קו ישיר מחברון לתל-אביב

בעקבות האירועים הקשורים במאבק על הר הבית יש המביעים דאגה מפני הפיכת העימות בינינו ובין הערבים למלחמת דת. אמירות אלה נשמעות בדרך כלל מפי פוליטיקאים ופרשנים שאינם בקיאים בדברים לעומקם. לעומתם, חוקרים ומומחים מבהירים כי לב הסכסוך בינינו ובין העולם הערבי אינו מדיני אלא דתי.

אי-ההבנה הזאת היא המולידה את כל יוזמות השלום הכושלות. בני-אדם בעלי תפיסה מערבית-חילונית סבורים שגם בני-אדם אחרים חושבים באותם מונחים ומושגים. תן להם עצמאות מדינית, רווחה כלכלית וטכנולוגיה מתקדמת – ובא שלום על העולם. כאן טמונה הטעות הגדולה. העולם הערבי מונע על-ידי אנרגיות דתיות חזקות, שעל-פיהן אין מקום לנוכחות יהודית במרחב הזה.

של מי המערה?

את ההמחשה לכך אפשר לראות במקומות הקדושים לעם היהודי. שם דווקא בחרו המוסלמים להקים מסגדים גדולים ולהפוך אותם למוקדים אסלאמיים. ירושלים אינה מוזכרת בקוראן אפילו פעם אחת, בעוד בתנ”ך היא מוזכרת יותר משבע-מאות פעמים. יהודים בכל הדורות ובכל המקומות על פני תבל מתפללים ופניהם לעבר ירושלים, ואילו הערבים, בעומדם בירושלים, מתפללים לעבר מֶכָּה, ואחוריהם לעבר ירושלים. ובכל-זאת החליטו המוסלמים להפוך את מקום מקדשנו למסגד.

דבר דומה מתקיים במערת המכפלה. לא אחת הערבים טוענים לבעלות על מערת המכפלה, באומרם שהם, הישמעאלים, צאצאי אברהם אבינו. אבל כשמעיינים בפרשת חיי שרה מתברר עד כמה הטענה הזאת רחוקה מן האמת.

את מערת המכפלה קנה אברהם אבינו בעבור קבורת שרה, אימו של יצחק אבינו. בהמשך הפרשה מסופר כי אברהם נתן את כל רכושו ליצחק, ואכן, בהמשך נקברו במערה יצחק ורבקה ויעקב ולאה. איזו זכות יש לישמעאלים על קברי האבות והאימהות של העם היהודי?!

הערבים נוהגים בדיוק בשיטת ‘הרצחת וגם ירשת’. הן במערת המכפלה הן בהר הבית הקימו מסגדים במקום המקודש ליהודים, ועכשיו הם באים בצביעות וטוענים שאלה ‘מקומות קדושים’ שלהם. אין איש מטיח בהם את השאלה באיזו זכות העזו להקים מסגדים במקומות המקודשים כל-כך לעם היהודי.

שקרים חוזרים

השקרים של הערבים מתקבלים בתודעת הציבור מפני שהם חוזרים עליהם שוב ושוב, בנחישות ובתוקפנות. אצלם אין ‘יפי נפש’ הקוראים להבין את הצד השני או המנסים לטעון כי לא ראוי להשמיע נימוקים דתיים. כל טענה, אפילו המופרכת ביותר, שיכולה לחזק את עמדתם זוכה לגיבוי מוחלט של בני עמם.

וכך הערבים אינם מתביישים להתכחש לזיקה היהודית להר הבית. דובריהם אינם מהססים להכחיש את הידוע לכל אדם בעולם, כי בהר הבית עמדו במשך מאות שנים בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. לגביהם הכול שקר וכזב ו’המצאות’ של יהודים.

טועה מי שסבור כי אפשר לוותר על הר הבית ועל מערת המכפלה ולהישאר בתל-אביב. בעיני אויבינו ארץ ישראל כולה היא אדמת קודש מוסלמית, ואסור שתהיה ליהודים שום שליטה בה. על-פי השקפתם, יהודים בארץ ישראל יכולים להיות תושבים בני חסות בלבד, אך לא בעלי ריבונות. זו ליבת הוויכוח, ואותו צריך להכריע בירושלים ובחברון ולהיאבק על האמת שלנו מול השקרים שלהם.