חטא המרגלים, שהוציאו את דיבת הארץ רעה, נצרב בתודעת העם היהודי כתמרור אזהרה, וכלקח שצריך להשתדל לדבר בשבחה של הארץ ולא חלילה בגנותה.
בתלמוד מסופר על גדולי החכמים שהשתדלו למנוע דיבור בגנות הארץ. רבי חנינא, כשהיה מהלך בדרכי הארץ ורואה מכשול, היה מתקנו, שלא ייצא שם רע על דרכיה. רבי אמי ורבי אסי היו מדקדקים להושיב את תלמידיהם במקום הנעים ביותר – בבוקר, כשהיה מעט קר, הושיבו אותם בשמש, ולעת הצוהריים, כשנעשה חם, הושיבו אותם בצל, כדי שלא יתרעמו חלילה על ישיבת הארץ ואקלימה.
זהירות זו נשמרה לאורך הדורות. למשל, מסופר על אחד הצדיקים, מגדולי תומכי היישוב היהודי בארץ ישראל, שהיה מתמוגג משמחה בכל פעם שהביאו לו פירות מארץ ישראל. פעם אחת הביאו לו בקבוק יין מארץ ישראל, והוא הורה לסלקו מהשולחן. הגבאי תמה לפשר הדבר, ואחר-כך הסביר לו הצדיק: "ליין הזה ריח חמוץ, וידעתי שאם ישתו ממנו, יבואו להוציא את דיבת הארץ רעה, וחלילה לנו דַּבֵּר סרה על ארץ הקודש".
רוצים עוד נייעס, סרטונים וסיפורים? הצטרפו לערוץ הוואטסאפ של חרדים 10 >>
וראה בטוב ירושלים
רבים מגדולי ישראל, כשבירכו יהודים שהחליטו לעלות לארץ ישראל, ציטטו באוזניהם את הפסוק (תהילים קכח,ה) "וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", ופירשו: עליך לראות תמיד את ה'טוב' של ירושלים, את מעלותיה הנשגבות, ולא את החסרונות שיש בה.
הרי שגם כאשר יש דברים בארץ ישראל הדורשים תיקון צריך להיזהר מאוד שלא להיכשל בהוצאת דיבת הארץ רעה. האהבה לארץ ישראל צריכה להיות גדולה לפחות כאהבתו של אדם לבנו-יחידו, שגם אם יש לו חסרונות, לא ידבר בגנותו.
במיוחד יש להיזהר מלדבר בגנותם של יהודים המוסרים את נפשם על יישוב הארץ, ועומדים בחזית המלחמה מול גורמים עוינים, בתמיכת מדינות זרות, המנסים להשתלט על חלקים מארץ ישראל. חלילה לנו מלהיגרר לקמפיין המרושע שמטרתו להשחיר את פניהם של מיישבי הארץ ולהציגם כאלימים, בשעה שהם עומדים יום-יום מול תקיפות מצד הערבים ופרובוקציות של אנרכיסטים למיניהם.
אותו עימות עתיק
המרגלים הציגו לכאורה את הקשיים הצפויים בכיבוש הארץ, אבל בספר תהילים נחשף המניע הנסתר שמאחורי טיעוניהם: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה". בתוך נפשם מאסו בארץ ישראל. הם לא רצו להיכנס אליה. הם לא האמינו בהבטחת הבורא לתת את הארץ לעם ישראל. זה היה המניע האמיתי, וכל השאר לא היה אלא מסך עשן.
אותו עימות עתיק, בין אוהבי הארץ למואסיה, מלווה אותנו עד היום. יש מי שחבלי ארץ התנ"ך מעוררים בו התפעמות והתרגשות, ויש מי שהחיבור הזה גורם לו רתיעה ודחייה. זה לב העניין, ולכן ההתמקדות צריכה להיות בטיפוח אהבת הארץ, בהדגשת קדושתה ובהעמקת החיבור הרגשי אליה, בהיותה נחלת עולם לעם עולם.
ודאי שכאשר מתנהלת מלחמה תודעתית, וגורמים אנטישמיים מנסים לצייר את היהודים באור שלילי, יש להיזהר משנה זהירות שלא לשחק לידיהם, אלא לעמוד מולם יחד כחומה בצורה.
