גנץ מתכונן לבחירות: אם גוש אחד ינצח – המדינה תפסיד

צילום:

נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת

יו״ר כחול לבן בני גנץ נאם, בכנס השנתי של המכון למדיניות העם היהודי בירושלים.

מדבריו: ״העובדה שרוב הישראלים מסכימים ברוב הנושאים שעל סדר היום, בדגש על הנושאים הביטחוניים וגם בנושאים משטריים – אבל רחוקים כל כך מבחינת הרגשות שהם מביעים כלפי "האחר" – מעוררת תקווה. משום שיש לנו בסיס רחב משותף טוב, שינוי באווירה הציבורית שיתחיל מלמעלה, יוכל לתקן גם את ההיבטים הרגשיים.

מצד שני, העובדה שגם בנושא ההסכמות על הנושאים השונים ישנה מגמת ירידה -מטרידה. בגלל שאנחנו חשים שנאה וריחוק לחלקים שונים בחברה, ובעידוד ההנהגה והרשתות החברתיות – אנחנו מקצינים גם את העמדות.

בעשור האחרון, אולי אפילו בעשרים שנה האחרונות, שאלת הבחירות היתה מי יהיה ראש הממשלה ואיזה גוש ינצח. אני טוען שבשבעה באוקטובר ואולי עוד לפני כן בהפיכה המשטרית, נפל דבר בישראל.

אנחנו נכנסים לעשור שיהיו בו שני אתגרים מרכזיים:

הראשון הוא האתגר הביטחוני.

ההסכם המתגבש עם איראן הוא רק הסיפתח למאבק כולל להשמדת פרויקט הגרעין ושינוי אסטרטגי במאזן במזרח התיכון. אני הוריתי כרמטכ"ל על מבצע המב"מ הראשון בסוריה, ואני בטוח היום שהרמטכ"ל מכין את הצבא ליום שבו ישראל תידרש לעבור למב"מ גם באיראן מול ניסיון לשקם את פרויקט הגרעין והטילים הבליסטיים.

ישראל חייבת לשמור על חופש הפעולה, ועל היתרון האיכותי שלה וזה הדבר הכי חשוב לעמוד עליו בכל הסכם ובכל מחיר. התקיפה היום בדאחייה היא הצהרת כוונות חשובה ואסור שתהיה האחרונה. כל עוד שחיזבאללה תוקף ולא מפורק מנשקו – ביירות היא יעד מרכזי. חיזבאללה נמצא בדאחייה ושם צריך לפעול. זה לא יהיה מהיר ויהיה לכך מחיר. אבל זה חלק מהלקח של השבעה באוקטובר – לא לתת לאיומים על יישובנו להיבנות מחדש. אנחנו נידרש לשיח משמעותי מול הממשל האמריקאי הנוכחי וזה שיבוא אחריו. אנחנו נצטרך לסיים את העבודה מול חמאס ולמנוע את התעצמות חיזבאללה וחזרתו לדרום לבנון. יהיו בפנינו גם הזדמנויות לנורמליזציה עם סעודיה, אינדונזיה וגם עם לבנון וסוריה.

הזדמנויות היסטוריות שהממשלה הנוכחית החמיצה משיקולים קואליציוניים. האתגר השני, הוא לשלב את כל חלקי החברה הישראלית במדינה. ובואו נגיד את זה בצורה יותר ישירה – לשלב את החרדים והערבים בשירות, בתעסוקה, בחברה. אני אומר תמיד שישראל צריכה להיות "מדינת כל שבטיה". כדי שזה יקרה, כל אחד מהשבטים צריך לתרום, וכל אחד מהשבטים צריך לקבל את הבסיס מהמדינה.

עלינו, מקבלי ההחלטות מוטלת האחריות. הממשלה הבאה חייבת להיות ממשלה ציונית רחבה. ממשלה כזו גם תהיה חזקה מספיק כדי לעשות את מה שרוב הישראלים עדיין מסכימים עליו. היא תהיה חזקה מספיק כדי לקבל הכרעות קשות בנושא הגיוס,והחלטות לא פופולריות. היא לא תחמיץ הזדמנויות אסטרטגיות בגלל חשש מקבוצות סקטוריאליות ומהצד השני, מעצם היותה ממשלה רחבה – היא תקטין משמעותית את הקיטוב בין המחנות. זו תהיה ממשלת שינוי.

בעשור האחרון הבחירות התמקדו במי יהיה ראש הממשלה ואיזה גוש "ינצח"- בעשור הבא הבחירות צריכות להיות על הרכב הממשלה ושבירת הגושים.

אחזור על עמדתי, שנתניהו צריך לסיים את תפקידו משלוש סיבות: האחריות על השבעה באוקטובר, המדיניות המפלגת שלו והזמן הרב שהוא בתפקיד.

אבל אם תקום ממשלת מיעוט צרה, שתלויה במפלגות הערביות ובמרצ, רק כדי להחליף את נתניהו – היא תיכשל בשני האתגרים הגדולים שאותם ציינתי.

כמובן שממשלה נוספת של הליכוד, החרדים ובן גביר – תוביל להחרפת המצב. אין לנו ברירה. הבחירות הבאות חייבות להוביל להקמת ממשלה רחבה וציונית. זה לא משנה מי תהיה המפלגה הגדולה, זה משנה אם תהיה מפלגה גדולה מספיק כדי לכפות ממשלה כזו.

אם גוש אחד ינצח – המדינה תפסיד. אני חושש באמת, לעתיד העם היהודי. זו סיבה מספיק טובה בשבילי להיאבק ולעשות הכל כדי שאצליח במשימה הזו.

ושום דבר, לא יסיט אותי ממנה. לא פרשנים ולא צייצנים. זה הקרב החשוב ביותר למדינה בשנים הקרובות. אני מתכוון להסתער עליו ביחד עם רבים נוספים – כפי שפעלתי כל חיי.״

אהבתי