
העדות המצמררת של מתן אנגרסט, ששב מהשבי בעזה אחרי 738 ימים, חושפת לא רק את גבורת צוות 'טנק פרץ', אלא גם את ההתמודדות המבצעית והפסיכולוגית מול חוקרי חמאס שראו בו נכס מודיעיני יקר ערך.
מתן היה נהג הטנק של סרן דניאל פרץ הי"ד. באותו בוקר, הצוות - דניאל פרץ, איתי חן, תומר ליבוביץ ומתן, זינק לטנק במוצב נחל עוז.
לאחר קרבות בתוך המוצב וסביבתו, המפקד דניאל פרץ זיהה גלי מחבלים חוצים את הגדר. הוא קיבל החלטה לצאת מהמגננה לתקיפה חזיתית כדי למנוע אירוע חטיפה.
מתן מתאר בראיון ל'עובדה' הערב (חמישי) נסיעה מהירה לעבר המחבלים: "זה או אנחנו או הם". הם ירו פגזים והדפו מחבלים מטווחים קצרים מאוד, בידיעה שהם בנחיתות מספרית מוחלטת וחשופים לנ"ט.
הקופסה השחורה של 'טנק פרץ' שרדה את היום הארוך ההוא. קולות רשת הקשר חושפים ארבעה גיבורים שלא הפסיקו להילחם באותה השבת אפילו דקה: את מפקד הצוות סרן דניאל פרץ הי"ד, את איתי חן הי"ד התותחן, את תומר ליבוביץ הי"ד הטען, ואת מתן - הלוחם היחיד ששרד.
הטנק נפגע, ומתן התעורר רק בעזה. "אני מתעורר בעזה באיזה בית ואני לא מצליח לפתוח את העיניים. לא יכול להזיז את היד. היד שרופה. איך שאני פותח את העיניים ישבו מולי שמונה אנשים, ומתחילים בסבב. 'מאיפה נחטפת? איפה אתה משרת?', מדברים איתי בערבית ואני לא מבין".
את מה שמתן עדיין לא מעכל, החוטפים כבר מבינים היטב: יש להם חטוף "מסוג אחר" - לוחם שנשבה מתוך טנק עם מערכות מסווגות ("מלא"ר").
חמאס הבין שמתן הוא מקור לידע טכנולוגי ומבצעי. הם קראו לו "היהלום".
בראיון ל'עובדה' בערוץ 12 הוא מתאר חקירות קשות שכללו חישמול על פצעים פתוחים באמצעות כבלים. "צורח מכאבים, והוא עושה לי את זה עוד פעם".
מתן נחקר במשך שעות על מערכות הסיווג של הטנק - והפעיל מניפולציות על חוקריו: "בחקירות הקשות באמת שעברתי היו דברים מהסוג של הסיווג הביטחוני. הם כל הזמן שאלו אותי 'הנהג הורג? גם לו יש נשק?' כל הזמן אמרתי להם, 'הנהג כמו נהג רכב, אין הבדל'. הם שאלו 'אתה לא יודע איך התותחן יורה?' אמרתי להם שהנהג הוא כמו נהג רכב, לא יודע כלום על התותח".
הוא נאבק לשמור על סודות המדינה תחת לחץ פיזי ונפשי קיצוני.
"היו עינויים שהגיעו לקצה. חישמולים - טראומה שתלך איתי. החקירה הכי ארוכה הייתה בערך שמונה שעות ברצף שאני יושב וצריך לספר דברים שאני יודע שהם בגדר ה-'תמות ואל תספר'".
הוא הוחזק לבדו תקופות ארוכות, מעל ומתחת לקרקע, כדי להגביר את הלחץ הפסיכולוגי. רק אחרי חצי שנה בשבי, גילה דרך הרדיו של השובים ששלושת חבריו לצוות נהרגו בקרב.
בשלבים מאוחרים יותר שהה עם חטופים נוספים, ביניהם גלי ברמן. אבל אפילו בתוך השגרה המעט מנחמת, מתן מוצא את עצמו שוב ושוב לבדו, מופרד משאר החטופים ומוחזר לחדר החקירות. הוא משתף בפחד המתמיד: "הייתי אומר לו, 'גלי, אני מפחד. אני לא יודע מה יעשו לי. איך אני נרדם בלילה', הוא ניסה לנחם אותי. אם מגלים עליי עוד דברים, זה הסוף שלי".
השחרור מהשבי, הוא מתאר, בא בהפתעה. "הוציאו אותי ואת גלי עם כיסויי עיניים. מורידים לנו אותם, ופתאום אנחנו רואים את אלון אהל ואת גיא גלבוע דלאל. הגיע אחד מהבכירים והצביע עלינו: 'אתם 4 - יוצאים מחר'".
אחרי 738 ימים מתן אנגרסט חזר הביתה.