
חמש שנים, אבא.
חמש שנים מאז עלית השמיימה, אבא יקר שלי, ואני לא יכולה שלא להיזכר בך שוב ושוב, לא רק בקטע האישי בו הכאב צורב בלב בכל רגע ורגע, אלא גם בכל הקשור לעולם הפוליטי.
שוב ושוב אני מוצאת את דמותך צפה ועומדת מולי, מצליפה בי תובנות שמקשות עלי להתמודד עם מה שרואות עיני. הכרת טוב את המערכת הפוליטית, אבא. היית עסקן ציבור בקריית אתא, ליווית את כל מה שקרה בעיר עשרות שנים, רוממת ראשי ערים, רצת לגדולי ישראל כדי לדעת במי על הציבור החרדי בעיר לתמוך במערכות הבחירות, היית איש סודו של רב העיר הגאון רבי שמואל שולזינגר זצ”ל.
כשהייתי מספרת לך על הפוליטיקה, על מה שעובר עלי בכנסת, תמיד התעניינת: עם מי דיברת השבוע, מה חדש.
הפוליטיקאי האחרון שפגש אותך היה מוישה גפני. הימים ימי ספינים על רשימה משותפת של ש”ס ויהדות התורה. ב’מעיני הישועה’, ליד מיטתך, הוא לחש לך: לא יקרה.
“אבל”, אבל הוסיף, “נלך יחד עם אגודה”. כי גם על זה היו אז שמועות. אני לא בטוחה שהיה אומר את זה גם היום.
כמה אני רוצה לספר לך, אבא, על השינויים. הכרת את חסידות גור מקרית אתא, טוב הכרת, אפילו התפללת ב'שטיבל' תקופה ארוכה. הייתי רוצה לספר לך על נציגם בכנסת יצחק גולדקנופף, האיש שהכי מזכיר לי את גור-קרית אתא. חביב, לא מתנשא, מדבר בגובה העיניים. כן, יש עליו המון ביקורת, אני מודעת לה ושומעת אותה, אבל מה לעשות שאני, כמו שחינכת אותנו, מסתכלת על האדם עצמו, על אישיותו, על מידותיו.
כמה הייתי רוצה לספר לך על השינויים שחלו במפלגת ש"ס. שמחת כשאריה דרעי חזר לראשות המפלגה, בגדול גם אהבת אותו, כאב לך כשנכנס לכלא. מן הסתם היה כואב לך לשמוע כמה ש"ס עסוקה היום בג'ובים. רצית להאמין שהיא הוקמה כדי לחנך "את הילד של המוסכניק שבקושי כיפה קטנה מכסה את ראשו", אבל הבן שלו כבר לומד במוסדות ש"ס ויילך בהמשך לישיבה 'שחורה'.
אהבת את הפוליטיקה. אבל אהבת אותה ישרה, אמיתית.

אני זוכרת את היום בו הפך יוסי שריד ממפלגת מרצ לשר החינוך. היית מנהל תלמוד-תורה של ‘החינוך העצמאי’, וכמו כולם, דאגת. המוסד הזה היה חלק ממך, כמו ילד שלך, וחששת לגורלו ולעתידו. אבל אז הסתערת על המשימה, והצלחת להשיג ממנו, כן ממנו, מבנה חדש. זהו המבנה היפה שעומד עד היום על תילו בעיר, מבנה שלא זכית להיכנס אליו כמנהל, אבל רשום על שמך, לכל הדעות.
ואז, אני זוכרת את זה כמו היום, התחלת לפרגן לו: עשרות אנשים שמעו מפיך ש”יוסי שריד, הוא שר החינוך הכי טוב שהיה לציבור החרדי מאז ומעולם”. ככה היית. מפרגן כשצריך.
אתה יודע, אבא? באחת התוכניות אליהן הגעתי, בערוץ 13, השתתפה גם אשתו של יוסי שריד. ישבתי איתה בחדר ההמתנה וסיפרתי לה עליך, על היחסים המיוחדים שהיו לך עם בעלה. היא התרגשה לשמוע. באותו לילה צבט ליבי. כל כך ציער אותי שאיני יכולה לספר לך על זה.
אתה זוכר, אבא, איך חזר הביתה בוכה אחי האהוב-בנך, וסיפר שבלכתו ברחוב זרק עליו מישהו אבן וסינן לעברו 'חרדי מסריח'? כמה כאב לך. כמה התאמצת לשמור על יחסים אוהבים בינינו לבין השכנים החילונים. היו מזמינים אותך להרצות בבסיס חיל האויר, בבית הכנסת של המפד"ל בקרית אתא, בכל מקום ומול כל קהל. חרדים, חילונים, דתיים-לאומיים – אהבת את כולם. השכנים החילונים מהבניין שלנו בסוקולוב 3 עדיין מזכירים את שמך בערגה ובגעגוע.
רציתי לספר לך, שמדורת השנאה רק גבהה, שהנכדים שלך ואו-טו-טו גם הנינים כבר לא יכולים לשבת וללמוד בשקט בישיבות, לחלקם חתכו את הסכום הזעום של משרד הדתות (פחות מ-1000 שקלים בחודש, הכסף שיועד ללחם לילדים), על חלקם מרחף צו מעצר מעל לראש. כן, אתה התגייסת, אבל עשית את זה אחרי שנים של לימוד בישיבות ואחר כך גם בכולל. ואז שרתת. אני אפילו זוכרת איך אמא הייתה מכבסת לך את המדים.
לא, אבא. היום כבר קשה להסביר פה במדינה למה קודם כל לומדים, ורק אז משרתים.
אתה חסר לי, אבא אהוב. לתפוס איתך שיחה קצרה, לשמוע תובנות של איש, שכל כולו חי נשם ודיבר דו-קיום.
אל 'השבעה' שלך הגיע מי שכיום מכהן כנשיא המדינה, יצחק הרצוג. יהודי יקר. לא יודעת אם משמים אפשרו לך לראות את האורח, ועד כמה שם מעניין את הנפטר לתפוס שיחה עם מישהו. אני רק יודעת שאילו היית בין החיים היית 'מת' לשוחח איתו, גם על הנושא הזה. כי אתה ידעת את נוסחת הקסם איך חיים בשלום עם כולם.
עם הערבים בשכונת חליסה בה גדלת, ועם כל האוכלוסיות שחיו בשכונתנו בקרית אתא.

היום הזה אני עולה לקברך. רק שתדע, אבא יקר שלי, אני עושה המון מאמצים כדי לשמר את זכרך. אין רגע בעבודתי בו דמותך לא עומדת לנגד עיני ואני חושבת לעצמי 'מה אבא היה עונה כעת, באולפן'. מול נאור נרקיס בפאנל, מול ח"כ אליעזר שטרן מ'יש עתיד'.
להגיד את האמת שלי בלי לפגוע בעומד מולי, לעמוד על שלי ועל עקרונותיי, אבל לכבד את הזולת.
זו המורשת שלך, אבא. היא נר לרגלי. תמיד תהיה.