חרדיות רוקדות ‘מה יפית’

בשבת שעברה הלכה לעולמה הדודה שלי – דודה רבקה, אמם של שליחי הרבי מליובאוויטש בפרנקפורט, בודפשט וקפריסין, ואישה שכל חייה היו מסכת שליחות מתמשכת. אישה שלא נתנה לאף אחד לחלוף על פניה מבלי לומר לו שלום וברחה מלשון הרע כמו מאש.

בקיצור, דודה רבקה הלכה מאיתנו בגיל צעיר, בין פרשת פטירתה של שרה לפרשת בואה של רבקה.

בימי ‘השבעה’ מצאתי את עצמי מתעמקת בדמותה הנפלאה של רבקה אמנו, הילדה מסיפור האהבה הראשון בתורה. האישה שבזכותה למדנו הלכות שדכנות מה הן, האימא שפרשת שידוכה חוזרת על עצמה פעמיים בפרשה, עד שחז”ל למדו מכך ש”יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים”.

את רבקה אמנו אנחנו פוגשים פעם ראשונה בתורה בסוף פרשת וירא, שם אנו מתוודעים לעובדה שזיווגו של יצחק אבינו הגיעה לעולם. אך אנו מכירים אותו לראשונה בפרשת השידוך הראשון בתורה, ובפעם הראשונה בה עושה התורה שימוש במילה “אהבה” – ויביאה יצחק האהלה שרה אמו וייקח את רבקה ותהי לו לאישה ויאהבה.

אליעזר מוצא את רבקה מיד בבואו לחרן. הוא מזהה בה את התכונות המאפיינות את אברהם העברי, אבי האומה הישראלית. הוא מזהה את הרחמנות, את הביישנות ואת גמילות החסדים. הוא מתלהב ורוצה לחתום את שליחותו, אך משפחתה של הנערה מגלה פחות התלהבות, ובסופו של דבר “נקרא לנערה ונשאלה את פיה”…

עוד הוראה מעשית להורים: מי שמחליטה בסופו של דבר היא הבת ולא אתם!

יצחק מביא אותה לאהל שרה, על מנת לבדוק את צדקותה ומגלה כי אותו נר שהיה דלוק משבת לשבת בחייה של אמו – חזר. מה פלא שהוא אוהב אותה?

אגב, מכאן למד הרבי מליובאוויטש כי כל אישה ובת מדליקה נרות שבת, גם לפני חתונתה. והורה לחסידיו לדאוג לכך שלא תהיה ילדה יהודייה שלא תדליק נרות.

הברכה המצויה בעיסה יחד עם הענן הקשור על האהל והנר הדלוק משבת לשבת, מתחברים למצוות העיקריות המוטלות על האישה – כשרות המזון בבית, הפרשת חלה; קדושה וטהרת המשפחה וחינוך באור של תורה “נר מצווה ותורה אור”.

למרות שהזוגיות של יצחק ורבקה מושלמת, יש מה שמעיב עליהם ואת זה נלמד בפרשה הבאה. הם מתחננים לה’ שייוולדו להם ילדים ושוב אנו מגלים את מעלתה הייחודית של רבקה שה’ נענה לתפילתה.

בהיותה בהריון היא הולכת לשאול את צדיק הדור מדוע עוברה פוסח על שני הסעיפים. היא אוהבת את יעקב יותר מאשר את עשיו, משום שיעקב נושא את אותם גנים שלה. היותו יושב אהל ונחבא אל הכלים, ממשיכה את המסורת המשפחתית.

היא גם זו שמוצאת את הפיתרון החכם, בעקבות הסכסוך שפרץ בין האחים, לאחר שיזמה את “תרמית הברכות” המפורסמת.

בקיצור, רבקה אמנו מנהיגה את ביתה ביד רמה, דאגה להרחיק את כלותיה הרעות אותן הביא עשיו, ושלחה את יעקב למצוא לו אישה במקום ממנו באה, כדי שיהיה מי שימשיך את מורשתו של סבו אברהם.

מעשיה נעשו בצניעות ובתחכום שמאפיינים יותר מכל את עם ישראל שיצא מחלציה.

אני לא אובייקטיבית, אך דודה שלי רבקה שקשה לי לכתוב “עליה השלום”, הייתה דומה לה מאד, לרבקה, האימא שהגיעה מחרן ומילאה את מקומה של שרה חמותה, אותה מעולם לא ראתה.

את הטור הזה אני מקדישה לזכרה ולעילוי נשמתה של אישה גדולה שהקימה בית של תורה ויראת שמים, וחייכה לכל אדם מבלי הבט על מעמדו ומצבו.

יהי זכרה ברוך.

 מה שכבוד מסוגל לעשות

ומעניין לעניין באותו עניין.

הפיגועים והאינתיפאדה שסוף-סוף הגיעה לתקשורת, החלישו מאוד את הצד השמאלי של המפה הפוליטית, עד שאפשר היה לומר שהוא כמעט פשט את הרגל.

אבל ראו זה פלא, לפתע הגיעה לו עזרה ממקום בלתי צפוי. קבוצה של נשים “חרדיות”, לוחמות שחרור האישה, מוכנות להפקיר את כל היקר לנו בעבור נזיד עדשים, בדמות הופעה בוועדות הכנסת על תקן מתקנות עולם ומקלקלות את שמה של היהדות החרדית, שגם כך אינו הולך לפניה בתקשורת הישראלית.

הן מוכנות להתמסר לשמאל הקיצוני, ובלבד שחברת כנסת מאותה מפלגה חסרת עתיד – שרודפת את הציבור החרדי כולו ואת עולם התורה במיוחד – תחייך אליהן ותספר להן כמה הן מתורבתות, חכמות ונאורות (לעומתנו החרדים המיושנים וה”קיצוניים”).

והשמאל מנצל את ההזדמנות ומחבק אותן אל חיקו.

מדהים מה שהכבוד מסוגל לעשות לאנשים. מה, הן סתומות? מה, הן לא מבינות שמשתמשים בהן על מנת לנגח את הציבור ממנו באו?

מושקה של הפריץ לא מת. הוא ממשיך לרקוד ‘מה יפית’. אלא שהיום כבר לא קוראים לו מושקה, יש לו המון שמות אחרים ונשיים.

עצוב. עצוב שנשים מקרבנו בוחרות במעט תשומת לב תקשורתית, על פני דרכן של האימהות הקדושות.

עצוב ומאכזב.

• חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש

הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו: [email protected]