנית תהיה בעיה עם נשים שרוצות ללמוד, להבין ולהשכיל ולא באקדמיה אלא בלימוד הלכות, פרקי אבות, מוסר או חסידות או אפילו סיפורי תורה ואגדה?!

אני לא הצלחתי למצוא תשובה לשאלה הזו.

אולי אתן תוכלנה למצוא.

חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש • הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו: [email protected]