אין אדם שלא מהדהד את מחשבותיו, גם הזדוניות והאוויליות, באוזני מקורביו. זו טבעה של חברות קרובה ושל תמיכה הדדית. כולנו זקוקים לנפש קשבת וכולנו מפקידים סיפורים והרהורים אינטימיים בכספתם של אנשים שאנו בוטחים בהם.
לכן חשתי טלטלה מהפרסום בתקשורת של שיחות הטלפון בין אהוד אולמרט לשולה זקן. מבהיל ומתסכל לשמוע ראש ממשלה לשעבר מקמבן קומבינות, מלכלך על קולגות ועסוק בעניינים חומריים קטנוניים. קשה גם לתפוס כיצד אדם שאמור להיות אחראי ושקול מנהל מערכת יחסים כה משולחת רסן עם עוזרת פוליטית שנהפכה לשפחה. אבל לא פחות משאני מזועזע מתוכן השיחות אני מזועזע מהאופן שבו הן נחשפו לציבור.
אני מבין שהתקשורת מחויבת לחשוף עוולות, להתריע ולהוקיע, בפרט בעידן של יחסי הון-שלטון מעוותים. אבל איכשהו אופן החשיפה הזה לא מרגיש לי טוב. אפשר היה להמתין לפסיקת השופטים, ששוקלים את מכלול הראיות ואת ההקשר. כשמביאים עדות גולמית לאוזני הציבור הרחב, עושים לחשוד לינץ’. זה לא משפט צדק. זה משפט שדה תקשורתי וזה מבהיל (אגב, חלק מתוכנן של השיחות, שפורסמו בתקשורת, לא נגע בפלילים והיה בבחינת הפצת רכילות לצורך הכפשה ורייטינג).
פרשת שיחות אולמרט-זקן מעלה שאלות אודות חוקי לשון הרע והפרטיות בעידן התקשורת. אולמרט לא התבטא בבמה ציבורית. זו הייתה שיחה פרטית בינו לבין עוזרתו-חברתו. אם מקובל חיסיון וצנזורה (דלתיים סגורות) מטעמים של רגישות ביטחונית, מדוע אי אפשר להכיל זאת על צנעת הפרט? הרי כבר יש חוק המגן מפני הקלטות סתר והוא מעוגן באותה זכות יסוד חשובה.
להערכתי ההשלכה החברתית העיקרית של פרשת ההקלטות ופרסומן לא תהיה השחרה נוספת של דמותו של אולמרט. הוא כבר הופלל בבית משפט ואיבד את עולמו, עוד לפני ששיחותיו עם זקן נחשפו. ספק אם הפרשה גם תוסיף לדרדר את תדמיתם של הפוליטיקאים. גם כך סקרים מראים שהיא נמצאת בשאול התחתיות.
היד הקלה של פרסום ציטוטי שיחות בתקשורת תשפיע בעיקר על מערכת היחסים החברתית. אנשים ימשיכו לאבד אמון בחבריהם ובקרוביהם ובעצם במוסר האנושי. הם יצטרכו לשקול היטב כל מילה שיוצאת להם מהפה והמקלדת, מתוך הנחה שהם חשופים לטקסי ביזוי והוקעה פומביים, ללא יכולת להתגונן.
שמתי לב שלאחרונה שחקנים ומאמני כדורגל מרבים לדבר זה עם זה באצטדיון כאשר כף ידם מכסה על פיהם. הם עושים זאת מפחד קריאת השפתיים על ידי שדרני הפפרצי שאורבים להם. זו כמעט מטאפורה עצובה לעידן החדש שלפנינו. כולנו נחיה עם יד אחת חופשית ויד שנייה שמסתירה שפתיים.
עוז אלמוג, הוא פרופסור לסוציולוגיה, מן החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה.