בטחון המולדת: לעצור רכב דוהר, לגלות פורץ • חלק ג
אבטחה היא המרכיב האזרחי המובהק בתערוכה. אבטחה שייכת לכל אחד, בכל מקום, כל בית, כל פלאפון, כל מחשב נייד, חיינו עטופים בשכבות-שכבות של אבטחה, פיזית וממוחשבת. זהו גם התחום היחיד בו יכולת לראות התעניינות כוללת של רוב משתתפי הכנס.
אבטחה פיזית:
שיטות האבטחה מתחלקות לתפיסות: התפיסה הפאסיבית והתפיסה האקטיבית. הפאסיביים דורשים ממוחמד לבוא אל ההר, שם ייחסם לתנועה; והאקטיביים, הם מביאים את ההר, המצלמה והאקדח אל מול פניו של מוחמד.
הדבר הראשון שעולה בראש כאשר מדברים על אבטחה היא, כמובן, גדר. לא פחות מחמש חברות אבטחה הציגו בתערוכה חיישנים ה’מתלבשים’ על הגדר והופכים אותה לחכמה יותר. החיישנים משתנים בין אלקטרוניים (סנסורים) למכניים (גולה נעה), ובטווחי מחירים שבין 15 ל-60 דולר למטר.
הגדילו לעשות החבר’ה הטובים מ’מגל’, ופיתחו מערכת מתנייעת ה’רוכבת’ על צינור מתכת פשוט ומסיירת על תוואי הגדר, אם תרצו – הר קטנטן. המערכת מזהה את התוואי ו’זוכרת’ אותו, היא רגישה גם לשינויים ארוכי טווח עליהם תתריע בפני חדר הבקרה.
הרובוט נמצא כעת בניסויים בקנדה לבחינת ההתמודדות עם מזגי אוויר משתנים (קרח על המסלול), והמערכת צפויה להגיע לשוק בתוך כשנה וחצי. עלותה האסטרונומית (כ-200 דולר למטר גדר) עשויה להרתיע חברות, ולגרות אוליגרכים ומיליונרים משועממים.
SensoGuard הציגה את המערכת שלה לזיהוי תנועות בשטחים לא מגודרים. המערכת, המצוידת בחיישנים ססמיים מיוחדים מתוצרת עצמית, מזהה כל תנודה בשטח לטווח של עד 50 מטר לחיישן. רשת שכזו יכולה לאבטח בקלות שטחים עצומים, ללא שהפולש יודע כי התגלה.
כמעט באותו עניין: במהלך מבצע צוק איתן תהו רבים כיצד ממשיכים להפעיל את שדה התעופה בלוד – שאלה מתבקשת לאור ירי הטילים, אך לא בשל החשש כי טיל ייפגע במטוס. כידוע, מטוס הקונקורד התרסק בתאונה המפורסמת בשל חתיכת ברזל קטנה ששכבה על מסלול ההמראה, וגרמה לפיצוץ הגלגל. באותה מידה עלולים רסיסים מן הרקטות, ברגים שנפלו ממטוסים, ציפורים, או כל אובייקט אחר שעלול להישאב למנוע – ולרסק אותו ואת המטוס.
סוד ההפעלה היא מערכת ייחודית של XSIGHT, מערכת המזהה שינויים על פני הקרקע ומתריעה עליהם. המערכת מסוגלת לספר מאיזו טיסה נפל הבורג, וכך להציל גם את המטוס שנמצא באוויר במקרה שהבורג הכרחי. מערכת אחת מכסה מרחק בן 100 מטרים, כאשר היא נפרסת במרחקים של 50 מטרים, בכדי למקסם את הגילוי ולאפשר פעילות גם במקרה של השבתה של אחת מן המערכות.
בעלות כוללת של כ-4 מיליון דולרים ניתן לאבטח מסלול המראה שלם. המערכת מוצבת כבר בשדות תעופה רבים בעולם, כולל הית’רו, דה-גול, ואחרים.
המוטיב השלישי בחשיבותו במערכת אבטחה כלשהי, מיד אחרי הניסיון להכשיל את הפורץ ולזהות את מיקומו, הוא כמובן מצלמות האבטחה. בכדי לדעת כיצד פרצו ולהיכן, ובכדי להוכיח כי האדם אכן פרץ, הכי קל לצלם אותו.
כך מתחילה ולא נגמרת מערכת אדירה של חברות רבות המייצרות מצלמות, רחפנים, בלונים, ותוכנות המטפלות בחומר הדיגיטלי.
הכירו את ה’בלו בירד’ – הציפור הכחולה היא חברה המייצרת שני גדלים של מזל”טים במגוון עצום של תצורות. הגדול מביניהם משוגר ממשגר עשוי גומיות, והקטן נורה ממשגר-רובה בלחץ אוויר.
הגדול יכול לשהות שעות ארוכות בשמים, ולהגיע לטווח של 50 ק”מ מן המפעיל. הוא בערך בגודל של ‘רוכב שמים’ הצה”לי, אך קל הפעלה ממנו. המפעיל יכול לבחור במצלמת יום או לילה כאשר הכלי עדיין על הקרקע, לחבר ולשגר.
אחיו הקטן נכנס בקלות לתיק גב, זמן הפעולה כשעה, וגם הוא יכול לפעול ביום או לילה, ולטווח של 10 ק”מ. אגב, שניהם מופעלים על-ידי בטריות הניתנות להחלפה בקלות רבה.
חברת שיל”ת, חברה חרדית בבעלות רפא”ל, פיתחה בלון צילום כמעט פנומנלי. המצלמה מתנענעת 30 מטרים מתחת לבלון, ובטכנולוגיית ייצוב ייחודית שפיתחו בשיל”ת, היא מספקת צילום הנראה כאילו המצלמה ניצבת על חצובה. מעבר לכך, המערכת מופעלת על ידי גוייסטיק פשוט ש’הושאל’ מקונסולת משחקים.
חברות רבות מפתחות את המצלמות עצמן, חלקן בפטנטים שפותחו לפני שנים רבות ונמצאים כיום בכל מכשיר שאנו מכירים, חלקן התמקדו באופטיקה ופיתחו מצלמות בעלות טווח קילומטרי, חלקן התמקדו במזעור וביצירת מצלמות ריגול שיונחו וישדרו צילומים לטווחים אדירים, למשך זמן ארוך.
מסתבר כי צילום וזיהוי כלי רכב הוא נושא מורכב בפני עצמו. מצלמות הנדרשות לעמוד במזגי אוויר קשים ובתנאי תאורה משתנים הם המרכיב הקריטי והקשה בהקמת המערכת.
עכשיו צריך לדאוג שהווידאו יעבור הלאה. כאן מגיעות חברות המגישות מגוון רחב של פתרונות. מ-LiveU המציגים מכשיר המסוגל להעביר וידאו באיכות גבוהה במעט מ-HD, תוך שהוא משתמש ב-8 עד 14 כרטיסי סים למניעת כשל, ובמכשור מיוחד המגביר את הקשר בין המכשיר לרשת גם בריכוזי סלולר. חברה נוספת מתגאה במכשיר מוקטן המשתמש במספר כרטיסי סים גם הוא.
שונה מכולן SerVision, חברה בבעלות חרדי מרמת שלמה, שהמציאה פרוטוקולי דחיסה משופרים, כך שהמכשיר שלהם מסוגל להעביר וידאו באיכות סבירה, תוך שימוש ברשת סלולר ברמת הדור הראשון.
המכשירים של החברה גם מסוגלים לשמור את הוידאו באיכות גבוהה ולהעבירו אוטומטית למסוף מיוחד באמצעות תקשורת ווי-פי. בחזונם רואים ב- SerVision כיצד כל שוטר ושומר-חוק מסתובב עם המערכת שלהם ומעביר את המידע בשידור חי למוקד.
נחזור לפורץ. בכדי לעצור כלי רכב אין צורך במערכת מורכבת, בפגיעה בנהג או בנוסעים. מספיק להעמיד את המחסומים הניידים האלו, הם יעצרו את הרכב במקום גם ממהירות של 70 קמ”ש.
לא שאני יודע שזה עובד, אבל על ג’יפ צעצוע זה וודאי פועל.
כספות משרדיות הן עניין מיושן על פי MATRIX, שם פיתחו ארון כספות דיגיטלי, היכול להיות מופעל על ידי כרטיס או טביעת אצבע. המערכת מקצה תא בגודל המבוקש, ואחרי מילויו יוכל לפתוח אותו בעל הכרטיס או טביעת האצבע בלבד. בקרוב בתחנה המרכזית כתאי הפקדה?
עכשיו קבלו את המהפכה בתחום הבידוק הביטחוני: Qylur פיתחה מכשיר שיקוף ייחודי המאפשר בידוק של חמישה תיקים בו זמנית. המערכת נועלת את התיק בתוך תא ומנפיקה כרטיס בר-קוד. מן העבר השני תוכלו לקחת את התיק אך ורק באמצעות הבר-קוד, ובתנאי שהמכשיר חושב שהתיק נקי.
במקרה והתיק מעורר חשד, יואר התא בצבע אדום ויזעיק את המפעיל. הוא ייקבע האם תוכלו לפתוח את התא ולקבל את התיק. המכונה מזהה אף משקאות, כך שעם כניסתה לשירות מלא בשדות התעופה (אולי), תוכלו לקחת עמכם למטוס שתיה ללא הגבלה.
הישראלים גם פיתחו מכשיר המתלבש על הרשת הסלולרית ומסוגל ליצור קשר עם כל מכשיר סלולרי במרחק קילומטרים. כך תוכלו לשלוח לכולם הודעה, לחפש אחרי חשודים ולהשתלט על הסלולרי שלהם מרחוק, או סתם לעשות להם צרות. לא, טוב ששאלתם, אדם פרטי לא יכול לרכוש את המכשיר.
ומה עושים כאשר לוכדים אדם חשוד ובמכשיר הסלולרי שלו ‘מתחבאים’ ממצאים מפלילים? Cellebrite פיתחו את המכשיר הניגש לזיכרון המכשיר ומעתיק את כל הנתונים בצורה בינארית (שפת הבסיס של כל מכשיר, המורכבת מן הספרות 0 ו-1). המכשיר גם יאתר עבורכם נתונים חשודים מתוך זיכרון המכשיר, מן ההודעות, התמונות, הוידאו, או סתם איש קשר.
ולסיום, עוד ישראלי שחשב מחוץ לקופסה: כאשר אדם נכנס אל תוך כור אטומי שניזוק לדוגמה, הוא צריך למנוע מעצמו נזק. נכון להיום יודע המדע כי שני סוגי מתכות בולעות קרינה – עופרת וזהב. במשך שנים ניסו המדענים למצוא מתכת או כל אמצעי אחר שיהיה קל יותר, או למצוא דרך לגרום לכמות העופרת הנדרשת להיות קלה ולאפשר לכוחות גישה מלאה.
ב-stemrad חשבו בראש אחר: מדוע להגן על כל הגוף? כאשר הקרינה פוגעת באדם, הנזק שהיא גורמת היא מוות למח העצם. מח העצם ‘מיוצר’ על ידי “מפעל” הנמצא בתחתית עמוד השדרה. כך יצרו את חגורת המגן, חגורה המגינה על הלובש אותה, ובו בזמן מאפשרת לו לנוע בחופשיות.
תגובות
אין תגובות