ריבונו של עולם: למען כבודך, איכה?

ריבונו של עולם אם נדבר גלויות

לפעמים אין לי כח בעולמך להיות…

באת לי חזק מדי הבוקר עם הניסיון הזה.

כן אני יודעת שזה לא חידוש שדווקא אלה הקוראים בשמך נטבחים.

זה קרה כבר במצרים הפרעונית, בספרד המגרשת, בגרמניה ״המתחדשת״. וגם כאן. יותר מפעם אחת.

וכבר ראינו את המיקס המוזר הזה של טליתות באדום. (נכון לא זכורות לי תפילין מבותרות על ידי גרזנים, אבל בא לא ניתפס לקטנות).

באת לי חזק הבוקר.

זה תמיד בא לי חזק בבוקר.

כי בבוקר אני עוד חדורת אמונה.

בבוקר אור. בבוקר עוד מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי.

כן אני יודעת שאני אומרת ״רחום וחנון״ ומיד אח״כ ״נורא ואיום״.

אני יודעת. אני יודעת שאני רואה רק חלק מהתמונה, לא את גודל נשמתם הקדושה של הנרצחים, לא את הכוונה העליונה הרוקחת לנו גאולה הירואית פטורה מכל תחלואי הגלות. אני יודעת. אני יודעת שבקרוביך תקדש ואת הקדושים שנרצחו הבוקר בחרת בפינצטה.

ובאת לי חזק הבוקר לא בגלל שכבד עלי המשא (והוא כבד) לא כי קצרה רוחי (והיא קצרה), גם לא כי קצה נפשי (אוי כמה קצה.) הבוקר באת לי חזק בגללך, לא בגללי.

למה יאמרו הגויים איה אלוקיהם?

למה יאמרו המלעיזים, זו תפילה וזו שכרה? למה דווקא בבית כנסת? למה דווקא בבוקר? לא בשבילי ריבנו של עולם. אלה למען כבודך.

איכה?