דבר אחד דרעי כבר הצליח: לפצל את התומכים של ישי
1.
יהיה זה שחוק לומר שהאווירה בכנסת מזכירה ערב פיזור ממשלה. כבר כתבנו. מי לא כתב.
יש אפילו שניבאו את פיזורה בטרם עת, מה שעדיין לא קרה, אבל לא יפתיע אם וכאשר יקרה, בטרם עת.
מה גרוע יותר עבור ראש הממשלה, מאשר חוק נגד העיתון ‘שלו’ שעובר בתמיכת חברי הקואליציה שלו? אם ח”כ כמו מאיר פרוש, חבר אופוזיציה, התנגד לחוק ‘ישראל היום’, הרי שחברים מבית כמו השר יצחק אהרונוביץ’, ועמו רבים וטובים מחברי הקואליציה, תמכו בהצעת החוק שהגיש יו”ר סיעת העבודה, ח”כ איתן כבל.
ובכל זאת, מסיבות השמורות עמו (הנסיקה של הבית היהודי בסקרים, והחשש שתהפוך למפלגה הגדולה בכנסת?), נתניהו טרם פיזר את ממשלתו.
הוא כבר פיטר את סגן שר הביטחון דני דנון. גם השר להגנת הסביבה עמיר פרץ, כבר לא יושב סביב שולחן הממשלה, אבל עדיין ממשלתו חיה ובועטת. אולי גם נושמת, לא בטוח שבאופן עצמוני.
אפילו ח”כ זאב אלקין, ‘קוסם’ לענייני קואליציות שבריריות, נפל השבוע כשהותיר את המליאה, באמצע דיון אי אמון, בלי שר בשטח. יו”ר הכנסת נאלץ להפסיק את הדיון לעשר דקות, עד שגויס מתנדב.
2.
משעשע היה לראות את ארגזי ספר התקציב מונחים על שולחנות חברי הכנסת. כאילו מישהו עומד לעיין בחבילת הניירת הזו.
“תגידי, לא חבל?” אמר אחד מאנשי הביטחון שהסתובבו ביציע העיתונאים. “אי אפשר לשלוח להם את הכל במייל, מי שירצה – ידפיס?!” – המשיך. אחר-כך סיפר איך משליכים את כל היירת הזו אל פחי הזבל.
עוד יותר משעשע היה לראות את חברת הכנסת סתיו שפיר נסחבת עם ארגז, שנראה כבד ממשקלה, עד לדוכן המליאה, כדי לנאום את ‘נאום הארגז’ שלה.
האופוזיציה הצליפה כהוגן.
“יש לכם שם שר אוצר… שהחליט שהוא לא מטפל בתקציב, לא מעניין אותו איך סוגרים, אתם תסגרו לי אותו. אני לא נוקט בפעולות כדי להיראות funny, מאוד נחמד. אפילו גידל זקן לצורך העניין. אבל זה לא עובד ככה”, קרא ח”כ איציק כהן.
“כשייחשפו השערוריות, השערורייה תיחשף, איפה שמתם יד לקחת כסף, אז אתם אולי אולי אולי תברחו מהארץ, אם תהיה לכם טיפת כבוד עצמי. זה פשוט בושה. בושה”.
ותאמינו לו. איציק כהן לא ח”כ שמדבר מיותר.
3.
יו”ר תנועת ש”ס, ח”כ אריה דרעי, נהנה מכל רגע. “אדוני היושב-ראש – אין שרים”, סנט – וזכה לעשר דקות הפסקה שהביכה את הקואליציה.
אחר כך אמר: “אני לא רוצה לחשוף שמות, אבל כל מי שמסתובב קצת במסדרונות משרד האוצר, יודע שפקידי משרד האוצר לא שלמים עם התקציב הזה. הם יודעים שהתקציב הזה לא נכנס לתוך המספרים שכתובים בו. הם יודעים שזה לא תקציב אמיתי, זה תקציב וירטואלי, והם בונים רק על זה.
