מינויו של ראש ישיבת ‘פורת יוסף’, חכם שלום כהן, לנשיא מועצת חכמי התורה ולמנהיגה של תנועת ש”ס, כממלא מקומו של מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, התקבל כבשורה של ממש בקרב הציבור הספרדי.
זה לא מכבר איבדה קבוצה גדולה זו את אביה האהוב והנערץ, והנה קם מנהיג ראוי לתנועה הקדושה שחרטה על דגלה את החזרת העטרה והכבוד לבני עדות המזרח בארץ הקודש, גאון עצום, ראש ישיבה ומרביץ תרה רבות בשנים, שהיה ממקימיה של התנועה והדמות התורנית הקרובה ביותר להגר”ע זצ”ל.
אלא שהמינוי לא חלף ללא טונים צורמים נלווים.
שמו של הראשל”צ הגרש”מ עמאר, שוב עלה סביב הטענה כי הכתר ראוי היה לראשו. גם אם נתעלם מהקרבות שניהלו המקורבים, ופרסום הביקורים החגיגיים של ראשי המדינה, נדמה כי לא ניתן להתעלם מן הטענה שטעות גדולה נעשתה על-ידי תנועת ש”ס שבחרה שלא לשלב את הרב עמאר בשורותיה, או כפי שהתבטא היו”ר אריה דרעי: “הרב עמאר אינו חלק ממועצת חכמי התורה ואינו ממנהיגיה של תנועת ש”ס”.
מניתוח דמותו של הרב עמאר כפי שהתפרסמה בעשור האחרון, אז כיהן כראשל”צ וכרב הראשי, עולה אישיות מיוחדת במינה, שאין דומה לה בעולם הרבנות ובקרב עדות המזרח.
מעבר לבריחה מגינוני כבוד וההתרחקות מאור הזרקורים – עד כמה שהדבר התאפשר לו בתפקידו הציבורי – לא הסתבך הרב מעולם, לא פלילית ולא מילולית. את מילותיו שקל בפלס, דיבורו בנחת ובשפה רכה, ומעולם לא הרים קולו על איש. אין תימה, איפוא, כיצד רכש לו קהל מעריצים נרחב שנשבה בקסמיו.
הכתרת חכם שלום כהן, מוכיחה כי מנהיגיה הפוליטיים של ש”ס לא השכילו להבין כי הקו התקיף אותו מוביל ראש ישיבת פורת יוסף, ומחאתו החריפה כנגד מגזרים שאינם חרדים, עלולה להוביל לעריקת לא מעט אנשים שעשויים היו לתמוך בתנועת ש”ס, ויבחרו כעת במפלגה אחרת, רדיקלית פחות. הסקרים המנבאים לש”ס 7-8 מנדטים מעולם לא נראו נכונים כל-כך.
יודגש, אין כאן חלילה פגיעה בכבודו של הגאון רבי שלום כהן, אולם ברמה הפוליטית נדמה היה כי נכון לה לתנועה להציב בראשה דמות הנתפסת כמתונה, מה גם שהגלימה המסורתית מעלה אסוציאטיבית את דמותו הנערצת והבלתי נשכחת של הגר”ע זצ”ל.