לצד הצלחותיה המדווחות ללא הרף של המלחמה, נראה כי מישהו שם למעלה או אולי למטה דווקא, שכח אוכלוסייה שלמה: הילדים והילדות המיוחדים.
חידוש רישיון? בעלות ברכב? השירות הדיגיטלי של משרד התחבורה מחכה לכם • מקדם
למי שאינו ממש יודע, ילד מיוחד זקוק לסדר יום מהודק ומוכוון כמעט כמו אוויר לנשימה. זו לא רק התעסוקה, גם לא רק הפיזיותרפיה, אפילו לא רק החברה שהם כה זקוקים לה והארוחות הקבועות המסופקות להם - אלא תחושת הנורמליות הקיימת בשגרה לה הם רגילים ואותה הם אוהבים.
וזו התאדתה לחלוטין בימים של מלחמה באיראן.
הטלוויזיה תודה לאל היא מוצר נהדר שעוזר, אבל כמה שעות אפשר לשבת מול הטלוויזיה למען ה'? כמה אפשר לצפות שוב ושוב בסמי הכבאי וברינת גבאי?
כל ילד 'מטפס על הקירות' בימים כאלו, אך לילד מיוחד זהו אסון. הניסיון להסביר לו שבחוץ משתוללת מלחמה, טילים והתראות לא ממש עובד.
אז מה אם יש אזעקה, אבל מה עם בית הספר? הוא רוצה את המורות שלו, את החברים שלו, את החוגים שלו. כך, שעות על גבי שעות.
מה הייתי מצפה? שלמדינה תהיה תכנית מסודרת ביחס לכך.
למשל? תשלום למורות הצעירות והמסורות שיסכימו לקחת את הילדים אליהן הביתה ובכך להקל על ההורים.
חייב לומר שישנן לא מעט שעושות זאת בהתנדבות כמובן [כמו 'נותנים'], ועדיין לא מדובר, מטבע הדברים, במערך מדינתי מסודר שעשוי למלא שעות רבות ולספק פתרונות לילדים רבים.
כך, הנשמות הטובות הללו לא מקבלות תמורה כל שהיא, מינימלית, שלא רק מגיעה להן אלוקים אדירים, אלא גם עשויה לעודד צדיקות נוספות.
לא שמעתי על כל ח"כ, בטח לא מהמפלגות החרדיות - אם כי לאור מאבקי העבר בנושא זה לא ממש מפתיע - שמציע פתרון כל שהוא למצב בלתי אפשרי הזה.
הצטרפו לדף הפייסבוק של חרדים 10 >>
הצטרפו לדף X של חרדים 10 >>
רוצים עוד נייעס, סרטונים וסיפורים? הצטרפו לערוץ הוואטסאפ של חרדים 10 >>