“עוד מעט, אחרי שיאושר התקציב הזה, הממשלה יכולה לקחת קצת נשימה, קצת הישרדות, ואז או שהולכים לבחירות ויעשו תקציב חדש, או שיביאו תקציב חדש במהלך החודשים הראשונים של השנה, עוד קיצוצים ועוד תוספות ועוד הורדות כאלה ואחרות.
“לכן לא נתייחס לסעיפים של התקציב ולסכום הגלובלי של התקציב, כיוון שהוא לא סופי, הוא תקציב של הישרדות, איך עוברים את החודש-חודשיים הללו, לצערי הרב. זה תקציב פוליטי הישרדותי של הממשלה הזו”.
הוא, באופן אישי, מת לבחירות. הן התקווה האחרונה של ש”ס בכלל, ושל עולם הישיבות בפרט.
גרוע מהקדנציה הזו כבר לא יהיה. רק טוב יכול לצמוח מבחירות.
4.
אבל עד לבחירות, יכולים הח”כים להשתעשע בזיכרונות העבר.
זה בדיוק מה שעשה ח”כ מנחם אליעזר מוזס, כשהעלה את זיכרונות מהתקופה בה כיהן כסגן שר החינוך.
“אני יכול להגיד לכם, שחצי שנה לפני שעזבנו, החליפו שם את כל הריהוט בלשכה למעלה, רק לא את הריהוט של החדר שלי, כי אני אמרתי: אני מסתפק בריהוט שיש לי. ועכשיו באו והחליפו מחדש ב-84,000 ש”ח את כל הריהוט, ורק לפני חצי שנה, לפני שעזבנו שם החליפו את הריהוט.
“אתם יכולים להבין את הבזבוז? שלא לדבר על אכילה במזנון כאן ב-28,000 ש”ח. אם אנחנו ניקח ממוצע של 30 שקל לארוחת צהריים כאן, יוצא שמלשכת השר אכלו כאן בשמונה חודשים קרוב ל-1,000 מנות. אתם יכולים להבין את זה? קחו 28,000 לחלק ל-30 שקל – כמה יוצא לך? 950. אבל מילא שהוציאו 950,000 בלשכת השר לאכול, אני כבר לא מדבר. מה קורה כאן? 950,000 מנות במזנון כאן – 950 מנות כאן.
“אבל מכיוון שיכול להיות שזה לא השביע, אז גם הכניסו מקרר ב-5,500 שקל לאוטו, שצריכים לקרר, צריכים לקרר את המאכלים האלה”.
“זה טייק-אווי, לוקחים הביתה. צריך לקרר את זה”, הציע דרעי.
“סדרי העדיפות של הממשלה הנוכחית הם ארוחות חמות לשר במשרד החינוך, ולא ארוחות חמות לילדי ישראל”, סיים מוזס את נאומו, שהיה מתובל בהרבה מאוד התפרצויות צחוק שלו.
5.
אבל המתיחות האמיתית שוררת הרחק משם, אצל הש”סניקים.
שם, אין רגע דל מעגמת-נפש ותככים.
לכאורה, השלום שב לשרור. אריה ואלי ישי התפייסו – והכול טוב. אלא שכל זה רק לכאורה. בפועל, הכול נפיץ.
קחו, למשל, את ישיבת הסיעה. לכאורה, לא הייתה שום סיבה שהיא תעורר עניין. ישיבת סיעה סגורה לתקשורת, על מה כבר אפשר לשוחח שם. בטח לא על נושאים העומדים ברומו של עולם. ובכל זאת, דקות אחדות אחר שהחלה, כבר יצא פרץ שמועות. הרבה ח”כים נעדרים, לחש מי שלחש.
מתברר שבסתם יום מלפפונים חסר עניין, בטח ביום בו התקשורת נעדרת, אין עניין להגיע בזמן. כיוון שכך, ח”כים שאיחרו מעט. אבל עבור עיתונאים שרחרחו במקום זה כבר הספיק, כדי לנסות ולהצית מדורה. בסופו של דבר הגיעו כמעט כולם, והידיעות הפומפוזיות על סיעה חצויה נגנזו.
