מה התשובה של הפרקליטות על הערעור שהגיש לופוליאנסקי?

פרקליטות המדינה הגישה היום לבית המשפט העליון את עיקרי הטיעון בערעורים השונים שהוגשו בפרשת הולילנד. ככלל, המדינה טוענת כי רבות מטענות המערערים חוזרות כהד אחר הטענות שנטענו (ונדחו) בערכאה הדיונית. טענות רבות אחרות מזמינות את בית המשפט לפתוח ולדון מחדש בקביעות עובדה ומהימנות. המדינה סבורה כי יש לדחות הזמנה זו בשתי ידיים.

בהתייחסות כללית לעדות עד המדינה, שמואל דכנר ז”ל, טוענת הפרקליטות כי בית המשפט המחוזי קבע ממצאים על בסיס עדותו רק מקום בו נמצאו לה חיזוקים ראייתיים וזאת ביחס לנאשמים שחקרו אותו בחקירה נגדית. באשר ליתר הנאשמים, נקבע כי היה בעדותו כדי להסיר “אבק טענות” שביקשו הנאשמים לכסות בהם האירועים, וכי בכוחה להבריק ולהאיר הפסיפס העובדתי הנסיבתי המושלם שנבנה בבית המשפט.

עוד נאמר, כי הכרעת הדין מבוססת בראש ובראשונה על ראיות עצמאיות שאינן תלויות בעד המדינה. כמפורט לגבי המערערים השונים, הרשעתו של כל אחד מהם הושתתה בעיקרה על ראיות עצמאיות המשתלבות היטב בעדותו של עד המדינה.

בנוגע לערעור של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט אומרים בפרקליטות כי “על אף הכסות המשפטית המולבשת עליהן, מרבית טענותיו של אולמרט מופנות כנגד קביעות עובדה וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית. המשיבה סומכת ידיה על הקביעות העובדתיות, ממצאי המהימנות ומסקנותיו המשפטיות המבוססות של בית משפט קמא, בעניינו של אולמרט, אשר נומקו בפירוט ובבהירות בהכרעת הדין. בפני בית המשפט הובאו די ראיות, זולת עדותו של עד המדינה, המובילות למסקנה יחידה כי יש להרשיע את אולמרט בשתי עבירות של לקיחת שוחד. לצד עדות עד המדינה הונח בפני בית המשפט מארג שלם של ראיות עצמאיות, חיצוניות, אשר אינו מותיר ספק בדבר אשמתו של אולמרט בעבירות בהן הורשע”.

על ערעורו של הלל צ’רני טוענים בפרקליטות כי “רוב טענות צ’רני בערעור מופנות באופן מובהק כנגד קביעות עובדה ומהימנות של בימ”ש קמא. אין ממש בטענה כי הרשעתו נשענת רק על עדות עד המדינה. כפי שנקבע בהכרעת הדין, עיקרי גרסתו של עד המדינה עוגנו בראיות עצמאיות שאינן קשורות בו. הכרעת הדין הושתתה על מארג של ראיות, ישירות ונסיבתיות, אשר הוכיחו את התנהלותם הפלילית של הצדדים לאורך שנים ארוכות. צ’רני הודה במתן שוחד לעד המדינה בסך של 300 אלף שקל בשנת 2005. לביהמ”ש הוגשו מסמכים רבים, החל משנות ה-90, עת החלה המסכת הפלילית, וכלה בשלהי שנות ה-2000, עת התגלע סכסוך בין עד המדינה לצ’רני. מסמכים אלו מצביעים, לכשעצמם, כי צ’רני נתן כספים לעד המדינה לצורך תשלום שוחד, וכן שילם כספי שוחד בעצמו. עדות עד המדינה משתלבת במסמכים אלו, לכלל תמונה אחידה”.

לגבי ערעורו של אביגדור קלנר טוענים בפרקליטות כי “קלנר מבקש, כי ערכאת הערעור תחזור ותבחן מחדש כל טענה עובדתית שנטענה בבית המשפט. לא לשם כך נועד הליך הערעור. קלנר לא העלה ולו טענה משפטית אחת ולא הצביע על טעות ביישום הדין או הפסיקה, המצדיקים התערבותה של ערכאת הערעור”.

בתשובה לגבי ערעורו של אורי לופוליאנסקי אומרים בפרקליטות כי עיקר טענות לופוליאנסקי, אף אלו המוצגות כטענות משפטיות, מתייחסות לממצאי עובדה ומהימנות של בית המשפט. “חלק נכבד מן הטענות רווי טיעונים רגשיים וחוץ-משפטיים. הכרעת בית משפט מבוססת כדבעי, נסמכת על הלכות מושרשות של בית משפט זה ואין בה כל חידוש משפטי הראוי לבחינה מחודשת”.

על ערעורו של מאיר רבין מציינים בפרקליטות כי בית המשפט ביסס את הרשעתו של רבין על שורה של ראיות עצמאיות. עדותו של עד המדינה, כי תפקידו של רבין היה ליתן שוחד לעובדי ציבור, אינה עומדת לבדה. ראיות עצמאיות נוספות שימשו את בית המשפט, כדי לעגן את המסקנה העולה מגרסתו זו של עד המדינה.

על ערעורו של אורי שטרית מציינים בפרקליטות כי “שטרית הודה בעדותו בפני בית משפט קמא, ומודה גם בהודעת הערעור, כי עד המדינה אכן פעל מתוך כוונה לשחדו. לדברי שטרית, היום הוא מבין עובדה זו ואת הפסול במעשיו, אך לטענתו לא הבין זאת בזמן אמת”.