
בשעה שהשורות האלה נכתבות עדיין לא ידוע אם יהיה אפשר לקיים את תהלוכות ל"ג בעומר בחוצות הערים, או שהמציאות הביטחונית תחייב לחגוג את היום במגבלות כאלה או אחרות. בין כך ובין כך, נשמח ביום הזה ונשאב ממנו כוחות ועוצמות רוח.
במסורת היהודית נקבע ל"ג בעומר ליום של פעילות מיוחדת עם ילדים. מורים בקהילות ישראל נהגו לצאת עם תלמידיהם לשדה, לשחק במשחקי חץ וקשת, לספר להם על רבי עקיבא ועל רבי שמעון בר-יוחאי, ולהחדיר בליבם אהבה לעם ישראל, לתורת ישראל ולמנהגי ישראל.
תהלוכות ל"ג בעומר הנערכות בימינו, על-פי קריאת הרבי מליובאוויטש, הן לבוש חדש למסורת יהודית עתיקת יומין זו. אבל גם המנהג הזה קדום ביותר, ובמסורת החסידית ידוע הסיפור על תהלוכת ילדים שארגן הבעש"ט בל"ג בעומר עוד כשהיה צדיק נסתר.
לחוש שכולנו עם אחד
בתקופתנו רווּיַת המתחים בין חלקי העם, יש כמיהה גדולה לאחדות ולהתקבצות סביב המכנה המשותף לכולנו. תהלוכות הילדים של ל"ג בעומר מביאות מסר זה לידי ביטוי בדרך הנאה ביותר. מאות אלפי ילדים, מכל שכבות הציבור, צועדים יחדיו בחוצות הערים והיישובים, ומפגינים את האהבה לערכים האלה.
זכה רבי שמעון בר-יוחאי שיום ההילולא שלו – ל"ג בעומר – מצליח לאַחֵד מאות אלפי ילדי ישראל סביב ערכי אהבת ישראל ואהבת התורה. אי-אפשר שלא להתרגש לנוכח אלפי ילדים, המרעידים את האוויר בקריאת "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד". המפגן הזה מוכיח כי השורשים היהודיים שלנו חזקים מכל הניסיונות להפריד ולפלג בינינו.
דווקא בתקופתנו המקוטבת יש לתהלוכות האלה ערך עצום, בשבירת המחיצות המבדילות בין חלקי העם. האווירה שפוליטיקאים וכלי התקשורת יוצרים מגביהה חומה בין הציבורים. כאן, בתהלוכות ל"ג בעומר, הכול חשים פתאום שהננו עם אחד ושכל המחיצות הללו מלאכותיות ומיותרות.
כי האמת היא שכולנו יהודים וכי התורה היא של כולנו. זה תפילתו בנעימה אשכנזית וחברו מסלסל אותה בנעימה מזרחית, אבל כולנו מתפללים לאלוקים אחד ומתאחדים באמירת 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. וגם מי שאינו נוהג להתפלל מחובר בתוך נפשו עם התפילה שהתפללו אבותיו ועם המסורת המשותפת לכולנו.
להתווכח ולאהוב
אחדות אין פירושה ויתור על תפיסות ועל עמדות. גדולתה ביכולתה לשאת את ההבדלים. אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי דעות חריפים. אפשר לחוש כבוד זה לזה גם אם האחד סבור שחברו טועה טעות גמורה. האחדות מביאה בחשבון ש'אין דעותיהם שוות', ובכל-זאת היא מוצאת את הנקודה המשותפת, החזקה מהשונוּת שבין איש לרעהו.
שורשיה של האחדות היהודית במהות המשותפת של כולנו. הננו בני אברהם יצחק ויעקב. בכל יהודי שוכנת נשמה שהיא 'חלק א-לוה ממעל ממש'. יש לנו אלוקים אחד, תורה אחת, ארץ אחת. הבסיס המשותף הזה יוצק עוגן איתן לשמירת האחדות גם על רקע חילוקי דעות והבדלים.