במסדרון הכנסת פגשתי את אחד הח”כים.
איך היה ‘דייט’ ההמשך של אריה ואלי, היום בישיבת הסיעה? התעניינתי.
הוא חייך. “אחלה. עכשיו ההורים עומדים לדבר ביניהם, אולי לסגור אולי לא. לא יודע”.
זה הולך לכיוון של חתונה?
“מי יודע”, צחק.
מי ייתן דירה? שאלתי.
“אצלנו הספרדים, לא נותנים. רק חתונה ורהיטים”.
יהיה בד”צ בית יוסף בחתונה? התעניינתי.
“אוי, אתם העיתונאים”, סגר את הדיון, והמשיך לצחוק לעצמו כל הדרך אל המזנון…
6.
האמת צריכה להיאמר, השטח רגיש, העסק נפיץ. כל גפרור עלול להצית מדורת ענק. די בפרסום חתימות של גדולי תורה ספרדים בעיתון ‘יתד נאמן’ כדי לפתוח בגל האשמות נגד אריה דרעי, כביכול הוא ‘משתפן’ בפני האשכנזים.
הייתה זו מודעה שהכניס אי-מי לעיתון ‘יתד נאמן’ של יום שלישי, ואשר תוכנה דלף לתקשורת כבר בלילה. במודעה הופיעו חתימות רבני ש”ס, ובראשם נשיא ה’מועצת’ חכם שלום כהן, על נוסח המתנגד להיתר מכירה בשמיטה. לא דבר חדש. דעתו נשיא ה’מועצת’ ידועה מאז ומתמיד. כך גם דעת חבר המועצה הגר”ש בעדני.
ובכל זאת, זה הספיק כדי להדליק את ה’שטח’ של ש”ס.
היתכן, זלזול ב’מורשת מרן’? שאלו. בתחילה היו מי שדיווחו שמדובר במסמך מזויף. אחר כך התברר כי מי שהחתים את גדולי התורה הספרדים היה יהודי חסידי, שהציג עצמו כמי שדואג לחקלאים. הוא לא עדכן את הרבנים כי חתימתם תתנוסס ביומון הליטאי ‘יתד נאמן’, ועוד ביום שלישי שתפוצתו כי טוב.
חלקם, אפילו שכחו שחתמו. אי-שם, באחד מימי חודש אלול, הם שרבבו חתימה על פסק ישן שלהם, כזה שפורסם גם בחיי הגר”ע יוסף, ולא ראו בכך בעיה. כשפורסם – התעוררו.
היו מי שלחשו בארסיות: הליטאים מנסים לכבוש את הרבנים שלנו. כאילו רבנים מהמגזר ליטאיים הם שהתקשרו למערכת ‘יתד נאמן’ ושילמו עבור המודעה.
זה בטח אריה דרעי, שמנסה למחוק את ‘מורשת מרן’, לחשו במחנה אלי ישי. כאילו אנשי אריה דרעי הם שעומדים מאחורי פרסום המודעה ב’יתד נאמן’.
בהמשך פרסמו על הקמת ‘ארגון מורשת מרן’ שיפרסם מספר פקס וכתובת מייל אליו יוכל הציבור לפנות ולדווח על החתמות שווא. כאילו מישהו מזייף חתימות, כאילו מישהו זייף את החתימות ב’יתד נאמן’.
בתחתית השורה, לא משנה מה נאמר ומי אמר. משנה הטון, משנה האווירה. והאווירה בשטח לוהטת. אין אמון בין שני הפלגים של אריה דרעי ואלי ישי.
לצעירים מבין הקוראים חשוב להזכיר, כי בשנים בהן כיהן אלי ישי כיו”ר הוא ביקר לא פעם בחצרות הרבנים הליטאיים, ובראשם הגראי”ל שטיינמן. הוא הפך להיות מבאי ביתו. אפילו את הכניסה האחורית של הבית הכיר היטב.
היה אז ח”כ בש”ס שלא ראה זאת בעין יפה. אבל בעידן בו הנהיג הרב עובדיה יוסף זצ”ל את ש”ס כל ביקורת הושמעה בלחש, בלי להותיר עקבות. מה עוד שהרב עצמו שלח את ישי, לא פעם, בשליחות אל הבית בחזון-איש 5.
הרב שטיינמן, מצידו, השיב לו אף הוא, כשהיה צורך. מי לא זוכר את מתקפת ‘יתד נאמן’ (לפני ההפיכה, קברניטי העיתון דאז עובדים היום בעיתון אחר) נגד חוק הגיור של צה”ל, עת הראשל”צ הגר”ש עמאר העביר את שרביט ההחלטה אל הרב עובדיה. הליטאים ביקשו להבעיר את השטח ולהפגין נגד הגר”ע. הרב שטיינמן עצר את התבערה בכל כוחו – והצליח. יחד עמו פעל גם הגר”ש וואזנר.
לא דרעי הוא שהמציא את השיטה לפיה מיישרים קו עם האחים האשכנזים, לטובת האינטרסים המשותפים ומול אויבי היהדות החרדית.
7.
“משהו הולך לקרות”, אמר השבוע אחד ממקורבי הח”כים. אחד הנחשב לקרוב אל אלי ישי, אבל במצב כיום, לך תדע מי עם מי. מסובך מאוד.
מה כבר יכול לקרות? שאלתי. הרי היה פיוס, צריך לתת לזמן לעשות את שלו ולבחון את ההצלחה או הכישלון בפרספקטיבה של חודשים.
“חכי ותראי”, אמר במבט של יודע-כל.
האמנם? כלל לא בטוח. נראה שצעדי השלום האחרונים, בין אם היו תרגיל גרידא ובין אם היו אמיתיים, הצליחו לפורר את חומת חמשת הח”כים שסבבו את ישי לאחרונה. הם מעולם לא ששו לפירוק המפלגה, חשבו על ביצוע שינויים, על קבלת בטחונות, אפילו לא היו בטוחים ברצונם להחליף יו”ר.
אם דרעי יעשה כרצונם, הוא היו”ר, הבהירו שוב ושוב.
אחרי שיחות השלום ו’הדייטי’ם המתוקשרים, הם כעת בתחושה שדרעי פתוח לשינויים. אבל לאלי יש איזו תכנית מגירה סודית, עליה לא סיפר להם ושאליה הם לא בטוח ירצו להצטרף.
“שיישב, שיגיד, שיגלה לנו מה הוא מתכנן”, אמר ח”כ אחד, בעודו סועד ארוחת צהרים ב’יום ללא בשר’ במזנון הח”כים.
זה מוקדם לו, הבחירות עדיין לא בפתח, ניסיתי להשחיל מילה.
“לא, זה לא עובד ככה. אם הוא רוצה שנעזור לו, אנחנו צריכים לדעת את התכניות. ואני בכלל לא בטוח שהם יתאימו לרצון שלנו”.
מראש שיערתי, שהשלום בין דרעי לישי לא יחזיק מים. אבל שבתי וטענתי שמטרתו היא בעיקר לפרק את החבילה, לחבק את הח”כים שחשבו להצטרף לעגלה ולשכנע אותם ש”אריה עשה הכול, בעוד אלי היה נעול על דרך עצמאית”.
משיחות עם ח”כים, הולכת ומתגבשת הערכה לפיה במישור הזה, נרשמות הצלחות לא מעטות.
הצלחות, למרות שהדרך לפסגה עוד ארוכה. מאוד ארוכה.
8.
כשאריה דרעי אומר, בראיון ל’יום ליום’, שש”ס הפסידה את רבנות ירושלים רק בגלל הפלג הירושלמי, למה הוא מתכוון – שתמך בראשל”צ הגר”ש עמאר רק בכאילו?
תגובות
אין תגובות